כתב נושא: זכרון רשמי טיסה - ודיון על בטחון ובטיחות  (נקרא 612 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק חיים אוסין - קרלוס

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מצאתי פסיפס
  • *******
  • הודעות: 465
  • מין: בן
  • The art of letting go...
    • בלוג - נפאל
    • דוא
לפעמים, כל השעות שיושבים על הספרים, מחזירות את עצמן.
יש פעמים בהן, כל החומר הנלמד, פתאום עושה קליק, ואתה מרכיב תמונה שלא ניתן לראות.
תמונה מורכבת מרמזים, חיבור פנימי, והעובדה שצדקת, כאשר מה שראית בעיני רוחך שיקף את המציאות.

יובל אומר שהמציאות משקפת את שראיתי בעיני רוחי. לא ייתכן שהייתה שם תרמיקה,
אלא אם כן האמנתי בזה בכל ליבי. אבל זה היה ביום שאחרי.

זכרון, בארבע אחה"צ.
הדגלים נעים בקשת של 120 מעלות סביב המערב.
בעמדה אני מודד משבים בין 5 ל25. הולך להיות שמח.
אני מניף, עומד שניה או שתיים ונותן למשב לקחת אותי. אני יוצא דרומה, מעבר לברוש, לאורך המרפסות העליונות של חוות הברון. לקראת סוף המלון אני מקבל משיכה שמאלה, ונותן לגוף להישען לעזרה. העצים למעלה לא מזמרים את עצמת המשיכה, ואני חוזר למרכז, בדיוק בזמן לפגוש את התלישה של כנף ימין. הגוף ממשיך ימינה עם תוספת ברקס, לסחוט עוד קצת עילוי. בריכת המלון עדיין מעליי. זה לא מקום שאני רוצה להישאר בו, ועם העלייה אני משחרר ברקס ימין , ולוקח את הגוף שמאלה, חזרה לכיוון היער. אני נכנס יותר עמוק לתוך התרמיקה וטס דרומה לכיוון העצים הזזים כחמישים מטר ממני, בפסגת הרכס. בדרך לשם אני מקבל עילוי יפה, ואני מאט, ממשיך לכיוון העצים, אך מתחיל להחזיר את הגוף למרכז, לקראת הסיבוב ימינה חזרה אל תוך העילוי. אני באמצע היער, מטפס. אני מעל גובה המלון, טס לקראתו, מזהה את הלחץ הפנימי ומדביק את הגב לריתמה, לישיבה נינוחה. אני טס צפונה והעילוי מתגבר. שק הרוח מעל המלון מראה דרומית ויריעת הפלסתיק בשדה הנחיתה מראה צפונית. אני, ממשיך בעקבות הלחץ, עם תיקוני גוף קטנים. אני מחפש את התנועה של השיחים על השלוחה מצפון למלון, שיראו לי את דרכה של התרמיקה. כלום. שום דבר לא זז. גם לא העץ בקצה השלוחה מעל שביל הכורכר.
"התרמיקות החזקות נמצאות בחוץ..." לוחש לי סבסטיאן, ואני "רואה" את התרמיקה משתחררת מערבית לגבעת עדן, פחות מ-500 מטר ממני, נסחפת עם הרכיב הצפוני, תיכף עוברת מעליי, ואותי צולל בסינק שלה. חיוך התקווה מתחלף במעשיות מול מציאות. "בטיסה לקראת עילוי חזק תן ספיד סיסטם", מקרדי מזכיר לי ואני דוחף כ50%. לקראת עץ האקליפתוס אני נכנס לעילוי של פלוס שלוש, עושה איתו כמה סיבובים, מגיע לפלוס חמש, אך הוא מתעקש להחליף כיוון לתוך הגיא. לא שמעת על וונטורי? אני מתריס בפניו. לא שמעת על רכיב דרומי? הוא עונה לי. אני מושך כתפיים, מערבה, ועובר את כביש 4 עם 300 מטר. כלום. אני טס ישר אל תוך הרוח. כלום. אני מתחיל סיבוב שטוח שמאלה בשורת ברושים שמקיפה שדות חומים שנשתלו לא מזמן. יצרן וטריגר. קלאסי. כלום. עם 200 מטר אני חוזר, מגיע לרכס מעל המלון. כלום. טס דרומה על פני הרכס, מחפש את תנועת העצים. כלום. בקצה היער אני מסתובב חזרה צפונה. כבר קרה שהמשכתי לחפש עילוי מתחת לבתים הדרומיים ליער. אני לא יודע מה יהיה הרכיב, ולא בא לי להמר בנחיתה על השביל בין הפרדס הצעיר והכרם המבוזנט. צמרות העצים הולכות תיכף לשפשף לי את תחתית הריתמה, ואני רואה את עצמי כותב דו"ח אירוע במקום את חוויית הטיסה. הגוף לוקח שמאלה. "...שלא לדבר על שעות שיידרשו לקלף את הכנף מצמרת העץ. שלא לדבר על הנפילה מעטה..." את הזוועות הבאות אני ממשיך לראות בעיקר כתשובה לקול הפנימי המתחיל לצרוח שבפניה שמאלה האחרונה מעבר לכביש למעל החממות איבדתי כל סיכוי להצלה. בזמן שאלה מתווכחים בדימוים הולכים וגוברים של אסון ותהילה, אני מתכנן את הנחיתה. אני מתחיל להדק ימינה כבר מעל הכביש, וממרכז החממות מכוון אל השליש הראשון של השדה. אני בלג במורד הרוח, עם גובה טוב. "אתה מעל מרכז החממות!!!" מעיר אותי קול, שניה לפני שאני נכנס לבועה. שלט צהוב של מעצ נתקע לי מול הפרצוף. "ימינה למרדף", "שמאלה לנחיתה בטוחה". אני מושך טיפה ימינה, עם עיניים שמאלה אל נקודת הנחיתה והרגש ימינה לעילוי ההצלה. חץ ימין מהבהב. "אתה יותר מעשרים מטר מעל העמודים בכביש, אמנם עם הפנים אל תוך היער, ותהיה חייב להסתובב שמאלה, עם הרכיב, אבל..."
"בא לנחיתה בטוחה" קורא לי בחום חץ שמאל. 
אני חוצה את הכביש, שומר גובה. חץ ימין בשלו."...יש מצב לקבל איזה משהו קטן מתחת למרפסת של הקומה הראשונה, ואז מעל הסלעים האפורים שמעל הכביש, תמיד יש משהו..."
בקולו אני שומע שכנוע.
חץ שמאל מתחיל לזמר לי את "בוא הביתה" של תנובה ומצביע לנקודת נחיתה שלווה.
אני הולך עם הקול החם והאוהב, שומע בו את קולם של אלה שאוהבים אותי, ולוקח שמאלה.
אני נוחת באמצע השדה עם רוח אפס.
בגישת הפיינל, אני מגרד את הגפנים בתחילת השדה.
עשיתי כל שיכולתי. אם הייתי עושה יותר, ומגיע עם עשרים סנטימטר פחות, הייתי יוצא מלכה.

