האירוע שלי - אירועים מהשנה הראשונה בספורט הרחיפה

[אורון]

בשיחות בנינו המרחפים,  לעיתים מעלים החברים כל מיני אירועי רחיפה שארעו להם בשנתם הראשונה בספורט. האירועים מפתיעים,נחמדים ורובנו שומרים אותם בליבנו.
האירועים הם לאוו דווקא בטיחותיים ולרוב נגמרו בצורה טובה , עם הרבה מזל ומעט ניסיון.
 אני מתחיל בשרשור , כיתבו...
באחת הפעמים הראשונות שלי בתבור , הגעתי לעמדה שהיו בה מספר מרחפים , החלטתי לצאת לאוויר למרות שהרוח הייתה חזקה וכמעט במגבלות . טסתי על חופת פיאסטה 2, משומשת במצב סביר.
היו עוד מספר מצנחים באוויר , בשלב מסויים הבחנתי שאני נמוך באזור המגרש כדורגל שבכניסה לדבוריה. אני מנסה לעבור את הכביש, אבל בשל הרוח אני מתקדם לאט ומבין שאין סיכוי שאצליח לעבור את הכביש. הערכת מצב מהירה, מחפש מקום לנחיתה . ואין מקום כזה, אין שטח נקי ממכשולים של יותר מ10מ' - ל10מ'. אין זמן אני מאבד גובה, אני רואה צפונית למגרש אזור קטן ונקי אבל לידו יש שני מחסנים מפח. בלי יותר מידי ברירה אני מתכונן לנחות לסמוך אליהם .
אני מגיע לנחיתה מצפון לדרום וממש בעשרה מטרים האחרונים אני מושך ברקס שמאל ופונה מזרחה, המהירות גבוהה , המחסנים נמצאים 3 מטרים משמאלי , עובר אותם בטיסה ונוחת כ10 מטרים מזרחית אליהם בתוך שדה קוצים ובין עצי זיתים.
הנחיתה על הרגליים והחופה על העצים ובתוך הקוצים.
בודק שהכל בסדר, מודה לאלילת המזל ומתחיל לקפל.
באותה טיסה חבר שלי בא לאסוף אותי עם ג'יפ, אני מתחיל לכוון אותו מהכביש לתוך השטח. כשהוא מגיע הוא שואל : איפה נחתת ? ואני עונה כאן, במקום הזה.  שנינו מסתכלים ולא מאמינים, האזור מלא מכשולים מחסנים, עצים , קוצים ועוד ועוד..
לי ולפיאסטה שלום.
למדתי הרבה מאותה טיסה, אין תחליף לניסיון.

שרשרו , אני מכיר חברה עם סיפור דומה ועוד סיפורים.

התמונה המצורפת , אולודניז 2009 הטיסה האחרונה עם הפיאסטה.

[ittai]

אורן כמאמר הגשש בגבעת חלפון: 20 שנה לך תזכור 

[גונן גל]

איתי
בגיל מסויים זוכרים מה שהיה לפני  20 שנה טוב יותר מאשר את מה שקרה אתמול

[אמיר מליק]

