כתב נושא: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח (נקרא 24720 פעמים)

kobliner · « **Reply #140 ב- :** June 11, 2009, 10:39:15 am »

מגיע לעמדה, מביט מסביב, מריח מסתכל על כיוון הרוח , ממתין ללמוד את עוצמת המשבים ואת תיכופותם.
מביט אם יש ציפורים באויר, אם יש עננים ואיך נראית האינברסיה היום. מסתכל אם כבר יש מצנחים באויר, מה הם עושים באויר מה האויר עושה להם. אז מגיע הזמן להתייעץ עם עם החברה .
שותה מים, מורח קרם הגנה נגד שמש, שירותים .......
לובש את חליפת הרחיפה, מוודא שהכפפות בכיס הימני, נועל את הנעלים.
פורש את המצנח , בודק את המיתרים , את כולם ( אחר כך בנחיתה אף פעם לא בודק את המיתרים). אוגד את המצנח לחבילה ,בודק את המכשירים ווריו , מכשיר קשר, GPS, שם קסדה על הראש מתחבר למצנח ונעמד בתור.
מנקה את הראש מעבודה, ממשפחה, מסיכומים ותוכניות.
עכשיו מוכן להמריא.

kobliner · « **Reply #141 ב- :** June 13, 2009, 02:38:36 pm »

קראתי את האמנה הנרקמת בין חברנו. האמנה שורשה אמון, וזהו הבסיס לחברות .

האמנה שלי פשוטה ובשורה אחרת.

על הקרקע,ובאויר, הייה אדם, הייה חבר ,הייה חכם.

וכל המוסיף גורע

נחיתות בטוחות

עופר · « **Reply #142 ב- :** June 13, 2009, 04:46:07 pm »

קובלינר
רבנו הלל הקדים אותך ובמקום לבזבז שורה שלמה הוא ענה בשלוש מילים "ואהבת לרעך כמוך".

ואחרי כל זה אני עדיין חושב שיש מקום לאמנה שלנו

kobliner · « **Reply #143 ב- :** June 14, 2009, 04:39:09 pm »

עופר ידידי,
מסכים איתך ומסכים עם רבנו הילל, כי זו הרי כל התורה על רגל אחת.
אך אמנה לבד לא תביא לאמונה.

אם גם מרחף אחד צריך תזכורת " להיות בן אדם" ובזמן ההכנות לרחיפה שינן את האמנה ועמד ולו בסעיף אחד מסעיפי האמנה, כבר היה כדאי לאגדה, לכותבה ולפרסמה.
אפילו העלאת הנושא לדיון, הביאה אותנו לדון בדברים גבוהים יתר מכל רחיפה.

שמח להיות חלק מהחבורה הזאת של המרחפים במצנחי רחיפה, כי רובנו מקיים את רוב פסוקי האמנה רוב הזמן.

עופר · « **Reply #144 ב- :** June 14, 2009, 06:05:39 pm »

ציטוט של: kobliner על June 14, 2009, 04:39:09 pm

אם גם מרחף אחד שינן את האמנה, ועמד ולו כבר היה כדאי לאגדה, לכותבה ולפרסמה.

מה זו הגסות הזאת ?

צחי רייל · « **Reply #145 ב- :** June 14, 2009, 06:52:37 pm »

מסתבר שללכת יותר מסוכן מלרחף .......

יום שבת בבוקר הגענו לתבור ב 10:20, משבים של 20+ כבר היו אבל חשבתי שזה ישאר ככה יותר זמן כמו שהיה יום קודם, וחיכיתי שהמצנחים שכבר באוויר יעברו את גובה המנזר, כשזה קרה המשבים בעמדה היו כבר מעל ל40, וחוץ ממצנח אחד אף אחד לא המריא. אחרי המתנה ארוכה שישתפר (מה שלא קרה) וכבר אספתי את המצנח שלי, אמר לי ויקטור שכנראה שלמצנח שהמריא קודם הייתה תקלה בנחיתה באזור צומת דבוריה, ידעתי את קדמי על הארוע ויצאתי עם הרכב של יורם לכיוון תוך שגרישה מכוון אותי בטלפון. הגענו וקדמי אחרי בדיקה קבע שצריך פינוי לבי"ח העמק והזמנו אמבולנס.