שלכם,

קרלוס


 
« עריכה אחרונה: July 22, 2010, 11:36:23 am על ידי חיים אוסין - קרלוס »

מנותק עמית דונסקי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 793
  • מין: בן
  • מנוע Black Devil, חופה Thrust 09. הפייסטה למכירה.
    • דוא
בעניין: זכרון רשמי טיסה
« Reply #1 ב- : July 19, 2010, 09:26:21 pm »
זה מה שראיתי היום מהמרפסת אצלי בבית.



מנותק אילן

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1379
    • דוא
בעניין: זכרון רשמי טיסה
« Reply #2 ב- : July 20, 2010, 06:19:18 am »
קרליטו תרשה לי להתחנף   - אתה כותב כ"כ יפה !!! מאוד נהנתי , תודה

מנותק גולדי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1906
  • מין: בת
  • Gin Bollero III
    • דוא
בעניין: זכרון רשמי טיסה
« Reply #3 ב- : July 20, 2010, 11:15:18 am »
קרליטו,
אני רוצה את זה לוויקי - יש לך תמונה או שתיים שמתאימות ל"עטר" את המאמר...
אולי תמונות של "איזורי הנחיתה" בהם ביקרת...?
"...השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות..."

הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מה שיש כאן
מי אני ש-א-מ-ה-ר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו

מנותק tomtom

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1009
  • מין: בת
    • דוא
בעניין: זכרון רשמי טיסה
« Reply #4 ב- : July 20, 2010, 11:53:39 am »
מקסים!!!

מנותק צחי רייל

  • מנהל פורום
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *****
  • הודעות: 10310
  • מין: בן
  • ARTIK 4 29
    • דוא
בעניין: זכרון רשמי טיסה
« Reply #5 ב- : July 20, 2010, 12:32:45 pm »
קרליטו עם כל הכתיבה היפה ...... יש לי שאלה

יש בכלל תנאים שאתה לא ממריא בהם?