הרבה הרבה מחוויות השנה הראשונה נגמרות בכמעטים, המון המון מזל (למי שיש, למי שאין כנראה הוא כבר לא בספורט הזה) לי אישית היו בשנה הראשונה כמה מיקרים שבעצם לימדו אותי הרבה, כל ארוע שמצאתי את עצמי ללא שליטה ישבתי תחקרתי ולא חזרתי על אותו מקרה
אני יכול למנות כמה מקרים!
נחיתה במבוא חמה בשדה הנחיתה נגד הרוח, גרירה, שיפשופים ואגו כואב (הרבה ראו אותי)
נחיתה במבוא חמה קורב לעצים (מתוך עצלנות) בעצם נחיתה ממש בעצים ללא פגיעה, בועה לא מתוכננת הרימה אותי היכן שחשבתי שאני אוטוט נוגע באדמה, מאז אני לוקח טווח ביטחון הרבה יותר גדול, אני גם נוחת לרוב במרכז השדה (אם הוא לא מעובד כמובן)
גרירה עם המצנח במבוא חמה ברוח חזקה - עד שאיזה סובארו עצר אותי, שיפשופים, ואגו מרוסק, החלטה על אימוני הנפות ללא המראות ברכס ברוח חזקה, (הקטליזטור להנפות מיצוס) אחד הדברים ששינו אצלי את התפיסה לגבי ההנפות, מפחד, בעסה, ויאללה שנעבור את זה, לכיף גדול ושליטה מלאה.
המראה בגעש ברוח מעבר למגבלות, חשבתי שאני אחדור, אבל מהרגע הראשון טסתי אחורה ונחתתי כמעט ליד שביל הגישה לעמדה -מאז לא המראתי מעבר למגבלות אפילו אם לא הייתי בטוח מה עוצמת הרוח.
המראה ברכס עם רוח חלשה, גירודים חזקים, הטיפ נתפס בזיז בסלעים, ומצאתי את עצמי מתרסק על הרכס, לא קרה לי כלום, קצת חתכים, מאז לקח לי הרבה זמן עד ששוב העזתי לגרד ברכס, אם התנאים היו נחלשים הייתי ישר עובר לנחיתה בחוף.

רוב התאונות הללו קרו לי בשנה הראשונה מתוך שיקול דעת לא נכון, ולמזלי נגמרו עם חתכים, מכות ושיפשופים,
למדתי, ולא חזרתי על הטעויות, וגם הורדתי קצת מדוושת הגז שהיתה לי בספורט, הבנתי שאין מה למהר ותמיד יש מחר

אמיר

[אבי שאול]

אורון לי קרה בדיוק אותו דבר אם הטראסט (המצנח הראשון שלי )

כמוך אני מרחף צעיר ולא מכיר את כל המיגבלות של האתר ( בתאוריה כן במעשי לא )

שורה תחתונה מצאתי את עצמי בדיוק באותה סיטואציה כאשר אני מאבד הרבה גובה
ורואה שאני לא יכול לעבור את הכביש
רק שאני בחרתי לנחות דווקה בצד הדרומי של המיגרש כדורגל
היה שם שדה של 50 מטר על 25 מטר חצי מהשדה עצי זית גדולים
וחלק קטן של עצים בגובה חצי מטר מהצד שבני למגרש יש ברושים גדולים שלא חסכו ממני
את הרוטור שציפיתי לו
 בהרבה מזל נחתתי בין העצים את הרוטור קיבלתי בגובה 4 מטר
נחיתה לא נעימה

מה שהכי מצחיק (עצוב ) ששבוע אחרי זה אחרי שאמרתי שאין מצב שאני נכנס לפינה הזו
נחתתי באותו מקום  
מה שאומר שאם אתה באויר בצפוניות על תעבור את העמדה יותר מחמישים מטר דרומה  



אודי

לא משנה איפה למדת שורה תחתונה אתה לא טייס עד שיש לך
שעות טיסה מחוץ לקורס והרבה שעות
ובעצם גם אז יש לך עוד הרבה מה ללמוד

[אורון]

אודי
אני למדתי.
זה היה אירוע מעצב , בו אתה מבין את משמעות הערכת מצב ברחיפה, אתה מבין מעט יותר על מגבלה שיש, אתה מבין שאתה לא חסין , למרות מה שעברתי עד עתה בחיי.
אתה לומד מתי צריך לוותר וללכת לנחיתה.
ןהכי חשוב למידה היא דבר אישי ובמקרה הזה למדתי ישירות ובעקיפין.

לאיתי אני בטוח שכל אחד נוצר בליבו איזה חוויה בהתקופה הראשונה ברחיפה.

ובכלל לגבי הדיון , שיהיה דיון מלבב, אין כאן כוונה להתחיל להיכנס לוויכוחים.

[רולי]

קובלינר חלם שנתיים על השירשור הזה....ואני נהנה ליקרוא...

