פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח

[יוגב ברנדט]

אבנר,

אין הרבה אנשים שימתינו עם הרחיפה שלהם רק כדי לעשות סדר בהמראות של אחרים.

אתה אחד מאותם אנשים מיוחדים,

ישר כח.

[amnonlivne]

אבנר,
לא טרוויאלי, וויתרת על המראה וסיעת לנו המרחפים, להמריא בזמן ליגת הגלשנים.
תודה מיוחדת על העזרה, השיטור בעמדה ושמירת סדר ההמראות ביום צפוף שכזה,
תרמת בכך לבטיחות ההמראות ו"לשלום בית" עם הגלשנים, ועל כך תבורך.
מצערת מאוד התאונה הקטלנית של דני בן רובי ז"ל שהתרחשה באותו היום, לא היכרתיו אישית, אך האבדה כבדה מנשוא.
נאחל לכולנו, קהילת המרחפים, שלא נדע יותר תאונות בספורט האהוב עלינו, ונישמר לנפשותינו, כי בנו הדבר.
אמנון ליבנה.

[kobliner]

מגיע ל TORRY PINE בסאן דיאגו קליפורניה, טיסה ראשונה מאז התאונה של דני בן רובי ז"ל בתבור.
כמה שתאונה יכולה להשפיע, איך שהביטחון יורד. אומר לעצמי שהדרך הטובה שלי לזכור אותו היא כן לחזור לטוס ולא לוותר.
מקבל מצנח מחבר אז מתרגל הנפות להיכרות עם המצנח, שוקע באימון ויוצא לריקוד עם המצנח. כמה קל להשאיר את המצנח מעל הראש בתנאי החוף. בעמדות בהרים אני אף פעם לא משאיר את המצנח עשר דקות מעל הראש חשש לרוחות מתחלפות.
אחר כך יוצא לאויר. התנאים חלשים בהתחלה והמלחמה על קו המצוק מבריחה אותי צפונה לאזור בו יש פחות מצנחים. זו לא הפעם הראשונה בה אני נתקל בבעיה של אי שמירת חוקי הדרך ב TORRY , בעיקר כשהתנאים חלשים.
אני שונא צפיפות ואין לבעיה לוותר על המיקום שלי למישהו עקשן שטס בניגוד לחוקים האוניברסלים של פינוי דרך לימין...... עשיתי לי חוק, "ברגע שעבריין כזה עובר אותי אני שוכח ואיני נוטר", לא ששווה לי להתרגז.
אחר כך התנאים משתפרים האני עולה לגבהים שעוד לא הייתי ב TORRY משהו כמו 250 מטר ] כבר לא מצפוף הכל פתוח והכיף גדול.

[kobliner]

עוד לפני שטסתי כבר מתחיל סיפור אהבה.
כבר זמן רב אני מרגיש שהמצנח שלי לא כתמול שלשום. נאבק להשאר באויר כשאחרים חוגגים. מניף קשה יותר, ומשהו בתגובות, לא בדיוק .... ואין לי הסבר מדוייק. בדרך כלל מאשים את עצמי, כי אין את מישהו אחר.  אך גם את מצנחי THEMA האדום, חבר ורע שמלווה אותי נאמנה כבר מעל 200 שעות באויר. ומעל 6 שנים.
המחשבה להחליף מצנח מלווה אותי אך מכיוון שבשנים האחרונות איני מרבה לטוס במצנח ויש המון סדרי עדיפויות והרבה תוכניות מתחרות על ארנקי הרזה, זה לא קרה.
לפני מספר שבועות ראיתי מודעה של חבר המוכר את מצנחו (חבר שהחליט לפרוש כי גם חייו מושכים אותו לכיוונים שונים ומצא שבפועל הוא לא מגיע לנצל את המצנח והמעט שהוא טס יביא אותו לטיסות פחות בטוחות.) מצנח כזה שכבר זמן רב שמתי על הכוונת. JALPA של PRO-DESIGN . הרמתי טלפון ובמהרה מצאתי עצמי בעל של מצנח חדש.
עכשיו חוזר מתרגול הנפות, תרגול רגשות עם כנף חדשה. אמון יצירת קשר והבנה עם המצנח שישא אותי שם למעלה.
פתאום הצבעים שלא התייחסתי אליהם בקנייה, מתאימים לי. ההנפה מרגישה ורגישה. הוא מגיב לתנועותי ומתרומם מדוד מדוד. ואני עוד לפני הרחיפה הראשונה, מתחיל להתאהב.

