פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח

[kobliner]

הגענו לעמדה, התנאים לא משהו השמים מכוסים ענן גבוה. אנחנו בגובה של כ 2000 מטר ( כ 1000 מטר  מעל LENK באלפים השוויצרים.
יום גדול לא יצא מזה, עושה רושם שהתנאים יורעו. אני פורש ומתכונן, שיפוע גדול של דשא כמו שרק האלפים יודעים לתת. רוח אפס ואני מתכונן להמריא. החברה מחכים לראות אולי יקרה משהו וישתפר. ריצה מהירה במורד ואני באויר. סיבוב ראשון ואני נשאר בגובה העמדה. לא יודעה איך יש עילוי ביום כזה מוסיף עוד כ 50 מטר כדי לראות שהחברה עוד לא זזים מתרחק לעבר העמק אולי משהו יקרה שם, אך לא הרבה קורה ותוך כ 20 דקות אני מוצא עצמי ליד תחנת הרכבל, נוחת מטיסה לא גדולה אבל טיסה. בקשר אני שומע שהם מתארגנים להמראה ועוד 10 דקות כבר יורד עליהם גשם והם מקפלים את המצנחים ויוצאים חזרה ברגל לעבר הרכבל המושיע.
לפעמים כדאי לצאת קצת קודם כדי להספיק משהו ולא להפסיד את היום.

[kobliner]

מיקי ואני עולים לרחיפת אחה"צ ב"Sinigeplatse" אתר הפונה מערבה כך שרוב הימים אפשר לטוס טיסת אחר הצהרים, זהו אתר עם שיפוע מאד גדול בעמדת ההמראה ואנו שלא אוהבים המראות קדמיות ושיפוע גדול מפחיד אותנו (במקום שיעודד אותנו להמראה קלה), עוד לא ריחפנו בו. עולים עם הרכבת האחרונה, כשהאיום הגדול הוא שאם לא ממריאים אז אין דרך אחרת מאשר לרדת את ההר ברגל ( הפרש של 1100 מטר) משהו כמו שלוש ארבע שעות הליכה. הרכבת קטנה, אפילו קטנטנה (מזכירה רכבות בדיסני-לנד) מתחילה לעלות על ההר נושאת עליה 6 מרחפים עם מצנחיהם. אנחנו קצת יותר רגועים כי אנחנו לא לבד.
הרכבת מונעת על ידי גלגלי שינים עולה בעצלתיים ומסביבנו הולך ונפרש העמק של אינטרלקן על שני אגמיו.
כמה מאות מטר לפני התחנה האחרונה עוצרת הרכבת, ונהגת הקטר מסמנת לנו שכאן אנחנו יורדים. אנחנו יורדים והרכבת ממשיכה ריקה אל התחנה האחרונה.
אחרי כ 300 מטר מגיעים לעמדה, השיפוע גדול והרוח "0", מתחילים לסדר את המצנח, עד שהוא פרוש מגוהץ על המדרון. אני נרתם מביט לאחור המצנר נראה כאילו כבר עשה את רוב הדרך אל מעל ראשי והוא עדין פרוש על המדרון. מביט קדימה והמדרון מפחיד. מספר משבונים מאחור מזכירים לי שבאלפים אפס רוח זה מתנה להמראה. מחכה עד שאין שום רוח ויוצא קדימה במהירות פחות משניה וחצי אני כבר באויר. חושב לעצמי איזו קלות של המראה ולמה זה מפחיד.
מתחיל לשוטט באזור העמדה ואכן יש טרמיקות קטנות נקודות עילוי. מחכה שמיקי יצטרף ואחרי שתי דקות גם הוא באויר ואנחנו תופסים את טרמיקות אחה"צ הרגועות, כשלמטה העמק השווצרי הזה כמו מתוך גלויות.   

