פרוייקט - זן ואמנות הרחיפה במצנח

[kobliner]

מביט על כולם בחצי זילזול, אני מצליח לעלות וכ 15 מצנחים נמוכים ממני.
איזזזה כיף, ככה צריך לרחף. שילמדו......
אחר כך בא סייקל חדש, אני הנמוך מכולם.
איך זה שאני תופס רק את הסינקים כשהאחרים מצליחים לעלות .
טיסה מעצבנת ומתסכלת.
ושוב בא סייקל חדש ומתהפכות היוצרות.
הכל באותה טיסה.

[kobliner]

זה היה חוויאי
ראיתי אותו כמו עומד באוויר,  כ 300 מטר  דרומית מערבית להר וקצת נמוך ממני.
התקרבתי, ככל שאני מתקרב החוויאי גדל והולך, הוא נשאר במקומו אני מנצל את העילוי ומגיע כ 30 מטר מעליו הוא חותך צפונה ואני מעליו צפונה, הוריו מצפצף ואני משלים 360 מעלות רק כדי לראות איך החוויאי חזר לפנות מערבה וכבר בגובה שלי.עוד סיבוב 360 ואנימחליט לצאת אליו. הוא כמו לא רואה אותי בקלילות מקפל כנפיו לשני שליש וצולל למטה. אני ממשיך על הטרמיקה עוד שלושה סיבובים עד שעובר את גובה המנזר של התבור.
ממול כ- 15 דייות מסמנות את הטרמיקה הבאה, הפעם אני כבר יותר גבוה ומצטרף אליהן, הן מסמנות לי יפה את גבולות הטרמיקה ואני איתן לשלושה סיבובי 360 מעלות,  הן נשארות מעל ההר ואני יוצא לדרך מזרחה.

[kobliner]

טיסת רכס ביום חלש.
קרוב למצוק, "עד כמה קרוב?"
"איפה העילוי   האם עכשיו להיצמד? מה טווח הביטחון?
פיניתי דרך והפסדתי גובה, הוא לא יכול היה לעבו קצת יותר קרוב לרכס,
שוב צריך להיצמד כדי לא לרדת..."עד כמה קרוב???"
"אוי העץ הזה,,,, האם אני אצליח לקחת את הסיבוב? עד כמה לחדד?
בפעם הבאה אקח יותר מרווח ביטחון !!!"

אחרי הנחיתה אל החברה : "שום בעיה, היה כייף"

[kobliner]

הינו בקורס עדין במסגרת 10 טיסות החובה.
הגענו ליבנאל האתר הכי פחות מפחיד.
השיפוע המדורג מרגיע אחרי שלוש טיסות במבוא חמה על המצוק המפחיד.
אנחנו מסתדרים עם מצנחי ה"בול" המרובעים ששימשו אותנו בקורס.
מוכנים להמריא כדי לגלוש למטה אל שדה הנחיתה.
אף אחד לא העז לחשוב על יותר מגלישה.
אז מגיע למקום אלכס עם עוד מישהו ולפני שאנו מבינים מה קורה, הם פורשים את המצנחים,
ותוך כמה שניות הם באויר מסתובבים ועולים. סובבים ועולים.
אני מסתכל בקינאה ובפעם הראשונה מאז התחלתי את הקורס אני יודע שלשם אני רוצה להגיע,
לשם אני אגיע.
 

[kobliner]

עכשיו מעל העננים,
העין עוקבת אחרי רחובות עננים. רחובות ארוכים, מרשתים את השמיים.
מחפש את הקשר בין רחובות העננים לשלוחות ההרים.
מצייר את הקו שהייתי טס שם למטה עם המצנח.
ושמח שהמצנח מלווה אותי גם בטיסות אחרות.

מטוס הנוסעים עובר גבוה מעל קולוניבוס עצבני המגהק ברקים
הסדן הגדול אינו מורגש במטוס והדימיון חוגג.

