פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח

[kobliner]

זה התחיל כמעט כרגיל , אני עוד הייתי טייס מתחיל.
תבור, 25-30 מצנחים באויר חלקם ליד העמדה חלקם מטפסים .
אחרי  כ30 דקות של רחיפה בגובה העמדה אני מתחיל לטפס עם קבוצה של כ 5 מצנחים .
5-6 סיבובים  והם כ 250 מטר מעלי אני שם לב לסיבוב ולא לגובה ואז אני מגלה שאני בגובה של כ100 מטר מעל ההר , אבל כבר מעט מזרחה מדי ואין סיכוי לחזור.  הלחץ מתחיל כי לפי כל התאוריות הרוטור כבר כאן.  אני תופס קו ישר מזרחה מההר . ומחכה שמשהו יקרה. עוד שניה ועוד אחת ואז זה בא. הסמרטוטס שלי רץ קדימה וקורס כולו לפני.
המצנח נפתח במכה ורעש ושוב קריסה ימנית של שני שליש מצנח. כשיו אני מאבד גובה מהר ונכנס ללי סייד של ההר. אני משנן לעצמי שוב ושוב בקול רם "שמור כיוון " , "שמור כיוון".... ועוד מכה המצנח קורס  ופותח בצעקה.  אני הלחץ אבל שומר כיוון ומתרחק. עוד כמאתיים מטר ואני לא יודע אם אני רועד ומרעיד את המצנח או להיפך. כפר תבור והטרמיקה הקבועה שלו מרגיעים אותי וני מחיל לתפוס שוב גובה .
מאז אני שומר על כלל האצבע שלא לעזוב את התבור אלא כ 300 מטר מעל המנזר.

[kobliner]

אחר הצהרים מאוחר, לבד בעמדה.
תנאים  טובים להמראה לטיסת "שקיעת שמש". אבל לבד בעמדה.
מתלבש, נועל, פורש ומחכה אולי יגיע מרחף נוסף, אך בנתיים לבד בעמדה.
מה עושים?
מתלבט , הרי התנאים טובים וגם כשיש עוד מרחפים אני הרי ממריא לבד.
מצד שני לבד בעמדה.
חוכך אך חוגר עדין ממתין, עכשיו כבר יודע שאם לא אמריא אז צריך לוותר.
מניף את המצנ מעל הראש , לבד בעמדה.
מסתובב ויוצא לאויר.......

[kobliner]

תמיד מחדש מפתיעה אותי הסבלנות של החברה.
נוסעים לעמדה שעה ,אולי שעתיים. פורשים ומתכוננים.
אז נעמד בעמדה "הלא מוכן התורן" , זה "חסר התירגול"בהנפות וסוגר את העמדה לרבע שעה לפעמים חצי שעה ולפעמים יותר. והחברה רתומים למצנחים מאחור מזיעים אך לא אומרים דבר.
במקרים רבים, עוזב האדם את ביתו לכל היום ולא מספיק להמריא.
אך בעמדה במקום כל 5 הדקות שלכל מתלבט יש חלון המראה שטחריו הוא מוותה לבא בתור.
אין אני דן את ה"מעכבים" אלא את הציבור השותקים שמפסיד אך לא אומר מילה. ומחר יחזור שוב ישתוק ויקטר.

[kobliner]

Timing, Timing, Timing  וגם תזמון לא מזיק.
מגיע לעמדה, שמים צמר גפן של עננים, פיסה ראשונה של סתיו .
ועם עונת המעבר זה הזמן לטיסות מעניינות.
הרוח חזקה מעבר למגבלות.
חבורה של 5 מרחפים בעלי נסיון רב, מחליטה לעבור לזכרון, שם צפויים תנאים טובים יותר.
אני שכבר הפסקתי לרדוף אחרי רוחות, מחליט להשאר נשאר איתי בעמדה , קדמי.
קדמי, מתחיל להספיד את היום, ואני מזכיר לו שהספורט שלנו הוא ספורט של אופטימיסטים.
והוא שבא ממרחקים , יצא מהבית בשבת נגד ההגיון והתחזיות כי הוא אופטימי חסר תקנה , כמו כולנו.
חוץ מזה עונה המעבר מיצרת ימים שהם בלתי שגרתים ופעמים רבות הרוח יורדת לפני כניסת הבריזה ויש חלון להמראות.
אני מדבר ומתחיל לפרוש, הוא גם כן פורש ואני רואה  בעיניו שאינו מאמין. עדין.