[kobliner]

יום כיפור ויש זמן לחשוב על הספורט שלנו, על כך שידענו להיות מאורגנים וחזקים. איך ה"סינים" (אנשים קטנים, צרי עינים, צהובים מקנאה ויש הרבה מהם) שביננו. פגעו ביחד ולאט לאט נסגרה ה"אגודה".
רוב המרחפים כיום לא הכירו מצב כזה שספורט מצנחי הרחיפה היה אחד מענפי הספורט הכי מסודרים בארץ. מעטים טסו ללא רשיון (ואו קורס), הרוב הגדול שמע להנחיות האגודה ורבים כן רבים גם התנדבו לפעול באגודה. חלק בכתיבת הנהלים, חלק ביישום הנהלים וחלק בארגון פעילויות משותפות (פעילויות חברתיות, ליגה ותחרויות עיתון חודשי ועוד) עד כמה שזכור לי שיא החברים הרשומים (משלמי מס וביטוח) היה כ 700. אפילו המדינה הכירה בארגון זה ורוב התקציב היה ממקורות של המדינה.
ממרחק הזמנים זה נראה כמו אגדה. על איך צריך להתנהל ענף ספורט ואיך ניתן לקדם ולפתח ענף מורכב כמו ספורט הרחיפה.
אם ידענו לעשות זאת בעבר, ניתן לעשות זאת בעתיד, כי הרי עתיד הספורט שלנו בידנו ואם לא נקח זאת בידנו, יקחו אותו מאיתנו
שנה טובה

[kobliner]

א, החליט להמריא.
בדרך כלל הוא הראשון שיזהיר אותנו לא להמריא בתבור ברוח צפונית. הפעם הצפונית חוגגת והוא כבר פרוש על הקרקע ורתום. למרות שסביבו אין מצנח לרפואה אפשר לראות בעינים שלו את השיגעון הרגעי הזה, שמצליח לשכנעו שהרוח לא כל כך צפונית והתנאים אמנם לא טובים אבל אפשר להמריא ושם בחוץ יהיה טוב יותר.
לרגע קט היה משב צפון מערבי, א, גנב המראה ויצא לאויר. אחרי 7 דקות הוא כבר היה בשדה הנחיתה שם למטה.
  אני מסתכל עליו ויודע שגם אני כבר היתי שם, במצב הזה כשהחלטתי להמריא גם כשהתנאים לא היו אופטימלים וכשאמרו לי החברה אז הראתי שבעצם אפשר להמריא למרות חששותיהם.
השיקרון עם שיכרון שאם אפשר להמריא אז כדאי להמריא הוציא אותי החוצה. אחר כך כבר כבר היה זמן ההסברים והתרוצים.

אל תכנס למצב בו אחר כך תצטרך להסביר לעצמך, למה

[kobliner]

זהו, החלטתי להוציא את מצנח הטנדם מהמחסן ולהתאמן.
שלוש שנים ישב המצנח ונח. אני מתכנן להתחיל בטיסות טנדם אך הצורך באדם נוסף. אילוצי העבודה ו....תרוצים אפשר בלי סוף למצוא.
מיקי גם הוא רוצה לרענן את טיסות הטנדם שלו אחרי מספר שנים בהן טס רק בסינגל. אז קבענו יום ושעה ( כן באמצע יום העבודה ) ואנחנו מתייצבים בעמדה עם המצנח (קנגרו 2) ספרדרים ורתמה נוספת. פורשים ומתחילים להתאמן בהנפה. רוח לא חזקה וסרך עודף (ומיקי עודף לא קטן) מגביל תנועה. אז המצנח לא עולה והשליטה בו קשה. מחליפים מקומות ועכשיו אני רואה שגם מיקי מתקשה בהנפה ונסיון אחרי נסיון מסתיים במפח מצנח והביטחון העצמי בקריסה.
משב רוח חזק קצת יותר ומיקי מצליח להחזיק את המצנח מעל הראש. אני אומר לו בוא נצא ושנינו בריצה אל בר המצוק. הטיסה ההמראה המוצלחת והאויר מחזירים קצת מהאגו הפגוע.
עכשיו שוב תורי ואחרי מספר נסיונות המצנח יציב מעל הראש, הבטחון שנתנה הטיסה הראשונה מחזיק מעמד, המצנח מתוח עומד מעל ראשנו ואני אומר לו "רוץ", "רוץ", רוץ" הנה אנחנו כבר טסים ואני מרגיש את המהירות עם האחריות. זו כבר לא טיסה שלי לבד, עכשיו אנחנו שניים ואני האחראי. מיקי אומר שממקום מושבו הכי קשה לו שאין לו שליטה על המצנח ועל הקורה לו.
על הקרקע הסיכום העיקרי שיש לנו עוד הרבה ללמוד, בעיקר בהנפות.