אחרי שהעמסנו את הבחור לאמבולנס ורגע לפני שהנ"ל נסע ראינו שהחובשים של האמבולנס שכחו תיק למעלה, ירדתי לתעלה וויקטור זרק לי את התיק, הסתובבתי לעלות חזרה ופתאום אני מרגיש "טאק" כאילו משהוא נקרע לי בתוך הרגל מין הצלפה כמו קריעה של גומיה עם כאב חד וחזק. בדרך לרכב בקושי הצלחתי לדרוך על הרגל. קדמי מייד אמר לי "אני אקח לכם שניים במחיר אחד" ואחרי בדיקה סיפר לי שנקרע לי סיב בשריר התאומים בשוק.

התוצאה - ב4 ימים הקרובים אסור לי לדרוך על הרגל, נקווה שיגמר רק בזה.

אפילו לא ריחפתי איך לעזזל הגעתי הביתה מושבת?

kobliner · « **Reply #146 ב- :** June 15, 2009, 07:47:40 am »

צחי,
איך אתה מצליח לאמת את מה שאני מספר בבית (ולא תמיד מאמין בעצמי )? הרי אני תמיד מספר שהרבה יותר מסוכן בכביש או בדרך לרחיפה, מאשר באויר ואני עוד מוסיף ש 99% מהתאונות הקשות נגרמו במפגש עם הקרקע ולא במפגש עם האויר.
איך אנחנו ברגע של היסח דעת ואבדן ריכוז מפספסים את התנועה הכלכך פשוטה , כלכך יומיומית של צעידה על הקרקע.
והתוצאה ברובה המקרים נשכחת אך לפעמים כואבת וגורמת לנו לשנות אורחות חיים.
הכאב הוא התזכורת שלנו לטעויות .
אך הכאבים נשכחים ונעלמים מהזכרונות ואנו חוזרים לאותם מקומות, להתנסות ולנסות לתהות ולטעות .

צחי
אבל החשוב מכל כל הכבוד שהלכתם לעזור לחבר.
תהיה בריא

kobliner · « **Reply #147 ב- :** June 15, 2009, 07:52:06 am »

עופר
אהבתי את הראש שלך ואיך אתה קורא בין השורות.
איך אתה מוציא את העיקר מהטפל והתבן מהמוץ.

ראש טוב, הכל טוב

kobliner · « **Reply #148 ב- :** June 20, 2009, 06:59:47 am »

אחרי טיסה של כחצי שעה מעל ה FIRST לא רחוק מGRINDELVALD בשוויץ , תפסתי גובה של כ 500 מטר מעל ההר והתחלתי ללטוס צפונה אל מעל הרכס. אך כאשר ניסיתי לחצות את הרכס הרגשתי לא מספיק בטוח ושמרתי מרחק. מיותר לציין שעוד 15 דקות עברו ואני נמצא כ 10 קילומטר מערבה ושוב בגובה הרכס. אני מוצא מצוק קיר דרום מזרחי, ואני נדבק אליו . הגובה כ - 800 מטר מעל העמק . ליד המצוק כשאני בכיוון מערב אני עולה כ 5 מטר מסתובב מזרחה ויורד 5 מטר, שוב מערבה ומוסיף 5 מטר אותם אני מפסיד שוב בסיבוב הבא. כך לא עולה לא יורד רבע שעה עליד מצוק שאורכו
כ 100 מטר.בנתיים אני מכיר במצוק כל סלע קטן שיח וגבשונית ונקרה. ואני יודע שאם אני עוזב את המצוק לכל כיוון אני מאבד גובה .אז נזכר בדני המדריך שלי שאמר לי לפני אחת הטיסות האחרונות של קורס הגובה שלי "אם אתה נשאר באותו גובה עם המצנח שלך זה סימן שאתה עולה ומסביבך יש אויר עולה"
אכן הסבלנות השתלמה וואחרי עוד 5 דקות הגיע משב שהעלה אותי שוב , להמשיך ברחיפה.

kobliner · « **Reply #149 ב- :** June 24, 2009, 06:45:40 am »

מלמטה הם כל כך גבוהים, מנסה לעקוב למצוא את הנתיב בו עלו שני המצנחים כחול ואדום. מביט עוקב ומקנא, המראנו יחד בשלב מסויים פניתי צפונה והם דרומה, עכשיו הם גבוהים ואני כבר שומר גובה אבל מתקדם דרומה אולי מתחתם העילוי שנעלם.
אך עם המעקב אני שוב בסינק יורד והם הכחול והאדום מתכווצים מתבדרים למעלה.
אז מחליט להפסיק לעקוב ולהתרכז בטיסה שלי ולא בשלהם. מחפש עילוי ומתרכז על הציוץ הראשון של הוריו עכשיו זה אני והרוח. כבר לא מעניינים אותי המצנחים הכחול והאדום. עכשיו מתעורר הוריו לחיים ואני מחילף שמיניות בסיבוב מלא. הסיבובים גוברים הגוף מוטה ימינה מקשיב לרוח מחפש סימנים. מתאחד עם הטרמיקה והסיבובים גדלים. אוויר חם מלטף את הפנים והוריו מתחיל לשיר במהירות. מחדד את הסיבוב כמעת שוכב על צד ימין וממשיך לעלות. מביט למטה ורואה שני מצנחים אחד כחול אחד אדום.

