כמו שכתבו כאן ובניגוד להרגלו ה"מגונה" של פרנקו לנחות עם מנוע עובד,הדרך הנכונה היא בדיוק בניגוד לאינסטינקט ובעצם בדיוק כמו שלימדו את כולנו בקורס הבסיסי...
צריך להגיע לנחיתה עם ברקסים משוחררים ופוטנציאל מלא, ולסחוט את הברקסים .
האידיאל הוא לגעת בריצפה כאשר מיצית את הפוטנציאל- המרת את כל מהירות האוויר בעילוי ריגעי והנגיעה בריצפה היא במהירות המינימלית האפשרית כם אנכית וגם אופקית.
בכמה שעות שהצלחתי לצבור קרה לי לא יותר מ- 10 פעמים שנחתתי עם מנוע, חלקן בגלל שלהמנוע לא דומם

הסיבה העיקרית שבעטייה נאלצתי לנחות עם מנוע - שקיעה אמתנית ומעוררת פלצות.
נחתתי לפחות שלוש פעמים עם מנוע בסל"ד מלא ופלייר עד הסוף כי אחרת הייתי נשתל, ואני משתמש במנוע עם 75 ק"ג דחף...
יש די הרבה סיבות למה כדאי לכבות מנוע לפני הנחיתה - אלא אם כן יש לך קלאץ' לפרופלור!
הנה כמה:
אחרי נחיתה ובעיקר כשאין רוח ,הסיכוי שהמצנח יפול לפרופלור גדול.
אתה משנה את התזמון הנכון ה"טיבעי" של הפלייר והנחיתה עלולה להיות כבדה.
אתה סומך על המנוע וחוק מרפי נוטה לפעול לרעתך בדיוק כשאתה צריך כח - אתה לא מקבל...
צריך המון,ממש המון נסיון כדי לזמן נחיתה נכונה עם דחף ששומר ישרה ואופקית.
כמובן שיש סיבות מצויינות לשמור מנוע בנחיתה. הנה כמה:
אפשר ללכת סביב,כלומר לבטל נחיתה ולנסות שוב.
אם אתה מתזמן נכון,הנחיתה הופכת להיות נחיתה "טיבעית".
מרפי כל כך צמוד אלי שאין לו זמן לאנשים אחרים...
נסיון אפשר לצבור - לפעמים זה כואב...
אההה, הזכרתי שאפשר לבטל נחיתה וללכת סביב?
בקיצור מומלץ לעלות להרים ולהיזכר בנחיתות רגילות ללא רוח.
יובל