טוב, עכשיו תורי

לא פעם אפשר לראות בעיקר ברכס, חבר'ה שמנפנפים בכנף מעלה ומטה ומהר, ומתפלאים שזה כלל לא משפיע על הנחיתה.
אז למה הם מנפנפים ? כי הם ראו את האחרים רק לא הבינו למה ואיך.
למעשה השימוש בנחיתת פרפר (אני מאד לא אוהב ) מתבצע בד"כ מתוך "תחושת מצוקה" יותר מכך "קיבעון מחשבה",
ואחרים יקראו לזה דבקות במשימה - שמכוונים את המרחף לנחות בכל מחיר.
מה שלא מבינים המנפנפים הלא מנוסים שנחיתת פרפר היא נסיון להגיע קרוב ככל שאפשר לנקודת ההזדקרות, ע"מ להוריד מהירות, וחזרה לטיסה, מה שמחייב הכרת המצנח ואורך הברקסים בנקודת ההזדקרות. הדבר משול להליכה על חבל ע"פ תהום - שמרת על שיווי משקל הגעת ליעד, לא שמרת , נפלת ! - קיצר, תשאירו את זה לתנדמיסטים.
הסיבה שרבים לא אוהבים לקפל טיפים בנחיתה, נובעת מתחושה של חוסר שליטה על הברקסים, כי הידיים וגם הראש עסוקים בטיפים. - צריך פשוט לתרגל את זה על הרכס ברוח יציבה כמה פעמים.
אותה דבקות במשימה, והחלטה לנחות "בכל מחיר" מביאה גם מרחפים שנוחתים בעמדה, או אפילו בנחיתות דיוק, להכנס עם המצנח מול הרוח, ולמשוך ברקסים עמוק עמוק עד ................ שהחופה פתאום הופכת לבייגלה, אז גם זה לא טוב.
אז מה נשאר ? נשאר לבצע את מה שלימדו אותנו, לעשות " S ים" להתיישר לפיינל, ואם עוברים את שטח הנחיתה, אז יוצאים ועושים עוד סיבוב. ועל כך רבננו היו אומרים, מוטב לעשות סיבוב אחד יותר מאשר אחד פחות מדיי.