[רולי]

על השטות שלי ברברס בהר הארי כבר כתבתי. ועל  התאונה ביום חמישי אחרון גם.
אני לא יודע (כי אינטרנט ופורום -אחר אבל פורום-היו לכם ולא כתבתם אז...) אני כתבתי כמעט לייב......
לפני חודש הייתי במגרש בדבוריה... מה רע לנחות בתוך שדה של 130 על 70 מ???
... בלי מכשולים (חוץ  מ4 שערים)
תרימו לי טלפון ואני  אשיג לכם מפתח 

[רולי]

 אני עד היום מחליט לצאת לשדה נחיתה בהר הארי כשמגיע על הקצה של הוואדי בגובה כביש עליה לבית ג'ן.
רק שהפעם יצאתי מגובה הכביש 300מ מזרחה....וזה גם יותר רחוק וגם יותר נמוך.  ספיד סיסטם, בלי תרמיקות וכמעט הגעתי...עד שמעל אבו רמה,בקצה המערבית של הכפר התחילו הצפצופים של הווריו להכין לי מלכודות.... ואני נפלתי בה.
כמה שניות מאוחר יותר  לא רק שלא עליתי אלה שאני מבין שלא יכול לעבור את הכביש.
שמאל : הכפר ,קדימה : כבל  מתח ,וימינה : העצי זיית..... פונה חזק ימין. עובר את הכיכר  טס 10 מ מעל עצים ורואה שבמקום שבחרתי יש חוט טייל..  וגם שער ברזל.
 פונה ימינה חזק מאוד, עובר 3 עצים (ב 2 אני ממש נוגע וחושב זאו זה... על עץ הזה אני נישאר...)..
אבל  לא...
מגיע בעמידה בין העציי זיית והחופה עולה בעדינות על הצד של עץ הרביעי. 10 דקות מאוחר יותר כבר עליתי לאותו לכיוון העבודה....
פעם הראשונה ויחידה שלא הגעתי לשדה...(טוב.... השבוע גם לא הגעתי כי לא ממש יצאתי מהשדה המראה.(: )...... וגם שברתי כלל חשוב...לא לעזוב שדה נחיתה אם לא רואה  שדה נחיתה הבאה

[אורון]

רולי מקווה שאתה בסדר, ונתראה בעמדות בקרוב.

אני בטוח שיש לך אירועים נחמדים ( לא רק אירועים בטיחותיים).

[אורון]

אני  התחלתי את ספורט הרחיפה בגיל המתאים (33) . אם הייתי מתחיל בגיל צעיר יותר לא בטוח בהייתי כאן היום.

ולמרות זאת, מייד שסיימתי את הקורס, חשבתי שאני יודע הכול , קניתי ציוד ממשהו מפוקפק ( את זה אני יודע בדיעבד).

בטיסה הראשונה עם המצנח ( משומש) יצאתי ממבוא חמה ביחס גלישה של 1 ל1 אולי אני קצת מגזים וכמעט ולא הגעתי לשטח המישורי לנחיתה. הייתי מאוד מאוכזב מהמצנח .

עליתי לעמדה ואם אני זוכר טוב ( היום אני יודע שזה היה כנראה טדי ) שאמר לי שמבנה הפרופיל לא בסדר באופן בולט.

נתתי את המצנח לבדיקה (לוולטר) והוא אמר לי שמשהו שם והחליף בין מיטרי הA והB ( המיטרים כמובן לא באותו אורך)דבר ששינה את המבנה האווירודינאמי באופן קיצוני.

אז הבנתי שיצאתי בנס.

מאז אני קונה מצנחים חדשים.

הטיסה הבאה לאחר שהחופה תוקנה , הייתה נפלאה ומדהימה.

[גולדי]

בהמשך לרעיון של אורון על שיתוף ארועי השנה הראשונה:

קודם כל – אני חושבת שזה שרשור ממש חשוב, וניתן ללמוד ממנו המון!!! בעיקר טייסים חדשים שיש להם התחושה שהם הפכו להיות סופרמן מהשניה הראשונה שהם עלו לאוויר. הלללללווווו – וויק אפ קול: אתם לא.

