הגענו לתבור ב10:30 , בערך. הרוח, כפי שדווחתי במושבשבת, הייתה קשוחה למדי , אבל עם הפוגות מספיק יפות
כדי לאפשר המראה שגרתית למדי. דקה אחרי שיצאתי ונשאבתי לתוך טרמיקה סימפטית - הרוח התפרעה עוד דרגה
כך שפטר נאלץ להתמזמז כ 10 דקות עד שהצליח להמריא. הצלחתי, ללא קושי, לרכב עלרכס וטרמיקות לסירוגין,
עד שבאה אחת יפה, העלתה אותי ל 900 והחלטתי להמשיך אתה. דרום-מזרחית לתבור הייתי כבר ב 975
ובזה נגמר הסיפור. סינקים, ברדק טוטלי, טרמיקה אומללה אחת שאיפשרה לי להרויח כ- 200 מטר ונחתכה לגזרים,
הבנתי שהיום אני לא חוזר על הסנסציה של השבוע שעבר (כפר חרוב - נחיתה יזומה בגלל רכיב צפוני נבזה), נחתתי.
אח"כ הסתבר לי שפטר, העולה עלי בכמה וכמה ליגות - אכל חזוק עוד יותר קשה, גירזן לשדות ונחת רצחני.
מסקנתי פשוטה למדי: טייס ברמה גבוהה באמת - יכול היה , כנראה, להפיק היום קרוס מכובד, לי - לא היה סיכוי.
הרוח העזה גוזרת כל טרמיקה ומשבשת כל אפשרות (לי) להחזיק במה שנשאר. א-מה- מה? הייתי חוזר על הטיסה הזאת
עוד ועוד. זה לא מרומם רוח כמו קרוס אמיתי אבל זה מעניין לאללה ומלמד לא מעט. בסוף גם קיבלתי הסעה מהשדה לקיוסק
ע"י מסחאית חמודה, למדתי ששקדים, אחרי הקטיף - נפרשים בשדה לייבוש בשמש וגם קבלתי חופן לדרך. מה רע?
קנוח בארסוף, בתנאים מתוקים - ואללה, שלא יגמר לעולם, ואותו דבר גם לכם.