סיכום.
מיכל המתוקה עלית עלי. בסוף כמובן הסתדרתי יוצא מן הכלל. אבל לא היית צריכה לגלות להם (-:
הייתה לי אתמול טיסה מוי כייפית עם המון תרמיקות בין שדמות דבורה לרכס יבניאל. גם הנחיתה ליד בריכות יבניאל וההליכה לכביש של שרונה היו נסבלות אל אף החום הכבד. - כובע חבשתי, מים היו לי, וגם חטיפי דגנים בסל (ממש כמו כיפה אדומה), - להזכירך שאני רוכב לא מעט על אופני שטח ומגיע לדופק של 170 למורת רוחו של הקרדיולוג שלי.
אין כאן התנצלות אלא הסבר. אז ככה, לדעתי, בחוג חברים להגיד זונות, זה כמו לתת צ'פחה, לומר זאת לקהל שאינך מכיר זה בחזקת מכות. – באבי שחר לדוגמה, לקח את זה לכיוון של המכות.
היה חם אתמול אבל הסתדרתי מצוין, לא הייתי ממש במצוקה. יש לי חברים בכפר תבור, וגם בכפר קמה, וגם להזכירך ב.....כפר קיש (-: . לא הייתי נשאר בשטח, וגם לא חששתי מנמרים וחיות טרף.
מה שקרה הוא, שבזמן שקפלתי את המצנח, ראיתי מצנח נוחת מול שרונה, ועלה לי בראש שהדרך היחידה להיעזר בו היא , להשאיר הודעה במשהפון שאני תקוע בשרונה, ולקוות שהוא או זה שיאסוף אותו, ישמעו את "תחינתי", כך גם סגנון ההודעה היה על דרך ההומור. מדבריו של צחי אני למד שהוא נחת שם, והיינו במרחק של כמה מאות מטרים כאשר אספוהו, וחבל שפספסתי אותו. . אז כתבתי לידידיי שברוח הקודש. וצחי, למרות שלא ידעתי שזה הוא באותה עת, הוא לא מאלו שנעלבים בקלות, - ובצדק מאיזה אוי ויי "קללה עסיסית", (ראינו אצלו בתחילת השירשור).
מי שנפגעו מ "הקללה העסיסית" , ודאי לא מכירים אותי ואינם נמנים עם חוג ידידיי, שלהם כתבתי את הדברים בתוספת קורטוב של חיוך. ולא אליהם כיוונתי. היה גם מי שבחר להיעלב כדוגמת באבי שחר שהגיב ע"פ סינדרום הבעל המכה, - קודם חובט ואחר כך מבקש מחילה. והיו עוד כמה שלא ירדו לעומק הציניות הקלה . ועוד כמה שצחקו מכל העניין.
בקריאה שנייה של הדברים, ייתכן שאפשר היה להגיד אותם באופן יותר מנומס, עבור "לובשי המלמלה".
דרך אגב, מיכל, את יותר זמן ממני ברחיפה, גם צחי! אז הגיע הזמן לפרוש ? ע"פ משנתו של באבי ? (-:
אז לחבריי ולמוקיריי: גם אם שכחתי לשים סמיילי פה ושם, כפי שצחי כבר העיר לי לא פעם, ואצעק זונות, אל תעלבו ואל תיקחו את זה באופן אישי, כי אחרי הכל אני אוהב אתכם כמו שאתם. ומתרה בכם טוסו לאט ונמוך, ואל תוותרו על הכייף שבאיסופים.
שבוע טוב והצלחה במונדיאל המשעמם
