הרבה הרבה מחוויות השנה הראשונה נגמרות בכמעטים, המון המון מזל (למי שיש, למי שאין כנראה הוא כבר לא בספורט הזה) לי אישית היו בשנה הראשונה כמה מיקרים שבעצם לימדו אותי הרבה, כל ארוע שמצאתי את עצמי ללא שליטה ישבתי תחקרתי ולא חזרתי על אותו מקרה
אני יכול למנות כמה מקרים!
נחיתה במבוא חמה בשדה הנחיתה נגד הרוח, גרירה, שיפשופים ואגו כואב (הרבה ראו אותי)
נחיתה במבוא חמה קורב לעצים (מתוך עצלנות) בעצם נחיתה ממש בעצים ללא פגיעה, בועה לא מתוכננת הרימה אותי היכן שחשבתי שאני אוטוט נוגע באדמה, מאז אני לוקח טווח ביטחון הרבה יותר גדול, אני גם נוחת לרוב במרכז השדה (אם הוא לא מעובד כמובן)
גרירה עם המצנח במבוא חמה ברוח חזקה - עד שאיזה סובארו עצר אותי, שיפשופים, ואגו מרוסק, החלטה על אימוני הנפות ללא המראות ברכס ברוח חזקה, (הקטליזטור להנפות מיצוס) אחד הדברים ששינו אצלי את התפיסה לגבי ההנפות, מפחד, בעסה, ויאללה שנעבור את זה, לכיף גדול ושליטה מלאה.
המראה בגעש ברוח מעבר למגבלות, חשבתי שאני אחדור, אבל מהרגע הראשון טסתי אחורה ונחתתי כמעט ליד שביל הגישה לעמדה -מאז לא המראתי מעבר למגבלות אפילו אם לא הייתי בטוח מה עוצמת הרוח.
המראה ברכס עם רוח חלשה, גירודים חזקים, הטיפ נתפס בזיז בסלעים, ומצאתי את עצמי מתרסק על הרכס, לא קרה לי כלום, קצת חתכים, מאז לקח לי הרבה זמן עד ששוב העזתי לגרד ברכס, אם התנאים היו נחלשים הייתי ישר עובר לנחיתה בחוף.
רוב התאונות הללו קרו לי בשנה הראשונה מתוך שיקול דעת לא נכון, ולמזלי נגמרו עם חתכים, מכות ושיפשופים,
למדתי, ולא חזרתי על הטעויות, וגם הורדתי קצת מדוושת הגז שהיתה לי בספורט, הבנתי שאין מה למהר ותמיד יש מחר
אמיר