[kobliner]

קונברסיה זו התרגשות מפגש הרוחות.
עד היום רק קראתי על הקונברסיה ולא פגשתי בה.
היינו מעל חרשים הרוח הכללית דרום מזרחית, אני מתכונן להמשיך על המצוק מערבה.
טיסה די שיגרתית לחורף ולאביב.
אני מבחין בשני מצנחים הממהרים מערבה אך במקום להצמד למצוק יוצאים אל העמק.
אני מסיים סיבוב ורואה את שני המצנחים עולים ועולים מעל כרמיאל.
"אם זה טוב להם אז למה שאני לא אנסה?"
אני יוצא דרומה והכל עולה, מעל כרמיאל אני כבר ב 1200 . אומר לעצמי הפעם אני מספיק גבוה להגיע לעכו.
פונה מערבה אחרי כק"מ אני נפגש בקיר הרוח המערבית ומתחיל לאבד גובה.
חוזר שוב לכרמיאל ושוב הכל עולה ואני כבר ב1500 מטר.
מחליט לפנות מזרחה ורואה את עשני המדורות באים ממזרח והקיר המזרחי עוצר אותי.
רואה את שני המצנחים ממשיכים לדרום ושומרים על גובה,
ממשיך אחריהם ונוחת מאושר ליד הכניסה לשפרעם.

בפעם הבאה שתפסתי קונברסיה ידעתי הרבה יותר טוב איך לנצל אותה

[kobliner]

זה היה יום גדול על הפירסט,
המוזר היה שאנחנו הישראלים עלינו לגבהים שהמקומיים לא עלו.
מיקי ואני עולים כמעט 1000 מטר מעל אתר ההמראה, וכמעת 2000 מעל
בשלב מסויים מיקי ממשיך לכיוון שיא הרכס כדי לחצותו לכיוון עמק "אינטרלקן"
אני חושש לעבור את קו הרכס אז ממשיך לאורך הרכס פעם יורד פעם עולה.
טיול מדהים באלפים, אחרי כ 10 קילומטר, אני מגיע לצומת ודיות וגם ב1300 מטר מעל הואדי
הרוח מעל הואדי מערבית  חזקה ובכיוון ניצב לרוח הדרומית הקלה שנשאה אותי.
כל ניסיון לחדור רוח זו מלווה בטילטולים ובטיסה לאחור.
בורח מהאזור הזה ושוב השקט הפסטורלי של הירוק הזה.
עוד שיעור למדתי באזורים שאני לא מכיר להזהר כפליים

[kobliner]

מעל מגד אל כרום היה סינק חריף,
הכל ירד במהירות כשאני כבר מפנה את הגב שלי לרוח המערבית כדי לברוח מהשטח הבנוי.
אני בממוצע של מינוס 4 ואני רואה שיקשה לי לברוח מהשטח הבנוי.
מסנן קללה , כי לא לקחתי מספיק מקדמי ביטחון ועכשיו אני במלוא הריכוז לחפש משטח נחיתה והכפר מתקרב במהירות עצומה.
רואה חצר גדולה ספק חצר ספק גינת ירקות קטנה מוקפת גדר.
מכוון לשם ובסיבוב חד אל מול הרוח המערבית מתיישר ונוחת .
הנחיתה בין הערוגות והמצנח נופל על הגדר.

הקפה אחר כך היה מדהים, בני הבית שנבהלו בתחילה לא הסכימו לי  אחר כך לעזוב עד שלא אבטיח להם שוב לנחות אצלם ליד הבית.

[kobliner]

לב. היה עץ על שמו בהר הארי.
באופן קבוע היה מגיע בכל סוף שבוע פורש את מצנחו הישן, עטור שעות שמש.
נרתם ובתורו מניף , רץ , ושוקע לעבר העץ הזה.
חשבנו אולי הבעיה בעץ, וחשבנו לבדוק את הנושא עם משור.
אלא שיום אחד הוא הופיע עם מצנחו החדש.
ב. מניף רץ ו....עולה עוד לפני קצה העמדה.

לפעמים הבעיה היא בציוד ולא רק במפעיל הציוד.

