כתב נושא: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח (נקרא 24909 פעמים)

kobliner · « **Reply #180 ב- :** October 24, 2009, 10:50:16 pm »

היום התחיל אפור, מזרחית חזקה צבעה את השמים בחול אפרפר. מביט במצנח השוכב במחסן ואוסף את כלי הגינה.
כן צריך להכין את הגינה לחורף. יש משימות נוספות בבית וכל זה הרי לא היה אם השמיים היו מחייכים.
אם השמיים היו נפתחים הגינה היתה מחכה המשימות האחרות נדחות ואני, אני הייתי עם הסמרטוט שלי מסתובב משתובב ברוחות הסתיו.
איך שהרחיפה מכתיבה גם את מה עושים ומתי עושים גם כאשר לא יוצאים לרחף.

kobliner · « **Reply #181 ב- :** November 10, 2009, 01:40:06 am »

פיסת ידיעה ראשונה, בדרך כלל טלפון מחבר "אמרו בחדשות על תאונת מצנח, אתה בסדר??"
אחר כך מספר חברים מרחפים " אתה יודע מי זה?" "מה קרה?" עכשיו מתחיל לדאוג ולהרים טלפונים אולי מישהו יודע מה קרה ( בדרך כלל איתי כבר יודע....) עוד שלושה טלפונים והסיפור מתבהר והתאונה לא קשה, פציעה קלה הפעם. מתחיל להחזיר טלפונים לחברים , רשת הפלפונים רוגשת , הקהילה רוחשת, דואגת. בונה סיפור איך זו הייתה טעות טייס ואיך הוא שגה בשיקול הדעת ואני בכלל היתי נוהג אחרת ולי זה לא היה קורה , לי זה לא יקרה!!!!

kobliner · « **Reply #182 ב- :** November 14, 2009, 07:04:40 pm »

את רמי באתי לבקר בבית החולים, אחרי התאונה . שתי רגלים שבורות וכמה חוליות מרוסקות.
הוא איבד שליטה ב"מבוא חמה" והתרסק כ- 300 - 400 מטר מהאתר.
כשהיגיעו אליו הוא היה בסכנת מוות בעיקר מהתייבשות. הוא לא זכר בדיוק מה קרה , רק שפתאום המצנח התקפל ומעל ראשו נשארו רק שמיים. הוא הגיב חזק ( כנראה חזק מדי) ומגובה של כ 30 מטר הוא הגיע מהר מאד למפגש הגורלי.
שנינו הינו צעירים בספורט , היו לכל אחד מאיתנו אולי 10 רחיפות אחרי הקורס.
אחרי הביקור בבית החולים החלטתי, שאני חייב לבקר אצל פצועי התאונות כדי שאני אפחד יותר.
החלתטי גם לעשות קורס כל שנה או שנתיים , כל קורס, פעם זה היה דרגה 3 פעם זה היה מצבי חרום או טנדם. אך פם בתקופה הלכתי ללמוד שות את התאוריה , לטוס שוב בהנחיית מדריך, להכיר מחדש את מגבלות המצנח.
רמי לא חזר לספורט, כך רבים מהחברים שבשלבים מוקדמים של הרחיפה הביאו עצמם למצבים שלא ידעו לצאת מהם.
רמי לא חזר לספורט, כי ניסה להתקדם מהר מדי.

פעמים רבות אני עומד באתר ההמראה ואומר לעצמי , האם אהיה כמו רמי? או אשאר אני.

kobliner · « **Reply #183 ב- :** November 21, 2009, 10:26:39 pm »

בחירת העמדה והתיזמון היא הפרק החשוב של יום הרחיפה.