ארבע וחצי שעות מאוחר יותר אנחנו נפגשים , בצמח בטרמפים הוא מגיע  מאזור בית שאן, אחרי טיסה  של מעל שלוש שעות וגובה של כ 1600 מטר ( בסיס ענן) ואני  מגיע מהאון, רק כשעה וחצי באויר אבל גם בגובה בסיס הענן .
ברור טלפוני והחבורה שהלכה לחפש תנאים מצאה פיתה ולבנה, בדלית אל כרמל ואת השמיים ראו מלמטה.

[kobliner]

עדין שיכור מאדי הענן, אחרי טיסה של כשעה וחצי וטרמפ על ארבעה עננים בדרך.
נוחת במרחק של כ 30 ק"מ. מקפל את המצנח עם חיוך ומתחיל להתקשר לחבורה שהגיעה לעמדה.
קדמי מדווח שהוא כמוני בחום העמק , באזור בית שאן.
א' כבר בדרך הביתה, לא הצליח לצאת לקרוס...... ב' יחד עם ג'  ברכב לכיוון לעמדה. אני מבקש שישתדלו להוריד רכב, כדי לחסוך לי אחר כך את העליה. הם מבטיחים לשמור על קשר.
ד' גם הוא כבר לא הצליח לצאת לקרוס ואני לא ממש מכיר אותו בשביל ללחוץ.
אז יוצא לכביש, לטרמפים ....... אחרי  שלושה טרמפים אני מתקדם שלושה צמתים ואני כבר בצמח.
קדמי, מגיח ועכשיו אנחנו שניים ..... עם שתי חבילות גדולות ומי ירצה לעצור לנו?
עוד שני טרמפים קטנים ואנחנו  כבר ביבניאל ואני יודע שהיום יהיה לי שיא של טרמפים למרחק קצר.
השמש קופחת ושעון מתקדם  מי ירצה לקחת אותנו בעלי החבילות הגדולות על רכבו המלא משפחה ..
אחרי ארבע שעות  ושיבעה טרמפים (לא כולל ארבעה שלקחתי על העננים). מגיע סחוט לרכב .
יודע שרוב החבורה שהמריאה איתי כבר נחה את מנוחת הצהרים בביתה.
למרות הטיסה הנפלאה אני כנראה אזכור יותר את חווית הדרך חזרה.

[kobliner]

כנראה שאני נהיה יותר צעיר.
פעם כדי להמריא ברוח חזקה הייתי מבקש מאחד ואפילו שניים לעגון אותי, כאשר אני מניף.
היום רק יוצא לאויר בלי עגינה.
או שאני יותר חזק או יותר חכם.

[צחי רייל]

או שהמצנחים השתפרו מאוד ב10 שנים האחרונות 

[kobliner]

כאשר הבנתי שהסיבוב הטבעי שלי הוא דרך צד ימין.
שם התחושה יותר טובה, וההרגשה יותר בטוחה.
התחלתי בכל טיסה להתאמן לסיבוב דרך צד שמאל .

[אמיר מליק]

שלום לכולם

הוספתי את זן ואומנות הרחיפה לאתר עצמו - https://holywind.yuvdi.com/content/category/11/144/318/
כך שאפשר לראות את כל השירשור כנושא תוכן בתוך האתר
קובלינר התווסף כעורך תוכן לאתר, והוא יכול לערוך את כל המאמרים שבפרויקט (לעשות הגהה, לתקן דברים שכתב, להוסיף תמונות וכדומה)
המדור החדש יושב תחת מידע למרחף,

אמיר

אז אבנר.... בקרוב הספר, לא?!