[kobliner]

מעל הר הגמל, אודי ואני הינו כבר נמוכים,
אחרי טיסה בגבהים יפים של 1300 מעל הר חלוץ ו900 מעל דיר אל אסד.
אנחנו ממשיכים מערבה אולי נמצא שביב טרמיקה.
למטה הכל כרמי זיתים ואין בדל שדה נחיתה.
חולפים ליד מצפה האש של יער אחיהוד, בגובה ההר .
ההר מכוסה אורנים העמק מכוסה עצי זית ואנחנו מחפשים.
קרחת יער קטנה מזמינה ועוד חצי דקה אני עם הפנים לרוח והרגליים בקרקע.
אודי מיד אחרי, נוחת לידי ורק שולי מצנחו נשארים על הזית.
מנגבים זיעה ומסמנים לעצמנו את שדה הנחיתה לפעם הבאה.

[kobliner]

זה היה ריח עשן שהרחתי,
כשכבר הייתי די נמוך מעל הכפר.
בשלב הזה גם הוריו, נתן אותו קלים והתחלתי עולה במהירות של בין 0.5 מטר למטר בשניה.
הסיבוב הראשון מהוסס אך האף מוביל ואני ממשיך עם הטרמיקה.
בסיבוב השני והשלישי אני מגלה את קצוות הטרמיקה, אז מהדק קלות.
ונותן לאף להוביל.
זה היה יום עם כמעט אפס רוח אז הטררמיקה פשוט עולה ישר וישר אני איתה.
מחזיק קבוע את ברקס ימין וממשיך להסתובב.
אני חושב על כך שהבגדים שלי יריחו מעשן כי אני מבלה בתוכו זמן רב.
ממשיך את הסיבובים ואחרי כ- 15 סיבובים אני חוזר לגובה הר הארי.
כאן מצטרפים אלי מלמטה, שלושה מצנחים נוספים וכולנו ממשיכים לעלות בטרמיקה המעושנת.
עוד 15 סיבובים בטרמיקה המתרחבת והכל במהירות עליה נמוכה של ממוצע מטר בשניה ואנחנו ב 1500 מטר.
גם למעלה אין רוח וקשה להחליט לאן לטוס.
אז גולש לאזור התעשיה של כרמיאל וכל הדרך ללא שביב של עילוי.

[kobliner]

בימי המזרחיות, לקראת ערב.
הרוחות נעשות רכות ומזמינות.
טיסות  רגועות הן הטיסות עם השקיעה.
הנפה פשוטה בכמון ואתה שט באוויר בסביבות ה200 מטר מעל עמדה ,
כל שנשאר הוא לטוס בשקיעה דרך צבעיה הכתום אדדמם שצובעים את השמיים.
לרגוע ולהרגע להתרכז במראות ולא בטיסה.
למלא את המצברים עד הטיסה הבאה

[kobliner]

כבר בתחילת העליה להר מתחילים הפרפרים לרקד בבטן.
כל סיבוב רק מוסיף להתרגשות הגואה.
הרכב שכבר מכיר את כל הסיבובים האלה כמו לא שם לב.
רק הבטן וקצת מחנק במעלה הגרון.
ההתרגשות הזאת כל פעם מחדש ממשיכה עד העמדה.
עם פריסת המצנח הכל נרגע, החושים מתחדדים עכשיו הכל מתרכז להנפה פשוטה.
כן, שלא תהיה פדיחה הן כולם מסתכלים.
עוד דקה ובאויר כל מתח החרמנות השתחרר ועכשיו להתרכז בדבר הנכון......

[kobliner]

בכל סיבוב משתנה התמונה.
אחרי הסיבוב השלישי כשהתייצה הטרמיקה או שאני בה התייצבתי.
שמתי לב איך התמונה מקבלת סדר.
ועוד סיבוב ונפרש תא השטח, הישובים נתחמים ולכבישים יש כיוון.
עולה עוד ותא שטח חדש נפרש, התמונה גדלה והבתים קטנים.
עוד שלושה ארבעה סיבובים, אני מלך הטרמיקה הזו ומתחתי מצטיירת המפה.
ממערב זה הים התיכון וממזרח הכינרת והרמה.
הפרטים נעלמים למען התמונה הגדולה
ולא רוצה לרדת.