הגענו לבית רימון, עמדה עם מפנה צפוני, שיש לה מעט מאד ימים מתאימים לרחיפה בשנה.
וגם בימים אלה הרוח צריכה להיות חזקה.
אבל שיעורי הבית שעשיתי עם הרגשת הבטן, טלפונים לשבשבות וכמה פעולות שנוגעות למזוזות ונקישות על עץ וחתולים שחורים.
הרוח החלשה דווקא עודדה אותי כי הכיוון שלה התאים.אמרתי לחברה לפרוש כי היא אמורה להתחזק תוך חצי שעה.
כאילו לפי ההבטחה התחזקה הרוח ואיפשרה לנו להמריא לטיסה נחמדה של טרמיקות חזקות ופתאום הרכס הזה מתרחק מלמטה.
איזה כיף זה להחליט על מקום וגם להיות צודק.

kobliner · « **Reply #184 ב- :** November 28, 2009, 05:48:45 pm »

עמדה מלאה בהר הארי , התנאים חלשים והעננים למעלה כבר מסמנים את הצפונית הקרבה ובאה.
דווקא בתנאים אלה חשוב שמישהו יקח את האחריות בעמדה ויעזור לשלח את המרחפים.
מכוון תנועה אחד יכול להכפיל ואף לשלש את קצב ההמראות יחד עםם הורדת הסיכון.
החוק הבסיסי של תורת המשחקים יבטיח שבאין מכוון תנועה והמראות יווצרו הרבה פקקי תנועה ויתכן שכמה מרחפים לא ימריאו.
אז למה בכל זאת אף אחד לא לוקח אחריות?

רולי · « **Reply #185 ב- :** November 28, 2009, 07:15:20 pm »

היו היום בהר הארי הרבה מרחפים של הפעם הראשונה או שניה...אני ביניהם.. מהססים ומחכים..
והלחץ שמייצר מי שמחכה בטור הוא לחץ שלילי ולא תמיד תלוי מהאיש שמחכה (ולא פולט מילה) אלה מהמרחף שלא יוצא כי הוא לא מספיק בטוח ומרגיש שתוקע את כולם.
ואני שואל.. בתנאים חלשים כמו של היום : אני משוגע שהיתי היחיד בין 20 מרחפים שיצאתי קידמי עם ה"טורפדו" שלי??י?
ואם לא באה מהוותיקים את ה"משגר"..מאיפה יבאו? ...?....

גונן גל · « **Reply #186 ב- :** November 28, 2009, 07:31:29 pm »

מסכים עם אבנר לגבי המשגר.

ניסיתי בעבר בתבור לעשות זאת כדי לקדם את ההמראות.

בשלב מסויים צריך לפנות מקום למשגר שימריא בעצמו.

צחי רייל · « **Reply #187 ב- :** November 28, 2009, 10:56:21 pm »

אריה יעקובי שהוא רוצה להמריא ויש תור הוא משגר את כולם מהר שתתפנה לו העמדה. צריך לראות כדי להבין באיזה מהירות הוא יכול לרוקן את העמדה בתבור שבד"כ התור בה איטי הרבה יותר מהרצוי.

kobliner · « **Reply #188 ב- :** December 04, 2009, 06:33:58 am »

אחרי נסיון ראשון לא מוצלח הוא התייצב בקידמת העמדה, מנסה להניף קרוב מדי לשפת העמדה. אך הוא מתעקש לנסות.
אנחנו עומדים בשקט בתור אבל הוא שכח אותנו כי הוא בשלו כבר בנסיון השישי או השביעי ועדין מתעקש לנסות להמריא ובעיקר לעכב את התור.
פתאום אני שומע את שמי , משהו חשב שזה אני כי בקסדה ובחליפה כולנו דומים , אני בנונ-שלאנטויות מוריד את הקדסה שיזהו אותי שזה לא אני. ואני רואה מבט מבוייש של אדם שטעה, בזהוי אני בקריצה סולחת חובש את הקסדה וממתין לתורי לצאת לאויר.

צחי רייל · « **Reply #189 ב- :** December 04, 2009, 08:38:01 am »

תגיד קובלינר, שאדם מסוים מנסה להמריא בתבור במשך 40 דקות, זה נחשב "אימון שליטה קרקעית"?