[kobliner]

היו כבר חמישה חברה בעמדה כשהגעתי, שני מצנחים פרושים אבל החברה לא רתומים, "הרוח חזקה" הם אומרים. אני מחנה את הרכב, יוצא, מוציא את המצנח בתהליך אוטומטי, ומתחיל לפרוש. רק אחרי שהמצנח פרוש אני מתפנה לבדוק את הרוח מוצי את מד הרוח והרוח אכן חזקה מדי.בעצם יכולתי להדעת גם ללא מד הרוח אבל אנ י מחפש את התרוץ הזה שאולי יאפשר לי להמריא בכל זאת. רק אחרי שמד הרוח אמר דברו אני נרגע ומתקרב לחבורה העסוקה בסיפורי רחיפה ובכלל לא שמה לב למה שאני עברתי ולהחלטה שקיבלתי.
למה אני לא מצליח להחליט לפני שפרשתי?
שוב ושוב מגיע לעמדות נכון למוכן ומוכן לנכון ורק אחר כך מתחיל לחשוב.

[kobliner]

לא יכולתי לצאת מהעבודה ומהתבור זורמות ידיעות על קרוסים וטיסות יפות. ב 12:30 אני נשבר ומחליט לצאת מהעבודה ולנצל את היתרון היחסי שלי (3 דקות ממבוא חמה) מגיע לעמדה והרוח די חזקה. אז מתלבט מה לעשות. י.ד. נוחת ואומר שאחרי שאמריא אין בעיה לחדור. שמח לשמוע משפט אופטימי ומיד פורש. הרוח חזקה (כ 25+ ) אבל המראה טובה ושקטה ואני במעלית מהירה לעבר הרקיע. באמת אי בעיה לחדור, ואני מתחיל לשוטט ולעלות. טרמיקות חזקות 5+ מקפיצות אותי לגובה של 950 מ' ואני אומר לעצמי האם אני במבוא חמה. הרי בגובה הזה זה כבר לא אפקט הרכס. יוצא צפונה עד מעל הסוסיתא אבל מחליט לחזור (בעיות לוגיסטיקה - איסופים) אחרי שעה וחמישים מחליט לרדת יזום מטיסה לא אופיינית של מבוא חמה. נחיתה בטוחה ואני אומר לי.ד. תודה על הביטחון שהוסיף לי ליציאה.
אם היתי לבד בעמדה היתי מוותר.

[kobliner]

בדרך לרחיפה אספתי טרמפיסטים. הרי אם אאסוף טרמפיסים יאספו אותי אחרכך כשאני אנסה לחזור מהקרוס.
האדם תמיד חיפש את הסיבה והסובב ויעשה מעשה טוב זה ישפיע על העתיד והרי זה הבסיס לדתות כולן. "מעשי ישפיעו על גורלי" זה התחיל בהקרבת קורבנות וממשיך במצוות "עשה ואל תעשה", יש המנשקים מזוזות ואני היום ....... אחרי הטיסה עמדתי על הכביש מחכה לטרמפ. אמרתי לעצמי זה המבחן ואף מכונית לא עצרה

[kobliner]

אחרי תאונה של אחרים תמיד באה ההכחשה, "הוא אינו מנוסה!", "הכתובת היתה על הקיר שנים!!", "אם רק היה מקשיב!!!", "אלה שאינם זהירים יהרסו לנו את הספורט שלנ!!!!ו"......... אחרי תאונה שלי בא הפחד. "אולי אני לא מגיב נכון לתנאים?" "המצוק הזה מסוכן." "הרוחות בעמדה הזו מסוכנות".......
התרופה הכי טובה אחרי תאונה היא לעלות לאויר שוב ולטוס! בשקט בתנאים טובים ובעיקר לטוס, עד ששוב מתרגלים למצנח, להתנהגות המצנח באויר, לטרמיקות ולסינקים, נזכרים בדברים הפשוטים שנמחקו ולאט לאט לחזור לטוס כמו קודם. מי שממהר לחזור וממהר להתנסות שוב בתנאים קיצוניים, לא נשאר זמן רב בספורט כי הפחד לא עובר.