[צחי רייל]

זה הייתה הפעם הראשונה שפגשתי תרמיקה בעוצמה כזו, זה כבר לא הרגיש כמו טרמיקה אלא יותר כאילו נתפס לי טיל בליסטי במיתרים.

זה היה בליגה בהר הארי, המראתי בין האחרונים וכבר מהעמדה היו הבדלים אדירים בין החברה, היו כאלו שהיו מאוד נמוכים ואחרים שטסו כלפי מעלה במה שקרוי בפי החברה "פצצות", גם הפרש המשבים בעמדה לא השאיר מקום לספק -  יש תרמיקות חזקות זה ברור.
אחרי ההמראה תרמיקה אחת שיותר השתוללה מאשר עלתה שברחתי ממנה מהר ומשם בעזרתם האדיבה של סינקים הגעתי לגובה 400 מטר מעפ"י (100 מעל שדה הנחיתה), ואז פגשתי אותה.
כבר שנכנסתי לתוך התרמיקה המצנח עף אחורה והואריו איבד את השפיות וצרח בטונים שהמילה היחידה לתאר אותם זה "היסטריה", בשלב הזה עוד חשבתי שאני צריך "להציל" משהו מהטיסה הזו והתחלתי להתמרכז בתרמיקה, למרות שהרגשתי הבדלים במהירות העלייה זה היה מוגזם לגמרי לואריו שלי והוא נשאר "סגור עד הסוף" כי הכי הרבה שהוא ידע למדוד זה 8+ ופשוט לא היה אף חלק בתרמיקה הזו שעלה בפחות מזה. למזלי התרמיקה הייתה מאוד רחבה כי כל חלק מהמצנח שטיפה הציץ החוצה מהתרמיקה נסגר וסימן לי לאן לא להתקרב. בשלב הזה כבר לא ממש רציתי לעלות כמו שפחדתי לצאת מהתרמיקה אל הסינק הפראי שברור לגמרי שיש בחוץ (מסתבר שפחד מסינקים מאוד עוזר להתמרכז בתרמיקות) אבל פחות מ2 דקות אחרי שנכנסתי אליה כבר הייתי ב1400 והתחילו להתעבות מסביבי טיפות מים והיה ברור שזה הזמן לצאת מכאן. יצאתי מהתרמיקה לכיוון מערב (90 מעלות לרוח) ולמזלי הצלחתי שלא לפגוש את הסינק של הדבר הזה ועכשיו הייתי חזרה באוויר יחסית רגוע ואפשר להתרחק מהמפלצת הזו.
התרחקתי כמה דקות טיסה מערבה ואז שוב "סגרתי את הואריו" הפעם לכיוון המינוס בספירלה שהביאה אותי חזרה לאמא אדמה שנראתה לי יציבה יותר מאי פעם.

אחרי זה יאן (שהיה לו ואריו משוכלל יותר משלי) סיפר לי שהיו לו שתי תרמיקות חזקות אחת 12+ ואחת 15+, ואני שמחתי שהייתה לי רק אחת - שתיים כאלו באותה השנה נראה לי מוגזם לגמרי.

[אדרי]

למה בחרתי בספורט הרחיפה :
בחרתי בנושא זה כי התעופה היא הדמיה לדרך-החיים של האדם, לכן הנושא עניין אותי. בסיפור ג'ונתן לוינגסטון השחף מתייחס לתעופה כאל בילוי. הוא מבלה בתעופה עד כדי כך שהוא מנודה מהעדה. בשביל חברי העדה המעוף הוא רק דרך להגיע אל המזון ולחזור. בדיוק כמו בחיים עצמם – חיים כדי לשרוד את החיים, ללא כל משמעות מיוחדת למעשיהם.
חברי העדה רואים בתעופה כדבר חסר חשיבות, וכשהם רואים את ג'ונתן מתאמן במעופיו, הם רואים בו כחסר-תועלת, ואפילו מזיק. זו הסיבה שהוא נודה.
כשג'ונתן לוינגסטון חוזר לעדה, חברי העדה רואים בו כגיבור-מלחמה, שהצליח להוכיח את עצמו. משום שעכשיו יש לו קבוצת תלמידים ללמדם את דרכו, וההילה הזו מסביבו שגורמת לו להיראות כמו מנהיג רוחני.