[kobliner]

האם שנה חדשה היא זמן לחשבון נפש , או יש לחכות עוד עשרה ימים?
התחלנו טור זה (נחי ואני ) כי החיים שלנו מרחפי הסמרטוטף סובבים סביב הציר הזה של המצנח.
אך אולי יותר חשוב המון פעולות קטנות שלנו , עם המצנח משליכות על התנהגותנו ומקרינות אל פעולותינו היומיומיות.
והיום קשה לי לדעת האם היכולת לטוס במרחב התלת מימדי, שינתה לי את תפיסת עולמי.
או אני טס בגלל שמלכתחילה העולם הדו מימדי לא היה עולמי.

הכוונה הראשונה של הטור "זן ואמנות הרחיפה במצנח " היתה למצוא עוד חוויות ועוד שותפים לכתיבה על חוויות אלה. אך  במשך הזמן אני מוצא עצמי  נהנה לחלוק את חוויותי  עם  ציבור השותפים לחוויות אלו גם אם הרוב אינם כותבים, אך במפגשים בעמדות אומרים לי שהם חווים אותם חוויות.

אמיר , תודה על קבלת הדרגה  , ספר נראה אבל ארצה יותר שותפים לכתיבה .

שנה טובה  ונחיתות בטוחות כולם 

[kobliner]

אחרי הנחיתה על גג הבית בכמון, אמר לי אורי " אתה הבא בתור" , "אתה לוקח יותר מדי סיכונים באויר" אני אומר לו  "זה לא נכון" והוא אומר "תבדוק את עצמך". אחר כך ניסיתי להיזכר בכל הטיסות שלי ולא הטובות והפחות, המסוכנות והפחות, הכייפים והטרמיקות הכל היה מעורבב, מגובב  בחלקיקי סיפורים והרבה הרגשת כייף, הרבה התרגשויות גדולות וקטנות, אבל........
מהשנים הראשונות של הרחיפה נשארו לי מעט  מאד זכרונות של טיסות.
אותו היום בנובמבר שנת 2000 התחלתי לכתוב "לוג בוק", לכתוב את עיקרי הטיסה, עיקרי התנאים , אירועים חשובים , תקלות  וסכנות, המראות ונחיתות, חוויות מיוחדות, וטיסות שקטות, חברים נוכחים, בקיצור  עזרה לתאים האפורים לרכז ולמדר, את טיסות הרחיפה במצנח, נכון המספרים  היבשים אומרים שמאז יו לי 458 טיסות של 4230 שעות 6 סוגי מצנחים הרבה מאד חברים.
אבל חשוב מזה אני מסתכל כיום על ה"לוג בוק " שלי ויוכל לזכור כל אחת המטיסות להרגיש שוב טרמיקה גדולה משנת 2004, או המראה מסוכנת ביוני 2005.  להריח טרמיקה עם קידה שעירה מעל הר הארי ,או לשמוע משק כנפי חסידות מאפריל 2006 .
חשבון גס שלי אומר שעד שנת 2001 עשיתי מספר טיסות דומה אבל כמעט לא זוכר והרבה יותר שוכח.

[צוק]