[kobliner]

כשפגשתי את הסיסים באויר בגובה 1400 ידעתי שהיום כישלון כבר לא היה . עכשיו מתרכז לא לאבד אותם כי אני בסיבוב גדול יכול לחזור והם כבר לא יהיו, מחליט לעקוב אחריהם בשמיניות, לא לאבדם בנתיים ממשיך לעלותעוד 200-300 מטר. האויר קצת מתקרר וקבוצת הסיסים חותכת במהירות לכיוון דרום אני מיד אחריהם לטרמיקה מפחידה וקיפול כנף. אני מסתובב החוצה וכשגומר את הסיבוב הכל רגוע רק הסיסים נעלמו. עכשיו בגובה 1600 מטר אני מחפש אותם ומחליט להמשיך מזרחה לקראת מפגש הקונברסיה. אחרי כ4 ק"מ אני כבר שוב בגובה 900 שוב רואה סיסים ושוב מתחיל המעקב כאילו הם חיכו לי. מרגיש במצנח עילוי קטן פונה אליו ושוב העליה לגובה 1200 הסיסים באזור אבל לא יכול לתקדם כי אני נמצא בקוברסיה הסיסים ראו זאת וועלו ואני לא מתקדם ולא נסוג.
מה עושים בקונברסיה? לאיזה כיוון טסים?
אם נשאל את הסיסים ? טסים למעלה לאכול חרקים!

[צחי רייל]

טסים לאורך הקונברסיה כמובן 

[kobliner]

אכן בקונברסיה טסים לאורכה, אך לסיסים לא איכפת.

המקום שאני אוהב לתפוס את הקונברסיה הוא הר הארי. שם בימי המזרחיות הקלות כמעט ניתן לנבא את השעה והמיקום של הקונברסיה. המזרחיות של הבוקר נפגשות בבריזה המגיעה מהים התיכון לקראת צהרים.
אך הטיסה הכי יפה שהיתה לי בקונברסיה היתה דווקא אחרי הצהרים, באחד הימים המדהימים בהם הבריזה נלחמה במזרחיות משך מספר שעות והכל באזור הר הארי. המראתי מאוחר בסביבות ארבע אחרי הצהרים. כבר בהמראה יכולתי לראות את עשני המדורות של שריפת ענפי הזית מעל עמק "רמה" כל המדורות ממזרח שלחו את עשנן ללכיוון מערב וכל המדורות ממערב שלחו עשנן מזרחה. אחרי כ20 דקות אני כבר בגובה 2500 מטר מתלבט לכיוון מחליט לצאת דרומה. הכמון מגובה 2800 נראה קטן וזניח ואני מחשב לי את המסלול לפי המדורות שם למטה. מעל מעלה צביה אני מאבד גובה ל800 מטר, ליאור שהמריא קצת לפני, פונה קצת מזרחה ונוחת. אני מוצא עילוי וחוזר שוב לגובה של 2,000 מטר מעל סכנין.
השעה כבר חמש השמש מתחילה להתקרב לאופק ומעל כפר מנדא אני ממשיך לחפש את העשנים של המדורות והקונברסיה מובילה אותי לכיוון מאגר בית נטופה. אני בגובה 1000 מטר ומחליט לא לעבור מעל המאגר אלא לפנןת לכיוון צומת המוביל כמובן שמייד מאבד גובה ונוחת בסביבות 1730 ליד צומת המוביל.
מסלול מאד לא רגיל לטיסות מהר הארי רק הקונברסיה וההבנה שלי שאני בקונברסיה הביא אותי לשם. 

[צחי רייל]

איזה דבר מוזר זה לפגוש פרפר בגובה 1300 מטר.
למרות שהוא נולד עם כנפיים אם קצת מסתכלים על איך שהחיה הזו עפה קשה ממש להבין אין זה שרד את האבולוציה ועוד באלפי מינים וסוגים. הכנפיים שלו כלכך גדולות ביחס לגוף שלו שכל ניפנוף שלהן זורק את הגוף שלו מעלה מטה כמו יו-יו, גם באפס רוח נראה כאילו הוא בקושי מסוגל לשלוט על הכיוון אליו הוא טס, קצת רוח וכבר יש לו רק כיוון טיסה אחד - עם הרוח.

את התרמיקה של כפר תבור עזבתי ב1600 וכבר שפניתי מזרחה ידעתי איפה התרמיקה הבאה, הגלשן שלפני כמה דקות עבר מתחתי בלי להצטרף לתרמיקה עכשיו הסתובב מעל המאגרים ברכס יבניאל. כבר בדרך למרות שירדתי ב2- ראיתי שקצב הטיפוס שלו הוא לא משהו מרשים אבל זה בטח יותר טוב מלרדת. ממש לפני התרמיקה של הגלשן ראיתי כ70 מטר צפונה ממנו משהו לבן מנצנץ עולה מלמטה בקצב מרשים יותר. מבט מרוכז לכיוון הואריו הויזואלי המוזר הזה מגלה לי פרפר לבן שמנפנף בכנפיים במלוא המרץ. מייד הבנתי שני דברים, האחד שהנפנוף בכנפיים זה לא מה שהביא את הפרפר לגובה הזה והשני ..... שהגלשן ממש לא במרכז התרמיקה.
עזבתי את הגלשן לנפשו והצטרפתי לפרפר ויחד עלינו עד ל1800, שם נפרדתי ממנו לשלום.