אז ככה:
חוץ מהטיפשות הגדולה ברכס בנתניה היו לי עוד כמה טיפשויות במהלך השנה הראשונה... אגב - בגלל אותה טיפשות: ה"שנה" הראשונה שלי בספורט היתה בעצם רק 7 וחצי חודשים... ואז הייתי מנוטרלת ליותר משמונה חודשים...

1. 17-7-08 אירוע "אפקט הכנרת" במבוא חמה. התנאים אינם מתאימים למצנח שלי. מיד לאחר ההמראה אני מתחילה לטוס ברוורס. לרוח רכיב דרומי ואני נסחפת באלכסון צפונה (ברוורס). למזלי הרב עוברת את חוטי החשמל, ונעמדת מול הרוח ומול חוטי החשמל. מתחילה לאבד גובה ב-Sים קטנים ונוחתת ברוטור.
2. 30-7-08 יום הרכס נגמר. אני יוצאת לטיסה ונוחתת למטה. עולה חזרה לרכס ויוצאת לטיסה נוספת. בטיסה השנייה הגירוד הוא פשוט מטומטם - והנחיתה, אללה יוסטור, עוד יותר מטומטמת: כמעט אין רוח וזה המזל שלי: כי אני מגיעה מצפון ברכיב צפוני. אין לי גובה. בהגעה מצפון לעמדה הישנה - העמדה היתה על מעין במה: אני נאלצת ליישר את הרגלים קדימה כדי לא לפגוע ב"קיר" של העמדה, ומחליקה אל תוך העמדה על הטוסיק. 
3. גם במבוא חמה: היום נגמר ואני מגרדת את הרכס הלוך וחזור בעילוי הקטן בפינה הדרומית של העמדה. פתאום אני מוצאת את עצמי מול שיח. ברקסים לתחת ואני נעמדת בין הקוצים. יובל הטייס (לא דרורי) מדבר איתי ומסביר לי שמה שהיה שם זו תאונה לכל דבר - גם אם יצאתי בלי נזק... הדברים נשמעים, אבל לא מוטמעים. זה היה ב-7 בנובמבר (5 ימים לפני התאונה בנתניה).

[דוד פרנק]

למה רק ארועים מהשנה הראשונה?!? אצלי הם רק הולכים ומשתבחים עם הזמן 

[יובל - נשרק'ה..... נשר מצנחי רחיפה]

 שירשור עצוב.
כל המיקרים המדוברים לא היו צריכים לקרות,אם הטייסים היו מקשיבים למדריכים ולטייסים וותיקים.
לי יש תירוץ לשטויות שעשיתי בשנה הראשונה - לא היה המון ידע והבנה לגבי הסיכונים והיכולות של המצנחים.
דוגמא : הטיסה השלישית שלי אחרי הקורס היתה בזכרון...
הטיסה החמישית אחרי הקורס היתה בזכרון דרום ביום טרמלי.
הריתמה היתה ללא הגנות (עוד לא היו הגנות ברתמות ) וללא רזרבי (שהיה בבית ,פשוט לא ידעתי לחבר אותו)כי לא היתה חובה לטוס עם רזרבי.
יש עוד ..בהמשך.

[ittai]

אורון קבל:

במשך השנה הראשונה ויותר מכך ריחפנו (35 חברי קיבוץ) ללא הגנות גב, ללא נעלים (שקפכפים במקרה הטוב) ובטח ובטח ללא מצנח רזרבי.
המדריכים באותה תקופה האמינו שאין צורך בכך ועדיף בכסף לקנות עוד חופות (בתי הספר באותה תקופה ועוד הרבה זמן אח"כ הדריכו ללא מצנח רזרבי).
לאחר כמעט שנתיים של רחיפה רכשנו עוד מצנח חדש ומיד בטיסת המבחן השתוללתי איתו וביצעתי קריסות וספיראלות (ילד בן 20 עם מחסור באנדרנלין), המדריך שלי השקיף מהצד והודיע לי: אתה חייב לקנות מצנח רזרבי !
בטיסתי הראשונה עם המצנח הרזרבי (תלוי במארז חיצוני) טיפסתי לגובה רב מעל העמדה במבוא חמה (כמעט ללא רוח) , בינתיים אחי יובל ירד עם הרכב למטה על מנת לחכות לתורו לטוס על אחד המצנחים (שי טס על מצנח אחר והשאלה הייתה מי ינחת ראשון למטה).
מכיוון שהיה לי גובה לבזבז החלטתי לבצע ספיראלה, יצאתי מערבה והתחלתי להסתובב, לאחר שני סיבובים בג'י גבוה שמעתי קולות של ולקרו (סקוץ) נפתח ולפני שהבנתי מה קורה הרגשתי משיכה חזקה בעורף, החופה הראשית צללה קדימה (קומפאקט ירוק) ומעלי נפרש רזרבי צהוב מבריק. מיד אח"כ חזרה החופה הראשית למעלה והתחיל מחול שדים בין הרזרבי לחופה הראשית.
לאור הגובה הרב שהיה לי וכתוצאה מחוסר ידיעה והבנה מה עלי לעשות הושטתי ידי למעלה והתחלתי מושך את רצועת הבריידל של הרזרבי (שהייתה מחוברת לקרבינות הראשיות ולא לכתפיים) בחזרה אלי.
כל פעם שהרזרבי עולה למעלה אני נתלש מהרתמה ושהחופה הראשית עולה למעלה אני מצליח לאסוף עוד קצת מהבריידל. כשהגעתי למיתרי המצנח הרזרבי תפסתי מיתר ומשכתי אותו עוד ועוד עד שהרזרבי הפך לסמרטוט.
בעודי נושם לרווחה אני רואה שאני טס ישירות לתוך המדרון ברוח גב והמרחק קצר. אני תופס ברקס ימין מבצע פניה חדה ונוחת נחיתה מןשלמת מול הרוח על המדרגה שמתחת לעמדה כאשר אני עומד על סלע והחופות שתיהן מונחות לידי.
שי נחת למעלה ורץ לעזור לי, יובל שחשב שאני מת נכנס לרכב וטס למעלה. אספתי את הציוד, וטיפסתי לעמדה (לפני זה הרגעתי את שי בצעקות מלמטה שלא קרה כלום).
הגעתי למעלה לאחר חצי שעה של קללות מפה ועד סין למדריך שמכר לי את הרזרבי, ליצרן ובכלל לשטות הזאת שנקראת רזרבי.
שתיתי מים, ניתקתי את הרזרבי ויצאתי לרחיפה של שעה נוספת על מנת להירגע מהאירוע.
שלושה לילות אח"כ התעוררתי באמצע הלילה אחוז אימה.
בנסיעתי הבאה לתל אביב הבאתי את המצנח לקיפול למדריך שלי, לאחר שסיפרתי לו ולאחרים את הסיפור הסתכלתי סביב וראיתי שהם לבנים כסיד.
שהתקנתי את הרזרבי בשנית הוא נפתח בזמן ריצת המראה וכשהמראתי בקצה העמדה בטרמיקה הוא התנפח ונפלתי חזרה לקרקע על המדרון מתחת לעמדה.
פניתי ליצרן ( Swing UP) שישב בנתניה וסיפרתי לו על המקרים וביקשתי להחזיר את המצנח למפעל.
פארנו ז"ל הסביר לי שהם שיחררו את המודל הזה לשוק (Speedy G) עם פין רזרבי קצר מידי, עגול מידי וישר מידי. כתוצאה מכך היו בעולם מספר פתיחות לא רצוניות של הדגם.
הוא החליף את הפין לפינים כמו אלו המקובלים היום (חצי סער שטוח) ומאז הרזרבי לא ראה אור יום.

לאלו ממכם שחושבים שפעלתי נכון, טעות בידכם !