רולי · « **Reply #190 ב- :** December 04, 2009, 08:54:07 am »

שליטה על עצבים, קור רוח, הם חלק בילטי נפרד של מרחף . מידי פעם האל או הטבע מנסה לראות עד כמה אנחנו באמת מוכנים...

kobliner · « **Reply #191 ב- :** December 04, 2009, 02:50:17 pm »

אני לכשעצמי מצאתי את שדות הנחיתה כמקום המועדף עלי לאימוני הנפה.
המשימה הראשונה שלי בנחיתה היא לשמור את המצנח מעל הראש ולהתחיל בניהוגו וניהולו עם המגע עם הקרקע.
אחר כך אם התנאים מרשים זאת , אני מתחיל באימון של כמה הנפות וכמה תרגולים כשהמצנח מעל הראש והרגליים באדמה.

אכן אני ממליץ זאת לכולם.
- זכרו שדה הנחיתה ברוב המקרים צפוף פחות מעמדת ההמראה.
- אימון בשדה הנחיתה מביא פחות רוגז מהחברים על פני אימון בעמדת ההמראה.
- אימון בעמדת ההמראה ( למרות שהוא מבוצע על ידי כמה מציבור המרחפים) הינו יותר מסוכן.

תהיו חברים, תהיו קשובים, תהיו זהירים

נחיתות בטוחות

kobliner · « **Reply #192 ב- :** December 09, 2009, 05:19:57 am »

זה התחיל בטיסה שיגרתית בהר הארי יום עם רוח חלשה כמעט אפס.אחרי 20 דקות אני כבר מדשדש את המצנח ליד הכביש היורד לכיוון רמה ובנקודת האל חזור שלי, הסיבוב החד על ההר , אני מתיישר לכיוון שדה הנחיתה, ממלמל לעצמי את הטעויות שעשיתי והיכן יכולתי לשרוד עוד כמה דקות. מעל דרום רמה בגובה של כ250 מטר אני מריח עשן, הוריו מצייץ קלות ואני מחליט להתמרכז סביב לריח. סיבוב ראשון ואני כבר לא מאבד גובה ועוד סיבוב ועוד אחד עכשיו כבר אני עולה בקצב עדין של כחצי מטר לשניה. הריח עדין איתי והסיבובים ברורים יותר. נועל את ימין בסיבוב קבוע סביב מרכז הריח וממשיך לעלות אחרי 25 סיבובים אני רואה שאני חזרתי לגובה עמדת ההמראה. אני ממשיך עם הריח וממשיך לעלות מסתכל למטה הכפר רמה כבר קטן ואני ממשיך לעלות. ספרתי 47 סיבובים ואני מוצא עצמי בגובה 1850 עדין מריח את העשן אבל נגמר העילוי אין למעלה רוח ואני מחפש עוד משהו ולא מוצא. כשהגעתי הביתה שואלת אותי האשה "באיזו מדורה בילית ?הבגדים שלך מסריחים מעשן"

kobliner · « **Reply #193 ב- :** December 11, 2009, 04:28:10 am »

אין כמו הסיסים, ציפורים שאפשר לסמוך עליהן. הדורסים רחבי הכנף נעים באצילות על גבי זרמי האויר ואנחנו אם ננסה לטוס אחריהם נמצא עצמנו מרומים בדרכנו למטה. הדורסים מנצלים את זרמי האויר הדקים בהם מצנחנו לא חש.
החסידות מספרות אחת לשניה את דרכיי הטרמיקות אך אנחנו כשנעקוב אחריהן ברוב המיקרים, לא נגיע אליהן לטרמיקה ונסתכל מהצד בעינים כלות.
אך הסיסים זה סיפור אחר. כנפיהם צרות וטיסתם מהירה . אפ נראה אותם מלקטים חרקים בגובה 1000 מטר זו טרמיקה על בטוח. כי הטרמיקה העלתה את החרקים אל מעבר לגובה ההגנה הטיבי שלהם ועכשיו הם מהווי ארוחה לסיסים.
אין כמו הסיסים לאיתור טרמיקות גדולות ובטוחות.