kobliner · « **Reply #150 ב- :** June 29, 2009, 05:47:47 am »

עכשיו זה כבר מתחיל להרגיז, מ. תופס את עמדה כבר רבע שעה אנחנו כעשרה חברה ,רכוסים וחגורים המצנח מגולגל לכדור וחם בתוך הקסדה. למעלה יש חבורה שניצלה את החלון הקצר של היום והם כבר 400-500 מטר מעל העמדה והכיוון למעלה.
מ. ממשיך בנסיונותיו והרוח כבר משנה כיוון. כן הנוהג שלנו הוא לא להעיר, אבל שיתאמן במקום אחר. ני כבר אומר קדיש לטיסה של היום רואה את אישתי אומרת לי שוב , בשביל זה נסעת לכל היום ואפילו לא טסת!!!!
חם בקסדה והחברה מדברים אחד לשני , " מ. צריך להתאמן במוקם אחר", "זה לא בסדר לתפוס ככה את העמדה" אבל כולנו שותקים כי זה הקוד שלנו. ומ. הוא לחוץ כבר ועוד הנפה מסתיימת בצידי העמדה. אך הוא לא מוותר ומייד פורש שוב ושוב ממתין עם המצנח הפרוש למשב האידאלי.

כל דמיון למציאות מקרי בהחלט :-)

kobliner · « **Reply #151 ב- :** July 03, 2009, 11:43:15 pm »

ביום ההוא היו שמים של מליון דולר, התחזית דיברה על הפרש טמפרטורות של 4-5 מעלות לאלף רגל , ללא אינברסיה .
רחובות של קומולוסים הגיעו מהים וחלפו כמה מאות מטר מעל זכרון יעקב, בתוך שמיים כחולים, תכולים כההים.
בבוקר הפתיעה אותי אישתי והודיע שאנחנו נוסעים לזיכרון יעקב, אבל למדרחוב , למסעדה וקפה לא לדבר האמיתי.
אנחנו מסתובבים במדרחוב וכל מצנח שממריא ומשייט בשמיים מעלינו צובט לי את הלב.
העיניים למעלה , הלב למעלה ואני בין המון האדם למטה בכיליון מביט במצנחים שמטפסים.
אין צדק.

kobliner · « **Reply #152 ב- :** July 09, 2009, 11:57:12 pm »

אחר הצהרים הלכתי למחסן פתחתי את תרמיל המצנח , סתם כך לבדיקה שגרתית. אני הרי מתכנן לטוסס מחר ומזמן לא נגעתי בציוד. שמתי את מכשיר הקשר בטעינה, החלפתי בטריות בוריאו ובGPS. הוצאתי את הגרבים הישנות שנשארו בנעלי הרחיפה ושמתי חדשות. אחר כך לא התאפקתי והוצאתי את המצנח לחצר, פרשתי אותו , ככה להרגיש אותו . בדקתי את המיתרים הפכתי לראות האם יש קרעים. כי מחר אני הולך לטוס וחודשיים המצנח כבר במחסן.
אחר כך קיפלתי אותו, לאט ומדוד הכנסתי אותו לשק המצנח ושמתי בצד כי עכשיו אני רואה את הרתמה החבוטה שלי, מרים אותה דרך הרצועות ומחפש פרימות תפרים, קרע או שיפשוף. לא התאפקתי לקחתי סמרטוט רטוב והתחלתי לנקות את הליכלוכים והשיפשופים. הרתמה הזו משרתת אותי כבר כעשר שנים ואני לא זוכר מתי הבטתי בה כך מקרוב, בבחינה ובדיקה.
אחר כך ארזתי את המצנח בתוך הריתמה והכנסתי אותם לתרמיל המצנח. בחוץ הקסדה זכתה לנקיון עם הסמרטוט וארזתי אותה יחד עם החליפה שחזרה מהכביסה.
בקוקפיט עברתי שוב על האלקטרוניקה רק לראות שהכל עובד. בדקתי בכיס התחתון שם נמצא ארנק החרום, ריעננתי את הכדורים נגד כאב ראש, בטריות ספר, קרם הגנה , מדבקת חרום למצנח, שתי טבעות קרבינר לביטחון אולר רב להבים עט וניר . הכנתי את המידנית , ניקיתי מלאתי מים ושמתי במקרר.
זהן מחר אין ירצו התנאים והרוחות ינשבו לטובתי אני חוזר לאויר ואני מרגיש מוכן.

