ויתרתי ביום שישי על נסיעה לתבור, ע"מ להשתתף בצעדת שליט. אי אפשר היה שלא להבחין בהתרגשות עד מחנק בגרון אצל כולם כאשר חלפו על פנינו בני משפחת שליט ונועם הרים את ידו להודות לכל המצטרפים .
זר לא יבין זאת. אבל חלק מאזרחי ישראל וגם מאלו שכתבו לפניי, אינם מבינים שלא מדובר כאן על עסקה, למרות שכך בטעות מכנים את כל התהליך לשחרור גלעד שליט, שחרור חיל חטוף או הצלת חבר פצוע הוא ערך קדוש, ערך הרעות שזוכים לה כל ורק מי ששרתו בצ.ה.ל. ובעיקר ביחידות הקרביות - אלו שהגנו ומגנים בגופם על הארץ הזו.
באחד הלילות קצת לפני מלחמת יום כיפור, סיירנו באחד הכפרים של רצועת עזה, אחד מחברינו מעד ונפל לבור של 30 מ'. למקום הגיעו יחידות חילוץ והנדסה, שלשלו חבל לתחתית הבור, אבל אף אחד מהם לא הסכים לרדת למטה - חששו מגזים רעילים, העדיפו לחכות לכבאים. לא ידענו מה מצבו, והיה ברור שגורם הזמן הוא קריטי, סידיס – החייל הכי ברדקיסט בפלוגה ניגש אליהם וביקש לרדת לבור, ומהר. הוא חגר את הרתמה והשתלשל למטה, קשר את עצמו לגופתו של שפורן ז"ל, שניהם עלו חבוקים למעלה.
צהל זו לא חברה עסקית שבה מנהלים שיקולי רווח והפסד סביב שולחן מנהלים. המושג "כל מחיר" נטבע בכלל ע"י הממשלה, ולא ע"י משפחת שליט. אין ולא הייתה כוונה לאף אחד לשלם כל מחיר, מדובר בהחלפת שבויים בלבד, וע"פ נוהל ידוע . היחס בין מספר השבויים שלהם לאלו שלנו הוא יחס שלא נולד אצל שליט. . וניסיון לעצור את החלפה השבויים בגלל מספר לא הגיוני לכאורה, הוא על כן סיסמא ריקה מתוכן.
זאת אגב הסיבה שהעולם לא מתייצב אחרינו, כי בראייתו, מדובר בעסקת שבויים סטנדרטית, והכמות המספרית או יחס מספרי ההחלפה היא עניין שיש לסגור בין שני הצדדים.
הטיעון הנוסף, שכאשר ישוחררו מרצחים עם דם על הידיים, תחזור שוב תמונת הפיגועים שהכרנו מזמן האינתיפאדה, והקלישאה שדם הנרצחים בעתיד, כתוב על הקיר - הוא לכל היותר ניסיון זול ומביש להפחדה המונית, שמשום מה הצליחה לחלחל בקרב ציבור לא קטן שחלק ממנו גם כתב פה לפני.
תזכורת , מידי יום בתי המשפט מקלים בעונשם של רוצחים ישראלים שרצחו - בכבישים במועדונים, על שפת הים, על טרקטורונים, או בעסקאות סמים. בכבישים נוהגים מידי יום שבעים אלף ללא רישיון נהיגה תקף, אלו איומים אמיתיים, וחמורים פי כמה וכמה מפוטנציאל המחבלים שישוחררו. גבולות המדינה פרוצים לכניסת שבח"ים, ואלפי טילים מכוונים ברגע זה על כל מטר מרובע. יש לנו די והתר סיבות להיות מודאגים.
מהיכן הפחד הזה שירד על בני ישראל ? ממאה ועשרים משוחררים "מסוכנים"? שרק חלקם יתכן ויחזור וינסה לפגע בנו. האם איבדנו לגמרי את הביטחון והאינטגריטי שלנו ?
אני מנסה לעשות הבחנה בין המצדדים לבין המתנגדים לשחרור שליט. משהו מסתמן לי, שרבים מאלו שמתנגדים לשחרור שליט, לא שרתו בצבא עם "נעליים גבוהות". ולא מן הסתם.
כל מי שעבר חווית קרב יסכים איתי, שכאשר נפגע חבר בשטח אנחנו נוציא אותו – לא נשאיר אותו בשטח וגם במחיר הגרוע ביותר. ביום כיפור סיירת מטכ"ל איבדה שלושה לוחמים כאשר ניסתה לחלץ טייס פנטום בביצות של בלוזה - זה חינוך, ערך שסופגים ביחידות קרביות – זה עוגן, זו תכלית הרעות והציונות בעיני. וזו גם אחת הסיבות שאני חי , ומגדל את ילדי דווקא פה בארץ. ויש בעולם המון מקומות יפים נוחים בטוחים, וכלכליים. והאמינו לי, ראיתי בחיי לא מעט כאלו. אבל זאת הציונות שלי. לא קברי אבות, ולא הכותל המערבי, לא ארץ ישראל השלימה, ולא מערת המכפלה כל אלו לא עושים לי את זה. הם ניצבים אי שם הרחק מאחור לעומת ערך הרעות.
טיילתי שנתיים עם תרמיל על הגב בעולם הגדול, ראיתי אנשים פגשתי תרבויות, אבל בשום מקום לא מצאתי את הנכס היקר שיש לנו ורק לנו הישראלים, הנכס החברתי שאנחנו הולכים להפסיד בגלל שיקולי רווח והפסד, נקמנות, פחדנות, אגו מנופח, וחוסר יכולת של ממשלה לקבל החלטות גורליות.
שבוע טוב, עופר