יום שישי, תכננו על הר הארי, שתינו תה בגלבוע, התגלגלנו לתבור. צחי בצומת, כבר באים לאסוף אותו, מלמטה רואים מצנח יוצא, טסים פה, סוף סוף סיכוי למשהו!
"רוג'ר תסיים כבר עם הנעליים האלה, אני מת לנעול את הרכב!"
תשובה אדישה, "אל תדאג, אתה טוס, אתה לא תפספס את התנאים..."
באמת שאני אוהב פטריות, בורקס פטריות, פסטה עם פטריות, קצת פטריות על הפיצה... הרבה זמן לא התבאסתי לראות כל כך הרבה פטריות במקום אחד... אז הוספתי עוד אחת משלי למרק הפטריות ושמתי על אש קטנה.
משבים בכיוון יש בערך פעם ב10 דקות, כשגם אותם אנחנו מפספסים מידי פעם על שטויות של התארגנות ופריסת ציוד, לא מעודד במיוחד...
בשעה שלוש ומשהו, אחרי שעה לא קלה של המתנה, נכנסה רוח צפונית, לא חזקה במיוחד, אבל רוח צפונית, השמש עוד שעה שעה וחצי נעלמת, מה עוד צריך כדי לגרום למרחף נורמלי להתייאש ולקפל ציוד?
אז המרחפים הנורמלים התייאשו וקיפלו ציוד אחד אחרי השני, ופינו את העמדה.
טוב, אני פה עם ציוד מוכן, הצפונית בכלל לא חזקה, מי אמר שלא יכנסו עוד טרמיקות טובות?
אני פרוס באמצע העמדה, לידי מקפל את המצנח טייס ממוצא אתני שגורם לך לקחת אותו ברצינות, ואומר לי חד משמעית "צוק, אין לך למה להמריא, רוב הסיכויים שלא תצליח ואם תצליח זה יהיה ישר למטה..."
כנראה אחרי הסינונים של המוח שלי נשארה רק המילה להמריא.
"צוק אתה אופטימיסט חסר תקנה" (לקרוא במבטא דורון אמריקאי וחיוך של רולי)
טוב עברו כבר איזה עשר דקות שבהן החזקתי את הA ביד. הרוח למטה נראית מערבית, בעמדה צפונית, אבל מידי פעם משבים בכיוון גבולי עד סביר.
עוד כמה דקות לראות שהם באמת סבירים, ו... "זה לא הכי טוב, אבל זה מספיק טוב", אני באוויר.
כמובן שמתחילים בשלוחה הצפונית, אם לא יהיה כלום פשוט אסחף ברוח גב, איך מה להצמד להר... אבל יש כאן משהו, עדין אבל משהו, שמיניות עדינות, מנסה להבין איפה המרכז... שיט, משכתי קצת יותר מידי את השמינית... ננסה לחזור...
ולאט לאט זה מסתדר בעיגולים קלאסיים שעולים ועולים. בטוח אני נשמע מלמטה כמו דביל אבל ב-50 מטר מעל העמדה הייתי חייב לשחרר איזו צרחה של כיף שמשתחרר אחרי הריכוז המאומץ.
16:00
1100 מטר
ערפילים קצת מעליי
התבור מתחתיי
שקיעה
עננים
קסם?
גלישה אל הכנרת, האוויר כל כך רגוע...
טרייק עובר ואני מנופף לו, הוא בא לחלוק איתי קצת קארמה טובה, אומר שלום, נותן בגז, ומתרחק במהירות.
כניסה לעוד טרמיקה, כמה סיבובים, מסתבר שהאוויר לא כל כך רגוע.
הצלחתי לאבד אותה, או שהיא נגמרה, עכשיו זה כבר לא משנה...
ממשיך לזרום עם הרוח, בעצם קצת נגדה כי צריך גם להגיע לכביש אחר כך...
עברתי את יבניאל, עוד לא הגעתי לאלומות, פחות ממאתיים מטר מהקרקע.
יא עצלן, לא תלך איזה קילומטר או שניים בשביל הסיכוי לעוד טרמיקה? יאללה רוח גב. רוח גב. רוח גב. שדות יש פה בלי סוף. אני מבטיח לעצמי שהפעם אני מסתובב לפיינל נורמלי ולא ממשיך עד הרגע האחרון בשביל הסיכוי להציל ברגע האחרון.
ועושה רק כמה רגעים לפני הרגע האחרון סיבופיינל...
פשוט טיסה מתנה.
רולי, אם היית אופטימי אולי מישהו אחר היה מוריד לי את הרכב והיינו הולכים ביחד בשדה, בדמדומים... בעצם רולי עזוב אותך טוב שלא נחתת לידי