kobliner · « **Reply #153 ב- :** July 13, 2009, 12:01:22 am »

מה לוקחים הביתה מיום קיץ שיגרתי, בו חלון ההמראה קצר כי אחר כך הבריזה מתחזקת ומצפינה. למעלה כבר ידוע שאחרי
כ 45 דקות יתחזק יהיו משבים ערים עם טורבולנציה והטרמיקות ימרחו. אך גם ימים אלה אפשר לבוא בזמן לעמדה להיות מוכן כשחלון הזמן להמראה נפתח. להיות באויר כשהטרמיקות עוד שלמות ולהתקדם בחזית הבריזה היכן שהיא נושקת לשאריות המזרחית דרום מזרחית שנשארה בעמקים מהלילה.
כך בשבת , הגעתי בזמן , לא ביטלתי זמני והתחלתי להתכונן , להכין את הציוד, לפרוש את המצנח, למדוד את הרוח ולהתכונן. סביבי אני שומע את שיחות החברים אשר עסוקים במפגש יותר מאשר בהכנת הציוד והתכונה להמראה.
אכן אחרי 20 דקות אני מניף את המצנח, מעמיד אותו מעל הראש, מרגיש את השליטה בכל מיתרי. מסתובב מביט למעלה במצנח ויוצא לאויר.
אחרי שאני כבר כ 200 מעל העמדה אני רואה איך מהר מתחילים החברה להכין ולהתתכונן ואני יודע שחלקם כבר לא ימריא היום כי הצפונית כבר נכנסת......

kobliner · « **Reply #154 ב- :** July 16, 2009, 11:38:32 pm »

יום אחד צ'אנג זו נרדם, בזמן שישן חלם שהוא ציפור טסה בשמחה בשמיים.
ציפור זו לא ידעה שזה היה חלום של צ'אנג זו .
אחר כך התעורר צ'אנג זו חזרה אל העולם, ולא ידע האם הוא חלם שהוא ציפור או הציפור חלמה שהיא אדם.
(מתוך : סיפורי צ'נג זו )

kobliner · « **Reply #155 ב- :** July 22, 2009, 09:50:09 am »

הכל מסתובב במהירות עצומה, הים מלמטה מסתובב אני חצי מאובן מחזיק חזק ברצועות ההיגוי, לא לעשות טעות לשמור חזק על הספיראלית. והכל מסתובב חזק איבדתי את ספירת הסיבובים אולי ארבעה אולי עשרים. הפנים אל הים למטה ואני כאבן קלע מסתובב. מתחיל לפחד ומחליט לצאת מהצילה הזו. עוזב את הלחץ על ידית ההיגוי ונורה ככקלע קדימה ולמעלה והמצנח נישרח מאחרי. עכשיו הפחד הגדול כי אין לי מצנח מעלי וגם שום דבר לא מחזיק אותי. הזמן כאילו נעצד ואני שם עולה והמצנח מתחתי.
אז מתחיל ליפול ומכה חזקה של פתיחת המצנח מעלי, מרגיע ה ופרץ האדרנלין יוצר כאב בטן וצמרמורת. כל מה שאני רוצה עכשיו זה לטוס רגוע להגיע ולגעת בחוף.
הגענו לאולו דניז יומים קודם וא. שכבר עשה קורס מצבי חרום התלהב והסביר לי איך לעשות את הצלילה הספיראלית. עלינו להר והוא ראשון יוצא ומעל הים הוא מתחיל בתרגול הצלילה .
אני אחריו ללא הכנה מתחיל בתרגול עד היציאה המפחידה. אחרי הנחיתה החלטתי לעשות קורס מצבי חרום.

kobliner · « **Reply #156 ב- :** July 25, 2009, 08:28:51 pm »