[kobliner]

המזרחיות היו חזקות הבוקר, אבל בתקופה זו המזרחיות נחלשות משך היום אז אני מעמיס על הרכב את המצנח ( כן החבר החדש שלי). הכיוון שלי הוא הכמון ואני יודע שאין מה למהר, כי התנאים בכמון רק יתחיל בסבביבות 12:00 , מכי מתלבט איתי בטלפון ומחליט (כמו רבים אחרים) לנסוע לשרונה. ב 11:30 אני בדרך לכמון ובשרונה נגמרו התנאים הכל נרגע. אני מכיר את הכמון ובדרך כלל כשנגמרים התנאים בשרונה, זהו זמן הכמון.
בכמון נמצא כבר נצר ממתין שהרוח תירגע. אכן תוך רבע שעה התנאים לפי הספר גם הכיוון גם עוצמת הרוח ואני נישא עם מצנחי החדש אל הרוח. הטרמיקות חזקות ותוך כ 10 דקות אני מתייצב בגובה של בין 900 ל 1000 מטר. זה הגובה לחוש את המצנח החדש שלי , לרקוד איתו להבין אותו להרגיש אותו ולהתאחד איתו לאחד. ככה אני משחק כארבעים דקות ואני רואה את נצר פורש את מצנחו בעמדה. כשלב זה מחליט לתת לעצמי להיסחף עם הטרמיקה הבאה אל עמק כרמיאל, ככה מתחיל בגלישה כמעט ללא טרמיקות אך גם ללא איבוד גובה עד שנוחת בשדה קטן ליד מג'ד אל כרום כ 10 קמ מכמון.
כשחוזר להר לרכב שלי התנאים נחלשו, יש כ 8 מצנחים באויר אך הם לא מצליחים לעבור את 800 המטרים בגובה עוד חצי שעה וגם בכמון נחלשת הרוח וכולם נוחתים.

מברך על התיזמון, על המצנח החדש ועל הספורט הכייפי שלנו 

[צוק]

יום שישי, תכננו על הר הארי, שתינו תה בגלבוע, התגלגלנו לתבור. צחי בצומת, כבר באים לאסוף אותו, מלמטה רואים מצנח יוצא, טסים פה, סוף סוף סיכוי למשהו!
"רוג'ר תסיים כבר עם הנעליים האלה, אני מת לנעול את הרכב!"
תשובה אדישה, "אל תדאג, אתה טוס, אתה לא תפספס את התנאים..."
באמת שאני אוהב פטריות, בורקס פטריות, פסטה עם פטריות, קצת פטריות על הפיצה... הרבה זמן לא התבאסתי לראות כל כך הרבה פטריות במקום אחד... אז הוספתי עוד אחת משלי למרק הפטריות ושמתי על אש קטנה.
משבים בכיוון יש בערך פעם ב10 דקות, כשגם אותם אנחנו מפספסים מידי פעם על שטויות של התארגנות ופריסת ציוד, לא מעודד במיוחד...
בשעה שלוש ומשהו, אחרי שעה לא קלה של המתנה, נכנסה רוח צפונית, לא חזקה במיוחד, אבל רוח צפונית, השמש עוד שעה שעה וחצי נעלמת, מה עוד צריך כדי לגרום למרחף נורמלי להתייאש ולקפל ציוד?
אז המרחפים הנורמלים התייאשו וקיפלו ציוד אחד אחרי השני, ופינו את העמדה.
טוב, אני פה עם ציוד מוכן, הצפונית בכלל לא חזקה, מי אמר שלא יכנסו עוד טרמיקות טובות?
אני פרוס באמצע העמדה, לידי מקפל את המצנח טייס ממוצא אתני שגורם לך לקחת אותו ברצינות, ואומר לי חד משמעית "צוק, אין לך למה להמריא, רוב הסיכויים שלא תצליח ואם תצליח זה יהיה ישר למטה..."
כנראה אחרי הסינונים של המוח שלי נשארה רק המילה להמריא.
"צוק אתה אופטימיסט חסר תקנה" (לקרוא במבטא דורון אמריקאי וחיוך של רולי)
טוב עברו כבר איזה עשר דקות שבהן החזקתי את הA  ביד. הרוח למטה נראית מערבית, בעמדה צפונית, אבל מידי פעם משבים בכיוון גבולי עד סביר.
עוד כמה דקות לראות שהם באמת סבירים, ו... "זה לא הכי טוב, אבל זה מספיק טוב", אני באוויר.
כמובן שמתחילים בשלוחה הצפונית, אם לא יהיה כלום פשוט אסחף ברוח גב, איך מה להצמד להר... אבל יש כאן משהו, עדין אבל משהו, שמיניות עדינות, מנסה להבין איפה המרכז... שיט, משכתי קצת יותר מידי את השמינית... ננסה לחזור...
ולאט לאט זה מסתדר בעיגולים קלאסיים שעולים ועולים. בטוח אני נשמע מלמטה כמו דביל אבל ב-50 מטר מעל העמדה הייתי חייב לשחרר איזו צרחה של כיף שמשתחרר אחרי הריכוז המאומץ.
 16:00
1100 מטר
ערפילים קצת מעליי
התבור מתחתיי
שקיעה
עננים
קסם?
גלישה אל הכנרת, האוויר כל כך רגוע...
טרייק עובר ואני מנופף לו, הוא בא לחלוק איתי קצת קארמה טובה, אומר שלום, נותן בגז, ומתרחק במהירות.
כניסה לעוד טרמיקה, כמה סיבובים, מסתבר שהאוויר לא כל כך רגוע.
הצלחתי לאבד אותה, או שהיא נגמרה, עכשיו זה כבר לא משנה...
ממשיך לזרום עם הרוח, בעצם קצת נגדה כי צריך גם להגיע לכביש אחר כך...
עברתי את יבניאל, עוד לא הגעתי לאלומות, פחות ממאתיים מטר מהקרקע.
יא עצלן, לא תלך איזה קילומטר או שניים בשביל הסיכוי לעוד טרמיקה? יאללה רוח גב. רוח גב. רוח גב. שדות יש פה בלי סוף. אני מבטיח לעצמי שהפעם אני מסתובב לפיינל נורמלי ולא ממשיך עד הרגע האחרון בשביל הסיכוי להציל ברגע האחרון.
ועושה רק כמה רגעים לפני הרגע האחרון סיבופיינל...
פשוט טיסה מתנה.
רולי, אם היית אופטימי אולי מישהו אחר היה מוריד לי את הרכב והיינו הולכים ביחד בשדה, בדמדומים... בעצם רולי עזוב אותך טוב שלא נחתת לידי