ותודה לבאבי שהזכיר לי את הפעם הקודמת שהיה לי מפגש דומה.

[kobliner]

אני דווקא זוכר את הריחות. זה היה באחד האביבים יצאנו מהר הארי רוח הבוקר עוד לקחה אותנו מערבה ושם מעל ההר עם הקידות השעירות כל הריח המתוק הזה עלה. אני מתמרכז בטרמיקה והכל מתוק ועולה. אני כבר ב1300 מטר כשאני שם לב לריח של עשן של אפיית פיתות, מסתכל למטה ואכן מהכפר מתחתי (נדמה לי סג'ור ) עולה עשן מאחד הבתים ועולה ועולה אלי. אני שם את האף שלי במרכז ומסתובב סביב לריחות המאפה. הטרמיקה לא חזקה אבל עקבית ובלי משים אני ב1700 מטר מביט על בקעת בית הכרם על שפעת ריחותיה. עוזב את העשן וממשיך מערבה מעל הר חלוץ שוב משתלט ריח הקידות השעירות העולה מו ההר ישר אל אפי. מעל מג'ד אל כרום אני כבר בגובה 700 מטר כשאני חוצה עשן של מזבלה הנטיה להמשיך מערבה אבל אני מחליט לנצל עשן זה ולעלות. בגובה 1300 כבר לא איכפת לי הריח ואני מוכן להתערב עם כל אחד שגם ריח זה היה מתוק. הנחיתה ליד אזור התעשיה ברלב ועל השדה נרקיסים פורחים, זאת הייתה הטיסה המתוקה ביותר בחיי.

[kobliner]

ביום הזה היו קומולוסים קטנים עם בטן שטוחה מעל בקעת כרמיאל, בגלל השעה המוקדמת הינו בעמדה רק שנים. הדילמה האם לחכות שיתחמם יותר או להמריא לפני שהרוח תסתובב לצפונית. אני מחליט להמריא ואחרי כרבע שעה בגובה ההר אני תופס טרמיקה שמביאה אותי לגובה של 1400 מטר ולבסיס ענן. אני מתלבט על הכיוון וכאן למעלה הצפונית כבר חוגגת. פונה דרומה לכיוון הכמון יורד כ300 מטר עד הענן הבא. חוזר לבסיס הענן ובענן השלישי אני מעל הכמון שוב ב 1400 מטר. מצייר את הקו הדמיוני של רחוב העננים וממשיך לענן הבא. הכל לאט הכל צפוי ואפילו מצליח. מעל מרר אני מחליט לפנות מזרחה לכיוון חוקוק, העננים נעלמים לי ואני נוחת לא רחוק מחוקוק עם מזרחית קלה.
אחר כך בדיעבד מצטער שפניתי מזרחה למסלולים מוכרים, ולא המשכתי עם השמיים בכיוון שהם קראו לי.

[kobliner]

פגשתי אותם בשבת, בתחנת הריענון של כביש 6 מתכנסים על קפה לקראת עוד יום של כיבוש השמים. עינים בורקות של מפגש של חבורת בני העשרים שכל טיסה גם הקצרה ביותר היא סיפור השבוע. עוד לא ברור להם לאיזה אתר להתכוון אז באים אלי להמלצות. רעבים לשמוע מישהו עם נסיון כי בחירה נכונה של האתר היא המשתנה הראשון וההכחי כדי שכל היום יהיה מוצלח. אני שלא הסתכלתי בתחזיות מסתכל בשמיים במבט של מומחה וממליץ הר הארי. כן אני יודע שבעונה זו זה המקום שכמעט ולא מאכזב. מביט בהם בקנאה כי אני לא יכול היום לצאת לרחף, מביט בהם בקינאה כי יש להם את ה"חבורה", זוכר איך כל שבת מיד אחרי שפתחתי את עיני התחילו הטלפונים של ה"חבורה הצפונית", ככה קראנו לעצמנו. וכל שבת חג ועוד ימים רבים  ביניהם נפגשנו, ויצאנו להרים. לא היה איכפת כמעט אם ריחפנו או רק ריכלנו, אם שרפנו שלוש שעות אופטימיות בעמדה, כדי לחזור הביתה ללא רחיפה או אותם ימים בהם האיסוף האחרון היה כבר בחושך כי כולנו התפזרנו בנחיתות מרוחקות.
מסתכל על החבורה הצעירה ואני עוד מעט כבר עשרים שנה  בספורט. כבר עושה חשבון בשבתות האם לצאת לרחף או לוותר כי התנאים לא בטוחים. בבוקר שבת אני עובר על רשימת ה"חבורה הצפונית" והיא התקצרה. רק שלושה אולי ארבעה עוד מרחפים וגם הם משום מה עסוקים. ואני מקנא ב"חבורה" הזאת כאן בתחנת הריענון של כביש 6 , לקראת יום חדש של כיבוש השמים.