מתחילת השבוע , של קורס מצבי חירום. זה היה החלק המפחיד.
לפני ואחרי כל תרגיל דיברנו על הצניחה עם המצנח הרזרבי. בבטן היה הכדור המכווץ הזה. בכל פעם שא. המדריך הזכיר את הצניחה הצפוייה.
ביום הזה יצאנו לאויר מהבאבא דאג. עם חגורת ציפה וללא ציוד אלקטרוני מלבד מכשיר הקשר ( עטוף בשקית ניילון), בטיסה ישר מעל הים , 15 דקות של שקט , ובטן מתהפת כי עכשיו זה הדבר האמיתי.
אני השלישי בתוור ואני שומע את א. בקשר, מדריך את ד. לעשות מספר תרגילים לעשות ספין ארורה עד אובדן המצנח. ואז ד. פותח את הרזרבי ויורד לאיטו אל הים.
עכשיו תורי, אני מתחיל בספין קדימה ומיד הופך כיוון לאחור. המצנח מאבד צורה הים עובר מלמטה למעלה , אני שומע את א. בקשר, זרוק רזרבי , זרוק רזרבי.... ואני שידי כבר היתה על הידית מושך את הרזרבי אלי , מסתכל עליו , מתפלא כמה הרבה זמן יש לי (ככה נופל בלי מצנח). וזורק את הרזרבי בכל כוחי. עוד כמה שניות , פלאפפפפ המצנח נפתח במכה חזקה מעל הראש. כל הלחץ של השבוע יורד במכה. "עשיתי את זה" ו"זה אפילו לא כלכך מפחיד. אני מתנפל על המצנח שלי ואוסף אותו במהירות אלי ומרוב התלהבות כמעט שוכח להתיר את עצמי לפני הגיעי למים. מגיע למים ומיד מגיע אלי סירת האיסוף . עכשיו שירד הלחץ מגיע תור הסיפורים וכולנו כאחד מספרים אחד לשני ולא לגמרי מקשיבים.

kobliner · « **Reply #157 ב- :** July 30, 2009, 06:49:43 am »

א. לא פחד כלל, הוא היה אחד הטייסים המעולים שהכרתי. ארבע אולי חמישה חודשים אחרי הקורס הוא עשה ווינג אוברים, צלילה ספירלית, ועוד תרגילי הליקופטר. אני היתי הפחדן שפחד אפילו להסתכל עליו.
כשהגענו לאולו דניס, הוא הסביר בעיניים בורקות איך לעשות צלילה ספיראלית. איך לשמור על הידוק הסיבוב. איך העולם מסתובב סביבך ועוצמות ה G המושכות אותך לכבדות ענק.
ביום ההוא באולו דניס , הוא המריא לפני כ-5 דקות , לי זה הביקור השני באלו דניס ואני עדין זהיר בתרגילים בעיקר טס למקסם את הנוף. אחרי הנחיתה סיפרו התורכים על החוף שמישהו פתח רזרבי.........
כשהגענו למלון מצאנו את א. שוטף במים מתוקים את מיצנחו הקרוע..... הוא סיפר שבשלב מסוים באויר באמצע הצלילה הספירלית , פקע מצנחו ונקרע . הוא השתלט על המצב וזרק את מצנחו הרזרבי ונחת בים.
הוא הסביר שגם כשהיה שם עם מצנח פקוע נופל למטה הוא לא פחד.
שלושה חודשים אחר-כך כשהחליט לעזוב את הספורט שאלתי אותו למה

הוא ענה לי " אני לא מפחד, ואני יודע שאני מסוכן לעצמי, אז אני מעדיף עכשיו לעזוב את ספורט הרחיפה..."

kobliner · « **Reply #158 ב- :** August 05, 2009, 09:18:21 am »

ידעתי שהיום הזה אבוד, אני עובר ברכב עם המשפחה, למרגלות התבור. מעל ההר כ 20 מצנחים חוגגים.
אך הכיוון שלנו הוא לתל אביב ( רק משוגעים נוסעים ביום כזה לתל אביב ) מספר קומולוסים בדרך אל התבור ואני רק מתרחק.
אני מצביע לכיוון את האישה זה לא ממש מעניין ולא מסוגלת להבין למה אני שוב מתרגש ממצנחים באויר.
בנתיים הכאב של הההחמצה , של עוד יום שיכולתי לטוס אבל דחיתי זאת מסיבות אחרות. הסיבות חשובות אבל אני על הכביש במקום באויר. עוד 20 דקות התרחקנו הכאב שוכך, אך הראש לא שוכח .
בשבוע הבא אני יוצא לטוס!!!!

kobliner · « **Reply #159 ב- :** August 08, 2009, 11:59:13 pm »

עברתי חמש יבשות, עשורת ארצות ומדינות מאות ערים וכפרים ועדין מצליח כל פעם מחדש להתלבה ממראה של ענן.

חדשות:

כתב נושא: פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח (נקרא 24720 פעמים)