[רולי]

יום שישי, תכננו על הר הארי, שתינו תה בגלבוע, התגלגלנו לתבור. צחי בצומת, כבר באים לאסוף אותו, מלמטה רואים מצנח יוצא, טסים פה, סוף סוף סיכוי למשהו!
"רוג'ר תסיים כבר עם הנעליים האלה, אני מת לנעול את הרכב!"
תשובה אדישה, "אל תדאג, אתה טוס, אתה לא תפספס את התנאים..."
באמת שאני אוהב פטריות, בורקס פטריות, פסטה עם פטריות, קצת פטריות על הפיצה... הרבה זמן לא התבאסתי לראות כל כך הרבה פטריות במקום אחד... אז הוספתי עוד אחת משלי למרק הפטריות ושמתי על אש קטנה.
משבים בכיוון יש בערך פעם ב10 דקות, כשגם אותם אנחנו מפספסים מידי פעם על שטויות של התארגנות ופריסת ציוד, לא מעודד במיוחד...
בשעה שלוש ומשהו, אחרי שעה לא קלה של המתנה, נכנסה רוח צפונית, לא חזקה במיוחד, אבל רוח צפונית, השמש עוד שעה שעה וחצי נעלמת, מה עוד צריך כדי לגרום למרחף נורמלי להתייאש ולקפל ציוד?
אז המרחפים הנורמלים התייאשו וקיפלו ציוד אחד אחרי השני, ופינו את העמדה.
טוב, אני פה עם ציוד מוכן, הצפונית בכלל לא חזקה, מי אמר שלא יכנסו עוד טרמיקות טובות?
אני פרוס באמצע העמדה, לידי מקפל את המצנח טייס ממוצא אתני שגורם לך לקחת אותו ברצינות, ואומר לי חד משמעית "צוק, אין לך למה להמריא, רוב הסיכויים שלא תצליח ואם תצליח זה יהיה ישר למטה..."
כנראה אחרי הסינונים של המוח שלי נשארה רק המילה להמריא.
"צוק אתה אופטימיסט חסר תקנה" (לקרוא במבטא דורון אמריקאי וחיוך של רולי)
טוב עברו כבר איזה עשר דקות שבהן החזקתי את הA  ביד. הרוח למטה נראית מערבית, בעמדה צפונית, אבל מידי פעם משבים בכיוון גבולי עד סביר.
עוד כמה דקות לראות שהם באמת סבירים, ו... "זה לא הכי טוב, אבל זה מספיק טוב", אני באוויר.
כמובן שמתחילים בשלוחה הצפונית, אם לא יהיה כלום פשוט אסחף ברוח גב, איך מה להצמד להר... אבל יש כאן משהו, עדין אבל משהו, שמיניות עדינות, מנסה להבין איפה המרכז... שיט, משכתי קצת יותר מידי את השמינית... ננסה לחזור...
ולאט לאט זה מסתדר בעיגולים קלאסיים שעולים ועולים. בטוח אני נשמע מלמטה כמו דביל אבל ב-50 מטר מעל העמדה הייתי חייב לשחרר איזו צרחה של כיף שמשתחרר אחרי הריכוז המאומץ.
 16:00
1100 מטר
ערפילים קצת מעליי
התבור מתחתיי
שקיעה
עננים
קסם?
גלישה אל הכנרת, האוויר כל כך רגוע...
טרייק עובר ואני מנופף לו, הוא בא לחלוק איתי קצת קארמה טובה, אומר שלום, נותן בגז, ומתרחק במהירות.
כניסה לעוד טרמיקה, כמה סיבובים, מסתבר שהאוויר לא כל כך רגוע.
הצלחתי לאבד אותה, או שהיא נגמרה, עכשיו זה כבר לא משנה...
ממשיך לזרום עם הרוח, בעצם קצת נגדה כי צריך גם להגיע לכביש אחר כך...
עברתי את יבניאל, עוד לא הגעתי לאלומות, פחות ממאתיים מטר מהקרקע.
יא עצלן, לא תלך איזה קילומטר או שניים בשביל הסיכוי לעוד טרמיקה? יאללה רוח גב. רוח גב. רוח גב. שדות יש פה בלי סוף. אני מבטיח לעצמי שהפעם אני מסתובב לפיינל נורמלי ולא ממשיך עד הרגע האחרון בשביל הסיכוי להציל ברגע האחרון.
ועושה רק כמה רגעים לפני הרגע האחרון סיבופיינל...
פשוט טיסה מתנה.
רולי, אם היית אופטימי אולי מישהו אחר היה מוריד לי את הרכב והיינו הולכים ביחד בשדה, בדמדומים... בעצם רולי עזוב אותך טוב שלא נחתת לידי