רולי · « **Reply #194 ב- :** December 12, 2009, 10:13:48 am »

זה היה לפני שבועיים. הגעתי להר הארי. בעמדה כבר היו (לא הרבה) מרחפים מחכים לתנאים שעוד מאת מגיעים..
ופתאום מהמכונית של ליאב יוצא ב., מרחף וותיק שעזב זמני את הענף .
הוא לא יודע עד כמה השיחה שהיה לנו לפני שנה עזר לי בקבלת החלטות.
וכמה שכאסתי לפני כמה שנים כאשר מרחפים התחילו לעשות שליטת קרקעית במגרש הכדורגל "שלי" כי ב. שלח אותם בלי להודיע לי....
אני אף פעם לא הזמנתי אותו לרחף. הבנתי מעובר עליו.
שמחתי לראות אותו חוזר. אולי עכשיו זו ההזדמנות..
ב: ברוכים השבים.....

kobliner · « **Reply #195 ב- :** December 15, 2009, 11:34:46 pm »

אוף התחרבש לו עוד יום...
מלכתחילה זה נראה גבולי אבל החלטנו לעלות לעמדה, כן, רק לראות ואם יהיו תנאים אז אולי?

הגענו לעמדה התנאים נראים גבוליים , משביים ההפרשים בין המשבים כ 15 קמ"ש.
אנחנו כבר כאן, אז פורשים ( אולי ישתפר ואפשר יהיה לצאת.) לא בכוונה אמיתית לצאת.
המצנח פרוש , אז לא נרתם

?? טוב אז נרתמים , כן לא מתכוונים לצאת אבל כבר רתומים!!!
עכשיו כבר מתלבטים האם הרוח נחלשה? האם כדאי להמריא?
הידים רק רוצות להקים קיר, כדי להרגיש את המצנח, לא לא מתכוון להמריא רק להרגיש את המצנח, רק קצת.

פתאום אני מחליט לוותר. מרגיש חזק כי החלטתי נכון. מקפל את המצנח בהרגשת הניצחון שלי על התהליך הכמעט בלתי נמנע.
כן, החלטתי לוותר כי מלכתחילה זה נראה גבולי ואנחנו רק החלטנו לעלות לעמדה, כן רק לראות אם יש תנאים......

רולי · « **Reply #196 ב- :** December 17, 2009, 06:11:08 pm »

תמיד הופתעתי איך יכול לראות מהעמדה של מבוא חמה איך כולם נוחתים.. ותמיד מדייק.
במסגרת הקורס גובה , טיסה שמיני, ב10מ גובה אמצע השדה..
.. והמדריך מבקש אס קטן...אני עושה בלי להסס אבל עם הרגשה שלא הייתי צריך..כמה שניות בודדות מבצע גלגול צנחנים מושלם.
ובאותו רגע למדתי ששיקול דעת שלי חשוב לא פחות מההוראות שלו.
..כייף כשאר מחיר הלמידה הוא נמוך.

kobliner · « **Reply #197 ב- :** December 21, 2009, 12:10:38 am »