רוח שמשנה כיוון ב120 מעלות עם הפרשי משבים של 20 קמ"ש !!!!  זה בפרוש תאונה שמחכה לקרות !!! תמשיך ככה ותאונה זה רק עניין של זמן. מכיוון שאני לא רוצה להגיד "אמרתי לך", אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה להרגע קצת ולהתחיל להציב לעצמך קוים אדומים.




גולדה לדעתי את צריכה לחשוב טוב אם כל דבר שכתוב יפה נכנס לויקו או שצריך איזה סף בטיחות כלשהו, כי מאמר כזה בפרוש מזמין ומלמד מרחפים צעירים שלא להקפיד על בטיחות ואפילו לזלזל בבטיחות, ולצערי הרב אין לו מקום בפראויקי.
don't fly faster then your guardian angel

מנותק חיים אוסין - קרלוס

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מצאתי פסיפס
  • *******
  • הודעות: 465
  • מין: בן
  • The art of letting go...
    • בלוג - נפאל
    • דוא
בעניין: זכרון רשמי טיסה
« Reply #6 ב- : July 21, 2010, 12:41:20 pm »

רוח שמשנה כיוון ב120 מעלות עם הפרשי משבים של 20 קמ"ש !!!!  זה בפרוש תאונה שמחכה לקרות !!!

טעיתי בעיתוי בכיווני הרוח. בזמן ההמראה לא נראה לי שהיה מעבר ל45, אולי 60 מעלות. בטיסה, מאוחר יותר, כן.

סיפרתי לך פעם, שיש לי כוונה להיות, יום אחד, המרחף המבוגר ביותר בפלאנטה.
זה דורש גם לטוס וגם לחיות עד אז.

המראתי לאחר כ20 דקות בעמדה.
הסייקלים היו של כ5 דקות, כאשר המשבים מתגברים בגליות עד ה25 קמ"ש.
לא יכולתי לבקש תנאי המראה נוחים יותר - בעמדה תרמאלית, כמובן.

אני  מבין איך אפשר לראות ב"הפרשי משבים של 20 קמ"ש" סימן לסכנה, אם הם מתקיימים בתוך זמן קצר.
חשוב להבהיר לכולם, כפי שהסברת לי בטלפון, את ההבדל בין המראה לבין טיסה.
המראה - אתה יכול להיתלש. (מניף בחלש ונכנס חזק שתולש אותך)
טיסה - צפה לאוויר אקטיבי.

עם שנה וחצי של טיסת הרים, לאחר 3 שנים של טיסת רכס לפני 15 שנה, אני מגדיר עצמי "צעיר".

יחד עם שאר הצעירים אני לומד את "כללי האצבע" ולוקח את הטיסה שלי למגבלות הטיסה שלי.

זאת, לדעתי, ההגדרה של טייס אחראי.טייס שיודע את מגבלות הטיסה שלו ויודע לזהות האם המצב בשטח בתוכם.

שם המשחק, למי שמבקש לפתח את טיסתו, ולהתפתח איתה זה מרווחי בטחון.[/color]

מנותק חיים אוסין - קרלוס

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מצאתי פסיפס
  • *******
  • הודעות: 465
  • מין: בן
  • The art of letting go...
    • בלוג - נפאל
    • דוא
בעניין: זכרון רשמי טיסה
« Reply #7 ב- : July 22, 2010, 11:28:40 am »
...... יש לי שאלה

יש בכלל תנאים שאתה לא ממריא בהם?



בפירוש!!!

אם אני לא יכול להניף לבד, אני לא ממריא.


צחי, שים לב שיש הרבה מאוד פרטים בסיפור שעבורך הם ברורים, אבל למרחף חדש שמגיע לזכרון הם מאוד חשובים.

וגם, אל אף הפיתויים למיניהם, אני בוחר בנחיתה הבטוחה.

מהתגובה שלך נשמע כאילו הבטיחות ממני והלאה.
זה פשוט לא נכון.
« עריכה אחרונה: July 22, 2010, 03:31:12 pm על ידי חיים אוסין - קרלוס »

מנותק צחי רייל

  • מנהל פורום
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *****
  • הודעות: 10310
  • מין: בן
  • ARTIK 4 29
    • דוא
אבל לא לגמרי לא נכון, לפחות לדעתי.