א) יום פשוט נורה בעמדה.. שפירשתי בשירשור אחר.
ב) היו לפנך כמה שיצאו ישר למתה...וגם אחרך.אלוהים נתן לך מתנה (בעצם 2).. אחד חלום היפרקטן.. מיקרוחלון. תיזער, והשני.. תרמיקה שמימנה (עם עבודה קשה בלי ספק) עשית טיסה קשה לאותו יום.(בלי תרמיקה לא היית מגיע לשום מקום..
ג) אני לא הייתי יוצא במצב שהייתי... אחרי 15 יום בלי טיסה (רק חזרתי בנפאל)עם לחץ בעמדה ומשבים צפונים כשה היה
יותר פנויה.
ד) עדיין יש לי מבטא???
ה)מצטער שלא היגעתי לאלומות... שני סיבות.. היום הולדת להרצל...והבטן כאבלי מרעב.. (לא הרגשתי משהו).טוב שהיגעתה לכפר קמא...

[צוק]

רולי
בלי המבטא לא היית אתה
טוב מאוד שלא הגעת לאלומות, היה לי ממש טיול פסטורלי עד לכביש, טבילת אש לתיק החדש (פרסומת סמויה ava sport), וטרמפ מהיר ישר אליכם מחבר של ניר אלפרט שמקפיד לאסוף מרחפים.
וחוץ מזה חסכת לי כמה שקלים על הרכב

[kobliner]

בבוקר רולי דיווח לי שבהר הארי הרוח חזקה מדי, אז היא יוצא למסע לרדוף אחרי הרוח. ואני? אני פר זקן כבר לא רודף אחרי רוחות אלא הולך לאט לאט ומשתדל להגיע בזמן. אמרתי לרולי שב 12:00 זה הזמן היום (ביום השני הכי קצר בשנה). וב 11:45 אני בעמדת הנחיתה, יש שלושה כלי רכב חונים לא מוכרים ואני הגעתי ללא פרטנר אז אני מחליט לעלות.
מגיע לעמדה השמיים מכוסים ענן אבל הרוח על האף, בערך 18-20 קמ"ש , מעל העמק חלונות בעננים ואני לבד בעמדה. אני מתלבט, כי אני לא אוהב לטוס לבד ללא מישהו שיודע שאני בשמיים וללא סידור חזרה. מוריד את המצנח מהרכב, אולי יגיע עוד מרחף. אבל לא פורש, אני מכיר את עצמי, השלב הבא הוא רק לפרוש ולא להמריא. השלב שאחריו אני רק נרתם כדי להתאמן בהנפות ועוד מספר תרגולי הנפה המצנח עומד כל כך יפה מעל הראש ...... אז אני ממריא.  כדי לא לפעול כנגד ההיגיון אני מחזיר את המצנח לרכב. ואחרי עוד 10 דקות מוותר.