יש חלומות שמלווים אותי זמן רב , החלום של הטיסה האולטימטיבית . הטיסה שנמשכת ולאורך שעות מעל נופיי הארץ הקסומים. הטיסה הזאת החלה מהר הארי ומדי פעם משנה כיוונים ומסלולים בהתאם למצב הרוח שלי. פעמים אני מגיע איתה לנגב דרך הרי נצרת , התבור, עמק בית שאן , הבקעה ..... פעמים המסלול קצר יותר אך מגיע לגבהים. פעמים אני זה רק להגיע מעל הבית שלי ולהסתובב שם מעל "מלך העולם".
היו לי טיסות שהגשמתי חלומות והגעתי למחוזות חדשים וישנים. ותמיד הן סיפקולי רק עוד חומר לשאיפות הבאות לטוס שוב בגבהים לטוס למרחבים שלי.
באותו יום המראתי בהר הארי, אחרי טיסה של כחצי שעה הייתי בגובה של כ 1200 מטר מעל כרמיאל. הרוח עדין דרום מזרחית ואני מרגיש שאין לי גבולות. פונה מערבה כדי לנסות להגיע בפעם הראשונה לביתי ( קיבוץ יסעור ) כ 10 ק"מ מערבית. הרוח והטרמיקות נושאות אותי במסלול דרום מערבי ואני מרוכז לשמור על גובה. אחרי 45 דקות אני עדין ב 1000 מטר ולמטה הבית שלי פתאום מטרה קלה להשיג, האם לנחות או להמשיך? אני מתלבט הרי החלום הוא להגיע הביתה ועכשיו זה כה קל. עוד טרמיקה ואני מרגיש את הים התיכון בהישג יד. עכשיו כבר יש מטרה חדשה ואני מתמקד בטיסה להמשיך לעוד מטרה ועוד אחת.
הנחיתה ליד כפר מסריק כק"מ מהים התיכון , מעלה את סף החלומות עד לטיסה הבאה.

kobliner · « **Reply #198 ב- :** December 28, 2009, 11:05:40 pm »

השבת הגיעה , כבר כמה ימים , סיימתי מראש את משימות השבת, התיקונים הקטנים בבית, הגינה. דחיתי הצעה לארוחת צהרים עם חברים , פיניתי את הזמן השכמתי בבוקרר אל יום מעונן כזה מכוסה עננות גבוהה, ללא רוח כזה שמיכה חורפית, מרק אפונה בקיצור לא יום לרחיפה. אז יושב בבית פותר את חידות הסוודוקו, קורא ספר ומתגעגע למצנח שלי השוכב גלמוד במחסן לפחות עד לשבת הבאה.

kobliner · « **Reply #199 ב- :** January 03, 2010, 11:39:25 pm »

פתאום הופיע ההר מתוך הענן , אני ישר לכיוונו ,הכל היה כל כך קרוב, נבהלתי למרות שהייתי בריכוז שיא לא ידעתי מאין יגיע ההר הדפוק הזה. אני נשען בכל גופי ימינה וכמעט נושק את צמרות העיצים.
כשעלינו אותו יום לבאבא דאג ליד אולו דניז. מזג האויר היה קצת מוזר התכנסו כמה עננים קטנים לא רחוק מהפיסגה.
למעלה בעמדת ה 1700 עדין ראינו את העמק וגם את החוף של אולו דניז. המתנו עם ההמראה כי לא היתה רוח, אבל העננים המשיכו לבוא והתמקמו כ500 מטר מתחתינו, פשוט מקסים. ים של עננים ואנחנו למעלה מעליו. שני מרחפים הולנדים החליטו לצאת היו להם GPS ומצפן והם אמרו שהם עשו זאת הרבה פעמים.
כשהם כבר היו באויר מיד פרשתי הרי אם הם יכולים גם אני יכול..... נכון לא היה לי GPS וגם לא מצפן אבל גם לא היה לי חשק לרדת למטה בטנדרים הטורקים.
עוד מספר דקות אני באויר ואני אומר לעצמי "כשאגחיע לענן רק לשמור כיוון ומתי שהוא הוא יגמר. אני מאבר גובה בערך 300 מטר ופתאום מצד שמאל מגיח ענן ואני בלתי מוכן טס בתוך הענן. ריכוז שיא ושמירה על כיוון אני אומר לעצמי כל הזמן. והעיינים תרות אחרי כל סימן של אור כל סימן של משהו ברור , פתאום הופיע ההר מתוך הענן , אני ישר לכיוונו, הכל כל כך קרוב ואני מקלל את עצמי , נשען חזק ימינה כמעט נושק את צמרות העיצים . מצליח לצאת מהענן ומגלה עכשיו רואה את החוף , רואה את אולו דניז למטה ורוצה כבר להיות למטה. עדין נרגש מהטיסה אל כיוון ההר ההר בתוך הענן.

חדשות:

כתב נושא: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח (נקרא 24909 פעמים)