וסתם שאלת תם - איך אתה יודע שאתה לא יכול להמריא לבד אם לא ניסית?  מה רק אם נגררת על העמדה אתה מחליט לא לנסות שוב?
כמובן שאני גורר את זה קצת לקיצוניות אבל הנקודה היא שהגבול לא צריך להיות בקצה גבול היכולת אלא לפניו כדי לאפשר לך להתמודד עם עוד גורמים.

אני למשל קורה לי מלא פעמים שאני יודע שאני יכול להמריא אבל התנאים מעבר למגבלות שהצבתי לעצמי והם בורורים מאוד.
ורק להבהיר אני יכול להניף ולהמריא לבד ברוח שאני טס בה אחורה ללא ספיד סיסטם, אני גם יודע שב99% מהפעמים אני יכול להמריא בתבור בצפונית ולהסתדר עם הרוטור של השלוחה וכו'. אבל אני גם יודע שכדי להגיע להיות המרחף הזקן ביותר בארץ (כן גם לי יש כוונה להגיע לתואר) לא מספיק להמריא רק מתי שאני יכול אלא להמריא רק מתי שזה חכם, ז"א בתנאים שאני יודע שאם משהו ישתבש יאפשרו לי אפשרות תגובה. וכידוע לפי חוקי מרפי מה שיכול להשתבש בסופו של דבר ישתבש מתי שזה הכי לא נוח.

הרבה תאונות נגרמות בשילוב של מספר תקלות שכל אחת מהן הייתה נפתרת בקלות אם הייתה לבד.
לדוגמא להמריא ברוח שלא במגבלות נגיד ברוח של 38 קמ"ש במקסימום (שלדעתי זו תקלה) אפשרי, גם אם יש לך קריסה של 50% בהמראה זה אפשרי להמריא, אבל אם אתה ממריא ברוח מעבר למגבלות ויש לך קריסה של 50% הסיכוי שלך לצאת מזה קטן משמעותית.
don't fly faster then your guardian angel

מנותק צחי רייל

  • מנהל פורום
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *****
  • הודעות: 10310
  • מין: בן
  • ARTIK 4 29
    • דוא
חשבתי על עוד משהו - על ההבדל בתפיסה של ההתקדמות בספורט.

הרבה חושבים שכדי להשתפר אתה צריך לפרוץ את הגבולות שהגעת אליהם קודם. לדעתי לא רק שזה לא נכון אלא זה בדיוק הפוך.
כדי לפרוץ את הגבולות שהגעת אליהם קודם צריך להשתפר !

אז איך להשתפר? תירגול כמובן המון תירגול. לחזור אין סוף פעמים על מה שאתה כבר יודע לעשות בתנאים שאתה יודע לעשות את זה בהם.
ככל שתניף יותר בתנאים שאתה שולט בהם תדע להניף יותר טוב ולכן גם תוכל להניף בתנאים יותר חזקים.
ככל שתתרמל יותר בתרמיקות נוחות תתרמל יותר טוב ותדע להסתדר עם תרמיקות יותר בעייתיות (שלא מתנהגות כמו שצפית שיתנהגו).
ככל שתנחת יותר פעמים בשדות נוחים לנחיתה תדע לנחות טוב יותר ומדוייק יותר ולכן גם תוכל לנחות בשדות קטנים יותר ובעיתיים.
וכו' וכו' ....

לחשוב שבפעם האחרונה שלי הייתי שעה וחצי באוויר ואם אני לא אהיה הפעם יותר אז לא אשתפר זו טעות וחשיבה לטווח קצר מדי, טיסה היא כמו ריצה למרחקים ארוכים. איך אצן מרתון משתפר כשהוא רץ עוד מרתון יותר מהר? לא, הוא משתפר בריצות של 10 קילומטר ליום שהוא עושה בחצי השנה לפני המרתון, ואז הוא מגיע למרוץ כשהוא מסוגל לעשות אותו מהר יותר לא כשהוא מנסה לעשות אותו מהר יותר.

ואם נחזור לטיסה,
זה לא שצריך לטוס רחוק יותר כדי להשתפר אלא צריך להשתפר כדי לטוס רחוק יותר.
זה לא שצריך לטוס בתנאים חזקים יותר כדי להשתפר אלא צריך להשתפר כדי לטוס בתנאים חזקים יותר.
וכו' וכו'...
« עריכה אחרונה: July 22, 2010, 12:59:27 pm על ידי צחי רייל »
don't fly faster then your guardian angel

מנותק חיים אוסין - קרלוס

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מצאתי פסיפס
  • *******
  • הודעות: 465
  • מין: בן
  • The art of letting go...
    • בלוג - נפאל
    • דוא
אבל לא לגמרי לא נכון, לפחות לדעתי.