ב1430 מגיע למבוא חמה השמיים פתוחים, הרוח כ 10-12 קמ"ש קצת דרומית ( זה היום שלי להגיע לבד לעמדות ולהתלבט....) הפעם מחליט לתרגל הנפות ב"JALAPA" החדש שלי. אחרי חצי שעה של תרגולים מגיע רכב של מטיילים. הם מתיישבים להסתכל עלי , אני מניף עוד פעם ועוד פעמיים המצנח עומד מעל ראשי הפנים לעמק ....... אני עושה את שלושת הצעדים ואני באוויר. עכשיו כבר משחק הלוך וחזור באזור העמדה עולה ויורד אחרי כ 25 דקות כשהם עוזבים את העמדה אני חוזר לנחיתה. ממרוצה ששמרתי על הכללים וגם טעמתי טיסה....

[צוק]

"strong in yout harness" מתמתח ברתמה.
"one wrap both sides" ליפוף אחד בכל יד.
"minimum sped" משיכה איטית של הברקסים, לא לעבור את נקודת ההזדקרות.
"and fullstall the glider!" ידיים לתחת, מרפקים נעולים, חופה מצ'טקמקת מאחורה, נפילה חופשית.
"one, two, three, your backfly" מתחיל להרים ידיים, משתדל בסימטריות.
"more up, more up" חצי מהמצנח כבר פתוח, עוד קצת.
"now stop, don’t move! " רק הטיפים, מתנפנפים. "look the wing, look the lake, you are flying back"
אז אני מסתכל על האגם, ומסתכל על הכנף, וטס אחורה. ומחליט בעצמי שכדאי לשחרר, כי מתיו כבר לא בקשר, אבל אחרי 20 פעם שחיקיתי את המבטא הצרפתי שלו, אין סיכוי שאני אשכח את רצף ההוראות לפול סטול טו בק פליי.
"and check the dive" בולם את המצנח, ומשחרר בגבול "the border".
וווהוווו נשבר מחסום הפול סטול עצמאית, אחת המטרות החשובות שהצבתי לעצמי.
בטיסה השנייה באותו היום טרמיקת הבית, "the house thermal" עובדת, אז אני משתלב בכיכר בסיבוב ימני, ומתמרכז בלי הואריו לפי המצנחים האחרים. יש איזה שתי דקות של גלייד עד ל"box" האזור שמעליו אמורים לתרגל, איזה יופי רואים את הרוח על האגם... פול סטול-בק פליי- יציאה, יש עוד גובה, עוד פעם.
טיסה שלישית, כבר נכנסים לכושר, מי אמר שצריך ואריו כדי להגיע לבסיס ענן?
פול סטול ראשון, אחריו עוד אחד, יש עוד מצנח מתחתיי בקופסה, פול סטול שלישי. למה אתה חייב להפריע, אתה לא רואה שאני כבר בשוונג?
“it was great day, I did six fullstalls today” אני מספר בהתלהבות של טירון לטייס הצרפתי “nice, now do one hundred more…”

[kobliner]

היום התחיל עם ריח של פורים,האם ללכת לרחף אחרי חודשיים יבשים (מרוב גשמים ) או ללכת לאירוע פורים שיבטיח הרבה חברה ומעט רחיפה. שלא כמנהגי מהעבר בחרתי לטוס. על הבוקר טלפון למיקי ומתלבטים, מחליטים על הכמון.
השמיים מעל מכוסים צירוסים והמזרחיות באות במידות קלות וחלשות. מיקי אומר שאמריא אם לא אתפוס כלום הוא יוותר ויבוא לאסוף אותי. אני מניף ויוצא לאויר, הרגשה טובה אחרי כחודשיים. מגלה טרמיקה קטנה מדרום לעמדה ומסתובב איתה אחרי כשיבעה שמונה סיבובים אני רואה שמכסימום אני מצליח להישאר בגובה העמדה. הטרמיקה נעלמת לי לכמה דקות ואני כבר מאה מטר פחות. שוב מוצע עילוי קטן נצמד אליו אבל כבר לא מצליח לטפס. אחרי רבע שעה אני כבר בשלב קיפול ומיקי בדרך אלי. עוד רבע שעה ואנחנו בדרך ל"הר הארי", גם כאן המשבים חלשים אבל פה ושם ציפורים מתרמלות אנחנו פורשים , מיכי יוצא ראשון, יורד כ מאה מטר ומתחיל המאבק הישרדות, במאבקים אלה הוא הגדול מכולם, אני עוקב אחריו איך הוא מלכך את המדרונות לאסוף מטר ועוד מטר. אני ממריא לסייקל טוב ומוצא עצמי כמאה מטר מעל ההר. בגלל כיווני ה"עשנים" (עשן המדורות) אני מחליט לא לצאת מזרחה כי שם יש עדין מזרחיות אז יוצא לחפש את מזלי מעל "רמה" , מגיע מעל הכפר בגובה של כאלף מטר ומשוטט להנאתי. מיכי עדין נאבק אני רואה עשן מדורה למרגלות הכמון ופונה לשם. נכנס לעשן הריח חזק העילוי ל משהו כמטר בשנייה.מייצב את עצמי לפי הריח וממשיך לטייל מעל העמק אחרי עוד רבע שעה נוחת בשזור אחרי טיסה מקומית נחמדה שפותחת לי את העונה, מיכי העקשן בנתיים תפס גובה, והוא מעל גובה הר הארי ואני רואה שהוא מתלבט כי אין לאן לצאת. אחרי עוד עשר דקות הוא מצטרף אלי בשדה הנחיתה. יום לא גדול אך משביע רעב של חורף ללא טיסות.