יש לאסוף את החופה הראשית דרך הברקסים ולא לנסות לאסוף את הרזרבי (היום הבריידל לא מאפשר זאת).

[idomohar]

אני מנסה לחשוב על אירועים מהשנה הראשונה שלי. וכנראה שהיו, אבל אני לא זוכר אותם.
פעם אחת נחתתי מאוד מאוד קרוב לאוטו בגלבוע. זה עוד היה בקורס, בשעת בוקר קרירה, והתלהבתי מזה שאני מצליח לתכנן נחיתה למקום כל כך ספציפי, עכשיו אני מבין שזו רק היכולת להכנס דוך באובייקט שאתה מסתכל עליו בזמן שאתה נוחת...
החופה ירדה ארבעים סנטים מהאוטו. אולי זה לא ברמה של מה שאחרים כתבו פה. אבל זה גם משהו...

[צחי רייל]

פיצלתי את כל הויכוח האם יוצאי חיל האוויר מרחפים טובים יותר או לא לשרשור נפרד כאן.


בבקשה להמשיך את הויכוח שאינו קשור לשרשור הזה שם.

[shaison]

וואלה.....
ממש לא זכורים לי אירועים מהשנה או שתיים הראשונות למרות טיסה ללא הגנות רזרבי  או וואריו.

הסיבה העיקרית הייתה  שהיו בתי ספר ואגודה ונתנו הרבה יותר כבוד לספורט.
(צחי הוא דוגמא מצויינת)

כיום אנשים עם 20 טיסות הולכים לתבור ביום של 25 ק"מש רוח לעשות טיסות קרוס וזה נראה להם הגיוני (כן חוסר ידע עצום).

רוב האירועים נגמרים בשלום תודות להתקדמות הגדולה בבטיחות של החופות ווהגנות ע"י היצרנים ולא בגלל רמת הטיסה של המרחפים.

בשמחות שי

[גולדי]

אשמח לקרוא בשרשור זה סיפורי "שנה ראשונה" נוספים.

[גולדי]

אני רוצה לכתוב משהו בהמשך לשלושת הסיפורים שסיפרתי כאן...
קראתי את מה שאודי כתב ושמתי לב שבסיפורים שלי אין את החלק על הסקת המסקנות שלי מכל אירוע... אולי בגלל זה הגיע אותו אירוע רביעי: כנראה הסקת המסקנות שלי היתה משהו כמו: "וואוווו - כולם אומרים שעשיתי משהו טיפשי ומסוכן, אבל לא קרה לי כלום... זה בטח בגלל שאני סופרמן". 

רולי,
אני מקווה שמה שאכתוב עכשיו לא יפגע בך - אבל זה היה די ברור שהשטות בהר הארי היא לא השטות האחרונה שלך! יצאת ממנה בזול מידי. אם היית שובר רגל או יד - לא היית מגיע לבית חולים בתאונה האחרונה בהר הארי.

הבעיה של כולנו בשנה הראשונה שלנו בספורט היא לא חוסר כבוד לספורט לדעתי, היא חוסר יכולת להעריך את הרמה שלנו. וכן - כאן אני מסכימה עם שי שיש משהו חיובי בקיום אגודה שמגדירה לך מהי הרמה שלך. תעניינו בויקיפדיה, תראו אילו מבחנים וכמה שעות טיסה נדרשו בזמנו מטייס כדי שיוגדר לדרגה זו או אחרת... ותחשבו על זה בפעם הבאה שהחבר'ה אומרים לכם לבוא לזיכרון - כי כולם הולכים לשם...

אודי,
אני לא יודעת אם תזכור, אבל את הנחיתה המטומטת בנתניה אתה ראית ואף הערת לי על כך שנכנסתי ברוח גב, ושלמזלי שהרוח היתה מאוד מאוד קלה. מה היו המסקנות שלי מאותו האירוע? לצערי המסקנה הנ"ל...  הנה מרחף מנוסה אומר לי שעשיתי שטות... אבל... לא קרה לי כלום.