וסתם שאלת תם - איך אתה יודע שאתה לא יכול להמריא לבד אם לא ניסית?  מה רק אם נגררת על העמדה אתה מחליט לא לנסות שוב?
כמובן שאני גורר את זה קצת לקיצוניות אבל הנקודה היא שהגבול לא צריך להיות בקצה גבול היכולת אלא לפניו כדי לאפשר לך להתמודד עם עוד גורמים.


הרבה תאונות נגרמות בשילוב של מספר תקלות שכל אחת מהן הייתה נפתרת בקלות אם הייתה לבד.
לדוגמא להמריא ברוח שלא במגבלות נגיד ברוח של 38 קמ"ש במקסימום (שלדעתי זו תקלה) אפשרי, גם אם יש לך קריסה של 50% בהמראה זה אפשרי להמריא, אבל אם אתה ממריא ברוח מעבר למגבלות ויש לך קריסה של 50% הסיכוי שלך לצאת מזה קטן משמעותית.

וואלה צודק!  hug

"אבל לא לגמרי לא נכון" אני אוהב את העדינות שבה מתייחסים לזקנים... אהבתי :-*

יש אכן קטע של "לגנוב פינות", יש את הילד שלא מתאפק ומעביר את האצבע על הקצפת של העוגה למחר...

היום אני עושה את זה, הרבה הרבה פחות אבל הנה, השבוע בתבור, היה גבולי.
הסתבך, לא חירבתי, תיפעלתי, הסתבך שוב, תפעלתי שוב ונכנסתי לאופקית וישרה.

ההסתבכות השניה, הייתה יכולה להיות קריטית הרבה יותר.

האם היה נכון יותר לא לצאת?

וואלה, יש מצב...

נראה לי שאם נבדוק אצל הטייסים הטובים והוותיקים בארץ ללא עוררין ( נגיד יובל ואיתי )
אנחנו נמצא אצליהם לא מעט "סיפורי פינות".

אני לא אומר שהתרומה בהתמודדות עם הפינות גוברת על הסכנה לסיים איתם את הקריירה.

לעומת זאת אני שואל אותך האם אתה מרגיש שהגדלת רשתות הבטחון עושה טייסים טובים יותר,

או יוצר סוג של עפיפון רכס, שעבורו, כאשר הכל פרפקט, הוא יכול להיות באוויר,
ולהיות באוויר הופך להיות בעיקר נקיון של אשר לאדמה ולא חדווה של התמזגות עם השמיים.

ראבק!!! איזה משפט :o

אבל אני משאיר אותו... כנראה שרידי הרעלים מהיותי שם.

קרלוס

מנותק shaison

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1242
קרלוס ידידי
נראה לי ששאפת  יותר מידי חמצן נקי לאחרונה ולשונך מסתבכת בלנסות להצדיק יותר מידי .

קודם כול שמחתי לראות שלמדת והתקדמת! 
בביקורי האחרון בארץ  המלצתי לך לא להמריא במבוא חמה ביום שהרוח התחזקה מידי  ואני הפסקתי טיסות טאנדם (מצנח מהיר בהרבה משלך).

לאחר שכבר נכנסתי לאוטו שמתי לב שאתה מכין  ציוד "הזכרתי" לך את דעתי בנושא ונסעתי לדרכי, בסוף הכביש יציאה עשיתי אחורה פנה וחזרתי לעמדה רק כדי לראות אותך נגרר על הרצפה לכול הכיוונים כשארנון ומרחף נוסף מחזיקים אותך (כן שני עוגנים אחד מבטון :P)

בניסיון השני זה "הצליח" והמראת ללא כול מהירות חדירה!

למה אני כותב את זה?  כי לדעתי זאת לא הדרך הנכונה ללמוד מהם קצות היכולת והמגבלות שלך , אני חושב שדרכו של צחי בטוחה בהרבה מהדרך של הברירה הטבעית.
אני גם בדעה "קיצונית" שאין שום דבר רע בלבקש עזרה או עוגן בהמראה כול עוד זה מישהו שיודע  מה אתה צריך ממנו כעוזר ולא סתם משקולת.

ובשביל להחזיר את הטמפרטורה למשהו יותר נורמלי......אחרי שעתיים סקי של אחרי הגן מיה ביקשה אם אפשר לעלות למעלה בכיסא הגדול  אז הסכמתי רק בתנאי שגם חוזרים בכיסא ולא בסקי כי זה תלול מידי לגילה המופלג (תמונה מהטלפון)

שי