[צוק]

רק הגעתי לעמדה, נזרק על התיק, מסדיר נשימה.
טייס שאני לא מכיר, קצת מבוגר, מסתבך בהמראה, "מה קורה לו שם?" אני חושב לעצמי, לא ראיתי בדיוק אבל לקח לו עוד איזה 2 הנפות להמריא.
הוא בקושי 10 מטר מהעמדה, אוויר פעיל מאוד, רואים שהוא דיי נאבק, רואים את הלחץ בתנועות שלו, מחזיק את הויליינים. אני ממשיך לחשוב לעצמי, קולין בדיוק העיר לי על זה אתמול כשראינו ביחד את הוידאו, "זה ממש הרגל רע להחזיק את הוילי.... " בובום! פרונטל כמעט מלא, טיפים נפגשים, סיבוב של כמעט 180 מעלות ישר להר, נפתח, חוזר לטיסה רגילה...
מסכנים הטנדמיסטים, לך תרגיע עכשיו את הנוסעים...
אני כבר איזה 40 דקות באוויר, חזרה מעל העמדה, טרמיקה חזקה, אני כמעט לא מתקדם.
 "בוקר טוב! להתעורר!" "אתה כמעט לא מתקדם!" זה הזמן להתרכז ולקבל החלטה. ס.ס. החוצה, גם בחוץ הרוח חזקה, אפשר עוד לטוס, אבל אין כל כך טעם, במילא קשה לטפס, גלייד מעצבן לכיוון האגם.
אני איזה 100 מטר מעל אנדרו, הוא בפיינל לשדה הנחיתה של בלו סקיי, מה הגודל של השדה המחורבן הזה? 30*10? אולי 50 אם מחשיבים את החלק הדפוק בהתחלה ואת ה7 מטר לפני הבננות. הוא חוטף את הטרמיקה המעצבנת בפינה הקבועה, אחר כך איזה סינק, קיפול קטן, משב צפוני, "פאק, הוא אשכרה נסחף לכיוון האגם", בטוח שהוא היה יכול להציל את זה, אבל סיים במים, 10 מטר מהחוף, איזה זין...
מכין את עצמי לנחיתה קשה, מנסה להגיע כמה שיותר קצר, שאני לא אגמור את כל המרחק עם איזה טרמיקה מעצבנת.
הנה הגיעה הטרמיקה, שובר לעוד שמינית מעל המים, סינק, שובר חזרה לחוף, טלטול, מישר חזרה, נחיתה רכה, אנחת רווחה.
תשע בערב, דפיקה מבוישת על הדלת, זאק נכנס, “have you heard what hapend?”
“what?” אני מזדקף במיטה.
“gabbor crashed”
“what? What hapend? Is he ok?”
“he try to spiral land, and got a sink”
שבר באחת החוליות, חוט השידרה לא נפגע, יקח לו עוד זמן, אבל הוא יוכל ללכת.
לא לשכוח לפחד,
לא לשכוח לפחד.