[רולי]

גם קרה לי לפני 20 שנה שעליתי ארצה. היה לי   חבר שאחרי כמה שנים טובות, החלית לרדת.
דרך אפוך. סוג של "אינוורסיה".
היתי בכמון עוד עם גבס..בצורך שלי לא להתנתק מהספורט והחבר'ה  (באותה חשיבות). ופגשתי  טייס ותיק שלא ראיתי מזמן.
אחרי חילופי עידכונים, תוך כדי שעוזר לו לסדר את החופה.. שומע מימנו שאולי זו תיהיה הטיסה אחרונה... ואם לא  היא מתקרבת במהירות.
חושך.
איך אפשר?
אני יודע שלכול אחד והזמנים והשיקולים שלו.ובכל זאת מעציב.מאוד.
היום אני לא יכול לדמיין....
מתי זה יקרה לי?
יקרה לי בכלל?

[EldadYagen]

קובלינר היקר בהחלט מוזמן להצטרף ל"חבורה הצפונית" החדשה.. לעוד 20 שנות רחיפה משותפות...
יהיה לנו העונג.

[kobliner]

מה הסיכוי להיפגש רכב ליד רכב בפקק של יום שישי בצהרים בכרמיאל? כשאני מחשב את הסיכויים בצפיפות הזאת בפקק הקבוע של כרמיאל, נניח כ 100.000 כלי רכב בגליל מהם 70,000 על הכביש מהם כ50,000 מנסים לעבור ליד כרמיאל בכביש הצר ביום שישי בצהריים. ברכב לידי ידים מנופפות ואני רואה את מיכל וזיוה ועיניהן מלאות טיסה. פותחים חלונות ובין הרכבים הן מספרות את טיסת היום מהר הארי, אני שלא יכולתי לטוס היום שמח בחלקן. ומתחיל לחשב את הסיכוי שאפגוש רכב מוכר ועוד כזה מ"שלנו" בפקק הבלתי אפשרי של יום שישי. ההסתבורת האפסית למפגש מול המפגש שזה עתה הסתיים מעלה את השאלה של הכוונה וההכוונה. האם המפגש הזה בא להזכיר לי שגם אני הייתי צריך להיות שם בשמים היום או שהמפגש פשוט בא להשאי אותי כאן מקנא או סתפ כך הכל במקרה. אני שיש לי הרבה זמן בפקק הזה חושב ואין לי תשובות לכל השאלות.

[kobliner]

לב' היה שיח קבוע עליו היה נוחת בהמראות לא מוצלחות בהר הארי. כל שבוע כבר התרגלנו שבאחד הנסיונות ב' יניף וימצא עצמו על שיח האלון הזה. הרבה תאוריות שפכנו עליו על כך שהוא צריך להתאמן בהמראות, על כך שהוא צריך לכרות את שיח האלון הזה, על כך שיש לאתר משהו נגדו. היו שלבים שב' חשב לעזוב את ספורט הרחיפה כי זה פשוט לא הלך.
לב' היה מצנח ישן ובאותו זמן לא חשבנו שיש קשר לנושא עד שיום אחד הוא החליף את המצנח והפתאום ההמראה השתתפרה פלאים, האלון המסכן שם מתחת לעמדה זכה בקצת מנוחה והעיקר גם טיסותיו של ב' הפכו להיות טובות יותר. ב' עדין מרחף כיום ונהנה מהרחיפה והוא יודע וגם אני יודע שלולא המצנח החדש הוא כבר היה מפסיק מזמן.