מיקי ואני עולים לרחיפת אחה"צ ב"Sinigeplatse" אתר הפונה מערבה כך שרוב הימים אפשר לטוס טיסת אחר הצהרים, זהו אתר עם שיפוע מאד גדול בעמדת ההמראה ואנו שלא אוהבים המראות קדמיות ושיפוע גדול מפחיד אותנו (במקום שיעודד אותנו להמראה קלה), עוד לא ריחפנו בו. עולים עם הרכבת האחרונה, כשהאיום הגדול הוא שאם לא ממריאים אז אין דרך אחרת מאשר לרדת את ההר ברגל ( הפרש של 1100 מטר) משהו כמו שלוש ארבע שעות הליכה. הרכבת קטנה, אפילו קטנטנה (מזכירה רכבות בדיסני-לנד) מתחילה לעלות על ההר נושאת עליה 6 מרחפים עם מצנחיהם. אנחנו קצת יותר רגועים כי אנחנו לא לבד.
הרכבת מונעת על ידי גלגלי שינים עולה בעצלתיים ומסביבנו הולך ונפרש העמק של אינטרלקן על שני אגמיו.
כמה מאות מטר לפני התחנה האחרונה עוצרת הרכבת, ונהגת הקטר מסמנת לנו שכאן אנחנו יורדים. אנחנו יורדים והרכבת ממשיכה ריקה אל התחנה האחרונה.
אחרי כ 300 מטר מגיעים לעמדה, השיפוע גדול והרוח "0", מתחילים לסדר את המצנח, עד שהוא פרוש מגוהץ על המדרון. אני נרתם מביט לאחור המצנר נראה כאילו כבר עשה את רוב הדרך אל מעל ראשי והוא עדין פרוש על המדרון. מביט קדימה והמדרון מפחיד. מספר משבונים מאחור מזכירים לי שבאלפים אפס רוח זה מתנה להמראה. מחכה עד שאין שום רוח ויוצא קדימה במהירות פחות משניה וחצי אני כבר באויר. חושב לעצמי איזו קלות של המראה ולמה זה מפחיד.
מתחיל לשוטט באזור העמדה ואכן יש טרמיקות קטנות נקודות עילוי. מחכה שמיקי יצטרף ואחרי שתי דקות גם הוא באויר ואנחנו תופסים את טרמיקות אחה"צ הרגועות, כשלמטה העמק השווצרי הזה כמו מתוך גלויות.