[kobliner]

הבוקר התחיל במזרחית עם רמזים לדרום מזרחית ותחזית למערבית אחר הצהרים אז החלטנו לארוב לרוח על הר הארי. למעלה בעמדה משבים משתנים של מזרחית ודרום מזרחית. אני פורש ומחכה למשב הנכון אחרי זמן לא רב המצנח מעל הראש , יציב וקשה ואני בריצה אל המצוק. ניתק לפני קצה העמדה ויוצא קדימה כמה עשרות מטרים מהעמדה מתחילה המכבסה. הסמרטוט הזה מעל הראש מקבל חיים אחרים וכאילו אינו קשור אלי. שתי שניות ( יש כל כך הרבה זמן בשתי שניות) אני נבעת למעלה במהירות של +7 אחר כך הכל נופל ומעלי המצנח רפוי, שוב בעיטה בצד הימני של המצנח ואני מכוון את המצנח אל מחוץ לאזור ההר ובעיקר לצאת מהמכבסה. פונה מערבה עם רוח הגב וממשיך כך עד "חרשים" בלי לאבד גובה, מעל חרשים עולה ל 1100 מטר וחוגג עם קבוצת חסידות שאינן מבינות מה אני עושה איתן, עד מספר דקות והן מנפנפות כנף ויוצאות מזרחה. אני שוב לבד מעל ההר ממשיך בסביבות 1000 מטר עד "הר חלוץ" גם להר חלוץ יש טרמיקה ועכשיו הכל רגוע. מאחור המזרחית דוחפת אותי ואני מתלבט כי אני שונא לעבור מעל הכפרים וכשהכל מלא בתים למטה. עם הספיד סיסטם דוחף עד כביש עכו צפת , ועכשיו גולש עד צומת גילון מקווה לתפוס את הקונברסיה שהיום לא מגיעה. אני נמוך מדי מכדי להמשיך מערבה אז יורד לא רחוק מהצומת, קרוב לכביש כדי שיהיה קל לחזור לרכב שלי.

[צחי רייל]

בטיסה הראשונה טעות דבילית מעל כדורי השאירה אותי נמוך באזור לא פעיל ואחרי 25 דקות של מלחמה על פיפסים נחתתי בשדה אילן. איסוף זריז של תוםתום האלופה ואני שוב בעמדה.

בעמדה רוח עדיין חלשלושה ודרומית כמה מצנחים נלחמים נמוך ומעל הכפר (מקום גרוע להיות בו בדרומית) ובעמדה כמה חברה שממהרים לספר לי שהתנאים על הפנים ואין מה לצאת. העננים סיפרו לי אחרת. כשפרסתי עוד צחקו עלי ושאלו אותי אם לאסוף אותי משדה הנחיתה.
המראתי מייד אחרי ניר וויקה ושלושתנו רצנו ישר דרומה לתרמיקת הבית של התבור. פלוס 4-3 קבוע עד בסיס ענן ב1600.

והמסקנה להיום: גם אם כולם גירזנו, אם אתה רוצה להוציא טיסה תמריא.

[צוק]

מה שנכון נכון צחי...
אני הייתי צריך להמריא שלוש פעמים לפני שהגעתי לבסיס ענן, שהיה מעל ענן אחר

[kobliner]

ישבנו בצמת בדבוריה, חמישה.דווקא כאלו שלא הצליחו בטיסה .... היה סייקל גרוע ועובדה אנחנו למטה ויש מצנחים שם  למעלה. העיניים נשואות למעלה ומפרגנים אחד אחר למצנחים שתופסים גובה. מצטערים על אלה שנושרים להצטרף אלינו וכבר מתכננים את ההמראה הבאה. משה תפס טרמפ כדי לחזור עם הרכב שלו לאסוף אותנו אז אופטימיים לעוד ניסיון.
איזו חבורה נפלאה בלי אף מילה רעה. 


אחר כך גם השמיים הודו לנו בהזדמנו נוספת לטיסה טובה וכולנו שוב למעלה בלי אף מילה רעה .

[kobliner]

החלטתי להבריז מוקדם מהעבודה ולנצל את היתרון היחסי של הקרבה למבוא חמה כך ב 17:30 מגיע לאתר ההמראה אני לבד באתר הרוח על האף כ 15 קמ"ש, כדי להרגיש בסדר שאני יוצא לבד לאוויר אני מתקשר לאישה שלפחות מישהו ידע שאני יצאתי.
פורש את המצנח ומניף. התנאים בינוניים ואני לא מצליח לעבור את 100 המטר מעל העמדה אז יוצא צפונה לביקור מעל כפר חרוב. אחרי כחצי שעה חוזר מעל עמדת ההמראה. עכשיו מתלבט האם לנחות או להמשיך לטייל באוויר.
אחרי כעשר דקות התנאים נחלשים ואני מאבד גובה, מנסה להחזיק בשיניים וכל סיבוב אני מאבד עוד 20 - 30 מטר.
עוד את ההר בתסכול על כך שהייתי צריך לנחות קודם ועכשיו צפוי לי מסע ארוך בחזרה.