הרוח עכשיו ממש חזקה, בסביבות ה60 קמ"ש, השריקה שלה מטורפת. אני מרגיש בכל זאת די רגוע, מביט סביב, לאופק, נהנה מהנוף.
אני כבר ב-2200, הכי גבוה שהגעתי בינתיים, שיא אישי, אפשר לראות מפה בקלות את סוריה, כמה שהיא שטוחה, צריך להיות פה ערני עם הקרבה לגבול, חבל שאי אפשר לעבור לשם בחופשיות. בינתיים אני במהירות קרקעית 0, עם הפנים לתוך הרוח, ולא מצליח להתקדם. אני לא מצליח לזהות אף טרמיקה אבל שומר גובה על הרכס.
אני מזהה ענן מתקרב אלי, שיט אני לא רואה כלום, איזה פחד, ראות אפס, אני חייב שהוא יעבור. רגע, זה בעצם דיי נחמד, כמה פעמים בחיים עוד יצא לי לשבת בתוך ענן... "...אני יושב לי על ענן ומחכה שכבר תבינו..." אולי הוא בכלל כתב את השיר על מצנחי רחיפה...
אוקי עברתי אותו, הראות שוב נקייה, אני חייב לנצור את הרגעים האלו, אני בגובה 2000 מטר, פשוט יושב ונהנה ולא אכפת לי מכלום...
אני שומע רחשים בקשר, הקליטה פה גרועה, גרגורי, החבר האמריקאי מדווח שהוא גם נכנס לענן, שומעים את ההתרגשות וההתלהבות בקול שלו, דיי מסוכן העניין הזה שאנחנו נכנסים כל רגע לענן אחר.
בלי להתכון, בלי לתכנן, כמה מוזר שזה ישמע, הגעתי לנקודה הכי גבוהה בחרמון.
כמה הם מברברים בקשר, תנו להנות, מישהו עולה מולי, "אמור שנית", "13 ממבריק, הכל תקין?" "חיובי" "אל תשכח לפרוק את הנשק בירידה מהשמירה"....

[kobliner]

טוס כל פעם כאילו זו טיסתך האחרונה.
שמור כל משב כל סיבוב כל ריח של רוח.
אל תוותר על הטרמיקה ,
האזן לרוח התרכז בסביבה.
יתכן וזו טיסתך האחרונה.

טוס כל פעם כאלו זו טיסתך הראשונה
זהירות אחריות תשומת לב.
סקרנות  קשב והרבה ריכוז.
האזן לרוח הרכז בסביבה.
אם תדע לתפוס את הרוח הרוח תתפוס אותך.

[kobliner]

לקראת יום הכיפורים , הלכתי לפקוד אהבה ישנה. (כן אישתי יודעת....) זו גם לא בגידה כי יש בין הרחיפה לצלילה הרבה קווים מקבילים, אך יש גם שוני רב.
כך מגיע לשארם עם קבוצת ניצולי יום כיפור כדי לצלול עצמנו לדעת. מבחינתי בעיקר לחזור לעולם שהיה רוב עולמי עד שהכרתי את הרחיפה במצנחים.בזמן הצלילות אני מנסה לסכם את המשותף .
1 ) תנועה תלת מימדית.
2 ) ספורט תלוי ציוד.
3 ) החברה.
4 ) היופי
5 ) הפחד...!!
6 ) הסכנה.
7 ) הישגיות.
8 ) השקט
9 ) ההתמכרות.
כל כך הרבה משותף וכלכך שונה. אך גם הצלילה השתנתה עם השנים.
פעם היא היתה לי האתגר והיתה לי המקום להפגנת האומץ והכוח. להגיע למקומות חדשים ועומקי שיא. לקטלג דגים ולשבוע צבעים.
היום היא נהייתה חברה חביבה לרוגע של סטלבט, גיחה אל הים למפגש עם הדגה השופעת כדי לחזור ולהספיק לארוחה הבאה.
ועם המצנח כל יום מחדש אני חולם את הטיסות הגדולות, את המרחקים והגבהים, את הציפורים והעננים ואין שקט.
 

[kobliner]

מיד אחרי הנחיתה , אני מביט בשמים ורואה מצנחים באויר.
לא רק שאני מקנא , גם חושב על הפלא הזה שטס באויר.
חושב איך בכלל  זה יכול לטוס ועוד לעלות.
כן, רק לפני רגע גם אני הייתי שם אבל עכשיו , זה כבר  מעשה פלאים  של אחרים.
ואני מקנא ביכולתם לטוס  בעת אני רתוק לאדמה.

חוזר לקפל את המצנח ולהתגעגע עד הטיסה הבאה.