[kobliner]

היום היה מעונן
כזה יום קודר, שמיים של 8/8 ואפילו הציפרים לא ניסו לעלות.
אז נשארתי בבית, והמצנח שלי גם,אני לא יודע מי היה יותר מאוכזב.
אחר כך עצמתי עינים לשחזר טיסות.
הההמראה היתה מושלמת, הטרמיקות אחידות ובטוחות, ואין מה שיוריד אותי.
המשכתי לטוס והמצנח מגיב כל כך טוב.
מטה את הגוף, לא מתאמץ, והמצנח מגיב כחלק מגופי.
כך נע ונד בשמים הכחולים עד ששוב פותח עיני.

[kobliner]

אבנר ... אודי..... שימרו על עצמכם בתוך הענן....

זה הקול של מיכל בקשר, והוא מאד מתוח והיא ממשיכה שוב ושוב
אבנר ... אודי..... שימרו על עצמכם בתוך הענן....
ומסביבי הכל לבן בראות של 2 מטר. אני לא יודע היכן הצפון
רק רואה את הגובה על הוריו והואריו מצפצף עת אני ממשיך לעלות.

כהגענו ההר היה מכוסה עננים. אחרי כשעה העננים נעלמים ונפתח חלון להמראה, אודי ואני נרתמים וממריאים.
רק יוצאים מההר ומלמטה תוקף אותנו ענן, מכסה את ההר ואנו בתוכו נעלמים.
שולח את עיני קדימה ופונה מזרחה להתרחק ומקווה שאודי פנה מערבה.
מגשש עם עיני בתוך הלבן הזה ומקפל טיפים כדיי לרדת.

כך כ 15 דקות ופתאום מתוך הענן בתים, עצי זית ווחצר קטנה נוחת ושמח שאני על הקרקע הבטוחה הזו.
אודי נחת כמה מאות מטר מערבה.......
והקול של מיכל עוד מהדהד לי היום, אבנר ... אודי..... שימרו על עצמכם בתוך הענן....

[kobliner]

הטרמיקות בועטות, למעלה ולמטה.
אני משחק איתן או בעצם הן משחקות בי.
בנתיים באויר מחכה לחברה שימריאו.
יצאתי ראשון, וזה קורה לי יותר מדי פעמים.
אולי זה לא בסדר ? אולי אני לא קורה נכון את התנאים?
אם הם מתעכבים, אולי הם חושבים שלא היתי צריך להמריא עם תנאים כאלה?
אבל אני באויר והם עדין על הקרקע, יתרון קטן וגדול.
עכשיו חשוב להתרכז כי השמים בועטים קצת היום.

[kobliner]

ריח הכפר היה הפעם קרוב,
הכפר אמנם שוכן על מדרון ההר.
אך מעולם לא היתי כלכך נמוך מעל הכפר.
הילדים למטה מצביעים וצועקים ואני מעליהם מחפש איזה משבון שיירים אותי קצת וישא אותי אל מעבר לכפר.
בשלב הזה אני ממשיך לאבד גובה ומחפש משטח נחיתה למטה.
ריח עשן קל באפי ואני נישא, שומר על גובה אל מוחץ לגבולות הכפר.
מצבי השתפר כבר אין בתים מסביב אבל המדרון מלא עצי זית ואני גולש בגובה נמוך מעליהם מחפש קרחת יער קטנה.
פתאום שני דורסים מסמנים שמשהו קורה......
אני בכיוון שלהם ומוצא עילוי, אחרי שני סיבובים הזיעה הקרה מתיבשת ומתחלפת בחיוך.
עכשיו אני כבר אדון לגורלי ויכול לבחור לי את משטח הנחיתה שלי.
בפעם הבאה אשמור לא להגיע ככה נמוך אל הכפר.