[kobliner]

זה הריח של הצמיגים מעל דבוריה שהביא אותי להתמרכז נכון בטיסה השניה היום. גם הראשונה היתה נחמדה עם הצלה 50 מטר מעל שדה הנחיתה בחזרה לגובה העמדה אך סייקל קלוקל החזיר אותי לשדה הנחיתה ולהרגשת פיספוס. נכון שאני ממעט לטוס בתקופה האחרונה והסימנים הטובים הם הגבות המורמות של החברה שרואים אותי מגיע. גם באויר עובד על מקדמי ביטחון כפולים כי מרגיש שהכל פחות זורם.
לטיסה השניה אני לבד בעמדה כל החבורה כבר נעלמה מזרחה מההר, אני מניף וממריא אחרי מספר דקות אני מריח את הריח הזה של הצמיגים השרופים, אני מתמרכז סביב הריח והטרמיקה שהחלה ב +2 משתנה ל +5 ולוקחת אותי גבוה מעל ההר,
 כ 1400 מטר. מחליט לצאת מזרחה ומשוטט בין כפר תבור לכפר כמא לחפש את הטרמיקה הבאה, שום אויר משמעותי, לא קורה אני שומר על גובה של כ 1100 מטר עד רמת יבנאל, שם הסינק תופס אותי ואני מוצא עצמי אחרי כ 7 דקות מחפש שדה נחיתה ביבנאל, הוריו מתעורר כ 50 מטר מעל השדה שבחרתי, אני מהסס אבל מחליט לעשות סיבוב אחד ולראות מה יקרה. אחריו עוד סיבוב ועוד אחד ואני נועץ את שיני בטרמיקה שמרימה אותי במהירות של +6 עד 1500 מטר ואני כבר מעל אלומות.
עכשיו כל שנותר הוא לחצות את העמק והכינרת כדי להגיע לארוחת הצהרים בכפר חרוב ........ 

[צוק]

מאיפה משתין הדג? על זה לא קשה לענות...
לבדוק אם הדג הוא זכר או נקבה זה כבר יותר מאתגר.
מתחילים להווצר קומולוסים מעל הגלבוע, איך אני אמור להתרכז?
במבט ראשון זה נראה כמו זכר, אבל האבר מין של נקבה.
"בואנ'ה העננים האלו פשוט יפים"
"תפסיק לזיין ת'שכל, לא נסיים ככה בחיים!"
שריפה גדולה באזור חפציבה.
איזה צבעים בוהקים, לא צריך לבדוק אותו אפילו, זה זכר בטוח.
כשהיא חלשה- העשן שוכב.
כשהיא מתחזקת- העשן כמעט בלי זווית עולה למעלה.
3000 זכרים כפול 200 גרם לדג, סעמאק צריך כאן 600 קילו.
"אם נוצר מעליה ענן אני גומר"
"צוק, אתה דפוק אמיתי..."
עוף דורס על ספיד סיסטם ישר לעשן. "לא, מה הסיכוי שהוא יטרמל על המדורה?..."
לחץ, נגמר החמצן, צריך להחליף בלון, הדגים עוד רגע מתפגרים, קיבינימאט.
כמובן שאין לנו שבדי בכזה גודל, אני נוסע להביא, בזווית העין מהאוטו אני קולט את הדורס בסיבובים, נעלם בעשן ושוב מופיע.
הוא אשכרה מטרמל על המדורה, מדהים.
כנראה שאני באמת דפוק.

[kobliner]

היום אולי אחזור לטוס, התאונה של יורם גרמה לי לשיתוק טיסה, מן הרגשה שלא רוצה לחשוב על טיסה, ועדין לא הזמן לחזור. אני יודע שיורם היה רוצה שנמשיך לטוס אבל לתאונה הזו לא היה לי הסבר, לא היה לי תירוץ לעצמי על טעות טייס או או ש"לי זה לא היה קורה". אז חטפתי "שיתוק טיסה". היום אני אנסה ואני יודע שאהיה זהיר מתמיד ואני צריך לעבור את המשוכה.
היום אצא בזהירות עם זכרו של יורם לאויר.
יש רגעים שאתה שוקל האם הספורט הזה שווה את הסיכון. והתשובות שונות בכל פעם שהנושא עולה. אז בחיל ורעד לשמור על השמיים שימשיכו לשאת אותי לשחקים ובזהירות.
לחבורה הנפלאה הזאת של הטייסים, עלינו לשים לב ולקחת המון שולי זהירות בשביל אותו רגע שיכול להפתיע.