[kobliner]

המצנח מונף מעל הראש אני במלא הריכוז שישאר למעלה ישר. הולך כמו בנון-שאלנטיות, לעבר המצוק.
חשוב לשמור על המצנח למעלה , ישר , כך כולם עושים כאן ולי חשוב שיראה כאילו זה הכל בא בקלות. כאן  ב"טורי פיין"  סאן דיאגו, הם מכירים אותי כה"ישראלי " לא  כאבנר. אז כל טעות שלי בהנפת המצנח , היא כאילו זו הדרך הישראלית.
אז שומר על ריכוז לא לטעות הכל מדוד והכל כאילו בנון-שלנטיות.
גם באויר שומר על חוקי הדרך  בקנאות מקפיד לפנות מימין ורחוק ורק שלא יגידו משהו על הישראלי............ ..

[kobliner]

מלכך את שולי הרכס , עד שהחופה כמעט נוגעת בשפתיו. רק לאסוף עוד מטר ועוד אחד. מאבק מסוג שאני לא מכיר בתור "מרחף הרים ". התנאים התחילו חלש ואחרי שכמה מקומיים כבר יצאו לאויר החלטתי לצאת למרות החופה הקטנה שקיבלתי מחבר.
אני ממריא ומאבד גובה היכן שכולם מחזיקים. אני מבין שאם אני לא רוצה למצוע עצמי על החוף ני חייב לנצל כל פיפס שהמצנח יודע לתת.  מתקרב למצוק , הריכוז גבוה אוסף כמה מטרים ושוב מאבד אותם מזל שהצוק כאן גבוה.
מצליח לעבור את גובה המצוק נתקל בבעיה חדשה , אני מהיר אפילו מהטנדמים וכשאני עוקף אותם שוב מאבד גובה ושוב מלחמה על כל סנטימטר.
יעף  בגובה סביר באזור עמדת ההמראה ואני מגיע לנחיתה מזיע ועייף.
חשוב להתאים את המצנח למשקל שלך ולתנאים . חשוב לא להמריא בתנאים גבוליים . הכי חשוב  לדעת לוותר.

[גיא ה-א]

עונת מעבר...
פגשתי את ליאב ב 10 בבוקר בעכו, אם המון סימני שאלה שלי לאין נוסעים, אבל למזלי ליאב נוסע עם תחנה מטאורוליגית שלמה ברכב, לפ טופ, טלפונים, תחזיות , ברוקשטיין ועוד ועוד מושגי יסוד שכבר שכחתי מקיומם.

ליאב החליט תבור, מערביות- החליט אמר שהימור היום הוא למערביות -אמר  ונסענו.
כבר בדרך משה גרד השאיר במשיבון שיש קהל רב של מרחפים בעמדה בתבור ושאורי אוטוטו יוצא....

הגענו לעמדה, האמת כן היה מספר גדול של מרחפים, רוח דרום מערבית עם משבים, יצאה קבוצה ראשונה של מרחפים שמילאו את השמים והיה יפה לראות שכולם מחפשים תרמיקות וכל אחד שמוצא כולם שועטים אליו- נדמה לי שליאב צילם מהקרקע....

הסתכלנו  לנו מעלה לשמים בהנאה- המחזה באמת מרשים, עשרות מצנחים בעמוד תרמיקה גדול ויפה.

המתנו בעמדה עד שיפנה קצת שניתן יהיה להמריא, ליאב יצא, אני אחריו, תרמיקות לא היה חסר.

האמת שאתמול בגלבוע- ולא טסתי שם כי הגעתי עם גל הקטן וליאת וגם חלון הזמנים להמראה ולא גירזון היה קצר מאוד, ומה שמשך את עיני היה שיש כמה מרחפים חכמים  יש לומר שכבר טסים עם סרבלים, חייכתי לעצמי אבל בערב נודע לי שצינו טס גבוה גבוה, ובטח היה קריר לו שם.

היום לקחתי את החליפה (אופטימיות משהו) אבל שהגעתי לעמדה היה כ"כ חם שהשארתי אותה ברכב.....

2050 מטר מעל יבניאל   קפאו לי ה.......
ואני עוד שומע את אורי בקשר מימיני אומר שהוא לא יודע  באיזה גובה הוא נמצא כי אין לו מכשירים וקופאות לו גם ה.....( הדור הבא)  והוא מעלי.....

