אנחנו נתחיל מסיפור. אני אוהב סיפורים טובים. לפני הרבה שנים כאשר למדתי לנהוג נאמרתי לנהוג לכיוון של החלקה. ובמקרים של הנעה קדמית של הרכב קצת מאיצים. מאז היו לי הרבה סיכויים לשפר את המומחיויות שלי כי אני נהוג הרבה ובכל תנאים. לפני זמן מה השתתפתי בקורס נהיגה מתקדמת שנוהל על ידי מקום העבודה שלי. וכמובן טיפול בהחלקה היה נושא מרכזי של הקורס. וכאשר המדריך משך ידית עשיתי משאני רגיל לעשות – מבטל את החלקה וממשיך בכיוון הרצוי. וזה היה לא נכון! מדוע? כי לפי הקורס הצטרכתי ללחוץ על הברקס ולהחזיק את ההגה ישר. ונותן לטבע וא.ב.ס. לעשות את העבודה שלהם.שאלתי את המדריך : למה? תשובה הייתה פשוטה : לרוב אנשים זה הדרך הכי טובה להתמודד עם החלקה. אתה צריך לנהוג בדיוק רב כדי לא להחמיר את המצב. אתה יכול, אבל אחר לא כל-כך. באמת יעיל ובאמת פשוט : זה עוזר לרוב נהגים ממוצעים!
יש דמיון בין הסיפור הקצר שלי והמלצה ל100 שעות בשנה. פשוט נותנים לטבע לעשות את העבודה שלו. אבל יש טייסים למי כפול מזה לא מספיק בכדי לטוס בשלום. וכמובן יש טייסים שיכולים לטפל בחופה מתקדמת עם פחות מ100 שעות שנתיות. לרוע המזל אין מנגנון חסין קליעים להעריך מומחיויות של טייס לכן סף 100 שעות נולדו ( ומדוע בדיוק 100 ולא 90 או 110

).
אני רוצה להדגיש את הנקודה שלי שוב. מומחיויות של הטייס מגדירה יכולת לטפל בחופה מתקדמת ולא זמן הטיסה השנתי שלו. אבל 100 שעות בתרמיקות (ותרמיקות זה באמת חשוב ) זה גם טוב פשוט כי זה עובד באופן מושלם לטייס ממוצע.
צחיואני גם רוצה להגן על סוג חופות הכי פופולרי בעולם – DHV/LTF 1-2. פשוט תסתכל על סטטיסטיקת תאונות. כמה תאונות אפשר ליחס למאפיינים של 1-2 לעומת 1? עד כמה שאפשר לראות : כמעט אף אחד מהן. אבל יכולים בקלות לזהות שתי סיבות " פופולריות " ביותר : חוסר שליטה קרקעית והערכה לא נכונה של תנאי מזג-אוויר.
יכול להיות שהשקעה בבטיחות הרבה יותר טובה זה להסביר את העובדה שזה חשוב לבזבז כמה שעות ברכס משחק עם חופה. או פשוט לזורק מבט לתחזית לפני יציאה לאוויר ולא לעודד טייסים להישאר עם חופות יותר פשוטות.
אלכסנדר ק.