אורי איך הספקת לנחות למטה בתבור  , להמריא שוב ולהגיע כ"כ מהר לכנרת שאני לא ראיתי אותך ממריא בכלל?
תותח.

הקיצר גובה מירבי 2050 מטר, פעם ראשונה לבד למבוא חמה- היה מקסים

[kobliner]

אני באוויר, מצב הרוח שלי בשמים. מצב הרוח בעמדה מצוין, איך שמצב הרוח משפיע על מצב הרוח........
הרוח שהתחזקה נותנת לי יתרון עם מצנח קטן המידות שקיבלתי. עכשיו כשלכולם מסביב יש קשיים  לחדור אני חוגג. המצוק מגובה 200 מטר נראה שונה לחלוטין, רואה למרחקים את וילות הענק עד להיכן שמסתיימת העיר. שחקני הגולף שהיו קודם מרכיב מרכזי בנוף , עכשיו רק דמויות קטנות במגרש הגדול.
גם המרחקים בין המצנחים באוויר גדלו ולכולם יש מקום.
אפשר לטוס רגוע לתת לראש לטוס, לזרום עם המצנח להתרכז בהנאה ולא בטכניקת הטיסה.

[צוק]

... ואז ראיתי את הציפור עומדת על הסלע ומשקיפה אל העמק הנרחב שנפתח מלמטה, צעדתי שני צעדים לעברה והיא נבהלה, קפצה אל תוך הרוח, פרשה את כנפיה ונישאה על גבי הרוח מעלה מעלה ללא כל מאמץ, בשלווה וברוגע, לא היה נראה כאילו היא נאבקת באוויר אלא פשוט זורמת ביחד איתו כמו היו הם אחד. מסיבה לא ברורה היא פתאום פנתה אלי בחדות, קיפלה את כנפיה לאחור באופן ששיווה לה מראה של חץ או טיל והחלה לצלול ולהגביר את מהירותה כשנראה שיעדה הוא אני. קפאתי במקום תוך שהציפור ממשיכה במה שנראה כמו התקפה מכוונת עליי, ברגע האחרון פרשה הציפור את כנפיה ומנעה את ההתנגשות תוך צווחה חדה, באותו רגע נפלתי לאחור והבטתי המום איך הציפור חזרה לדאות בשקט כאילו מאומה לא אירע. המשכתי להתבונן בה בפליאה ובדממה, הבטתי בחינניות ובחלקות של תנועותיה, באופן שבו היא פורטת על זרמי האוויר כמו נגן הפורט על מיתרי הנבל. לא נשמע באוויר שום קול אך אני נשבע ששמעתי את נגינת מעופה. היה ברגע הזה ובציפור שנראה כאילו נחה על הרוח משהו קסום ומיוחד שהרגיש כמו תעתוע מעורפל.
מאוחר יותר תהיתי איך היא עושה זאת? מה גורם לה להישאר באוויר? איך קורה שהיא לא נופלת כמו אבן? האם זהו כוח אלוהי או כישוף כלשהו שמחזיק אותה באוויר? ואולי סוד קסמה טמון בנוצותיה המעטרות את גופה?
יכולתי להבין מדוע אנשים כה רבים נשבו בקסמי הציפורים והתעופה, יכולתי להבין את תשוקתם של דה וינצ'י, האחים רייט וכל שאר הממציאים והחוקרים לנסות ולהמציא מכונה שתוכל לשאת אדם אל המרומים.
לו רק יכולתי אני לקפוץ כך אל תוך הרוח ולדאות ללא כל קושי, בעצמי, לא לשבת בתוך מכונה ענקית ורועשת שממריאה אלא לפרוש את כנפי שלי ולרחף בכוח גופי, להתרומם אל על, להתגבר על כוח המשיכה, להתנער מהכבדות המעיקה ולראות את העולם מלמעלה, מעין הציפור...


קטע שנכתב ב2006 (לפני שטסתי על מצנח) לצורך העברת פעילות על תעופה.