אני יושב על ארוחת בוקר בקפה "ביסטרו", שמש בוקר מלטפת, מעירה אותי אט אט, יחד עם קפה חזק. קפה טחון במקום, מבושל במקינטה איטלקית. קפה אורגני קוראים לזה פה. לגמרי לא רע. בכוס השלישית מגיע סבסטיאן עם החברה שלו. "גוד מורררררנינג..." הוא אומר עם חיוך מליון דולר. אני מהנהן, לא מבין מאיפה הוא שולף כאלה אנרגיות על הבוקר.
"יהיה יום טוב היום" הוא אומר עם מבט אל השמיים, יוצא לאמצע הכביש וסורק 360 מעלות. "אינוורסיה מעל 2,200, אבל הרוח תהיה קצת חזקה... מה התכניות שלך?"
אני מרים אליו מבט, עין אחת חצי סגורה, עין שנייה חצי פתוחה לכבודו. "מה אתה מציע?"
"קודם כל תתעורר, אחר כך קח את עצמך לעמדת ההמראה, תכניס את עצמך לאזור, תמריא באזור 11 ותעשה "פיין תיונינג" לטיסה שלך"
"פיין תיונינג?"
"אתה משתפר, אבל אתה לא מנצל את התרמיקה עד הסוף. נראה כאילו אתה עדיין סופר עד שלוש ומסתובב"
"ומה לא בסדר בזה?"
"או לה לה, קרלוס, קרלוס" הטעמה על ה"אוס", הוא מביט מעלה, כפות ידיו מבקשות עליי רחמי שמיים, "ואם התרמיקה רחבה יותר מ30-40 מטר?"
אני לוקח עוד שלוק קפה, מוזג לעצמי ספל רביעית. "מה זה 30-40 מטר?"
"אתה טס בערך 35 קמ"ש, נכון?, זה 10 מטר לשניה, אתה סופר עד שלוש במאה ואחד, מאה ושתיים, מאה ושלוש, זה שלוש שניות, ועוד שניה עד שאתה מסתובב, זה 4, כפול 10, זה 40..."
"או קיי..." הקיי מתארכת עם מבט מעלה, האסימון נופל, ואני מחזיר את המבט אליו,
מלווה באו קיי נוסף, החלטי יותר.
"... אז אם התרמיקה היא 100 מטר מקצה לקצה, אתה בכלל לא מגיע לליבה ביעף הראשון, בעיקר ביום בו יש רוח, והליבה נמצאת במעלה הרוח..."
"אז איך אני יודע...? רגע! מה זאת אומרת שהליבה במעלה הרוח?"
ארוחת הבוקר של סבסטיאן מגיעה והוא סורק אותה תוך שהוא מגלגל סכין ומזלג מחוץ למפית. ביצי עין, בייקון, תפוחי אדמה אפויים, טוסט, מיץ תפוזים, קנקן קפה. "מרסי" הוא מפתיר את המלצר, אשר פולט אנחת רווחה.
"קרלוס, מה ההבדל בין שתי הביצים האלה?"
"התרנגולת אהבה אחת יותר, והשנייה יצאה עם טראומה?"
סבסטיאן מרים עיניו מהצלחת ומצביע עליי עם הסכין. "תנסה שוב."
אני מסתכל עליו במבט של מה אתה רוצה ממני.
"אתה רואה את הביצה הזו?" הוא מצביע עם הסכין על ביצת העין הימנית. "בביצה הזאת החלמון במרכז, ולעומת זאת בביצה זאת..." "החלמון בצד שמאל" אני משלים אותו, "שמאל שלך", אני מדייק ושולף חיוך.
"ביין! הביצה הימנית היא תרמיקה ללא רוח. הליבה נמצאת במרכז..." הוא מניח את הסכין בצד שמאל של הצלחת, מצביעה על הביצה השנייה. "...כעת, הסכין מראה את כיוון הרוח. כאשר יש רוח, הליבה נמצאת יותר במעלה הרוח, קומפרי?" סבסטיאן מזיז את המזלג מעל שתי הביצים כמו מטוטלת של שעון קוקייה. "אין רוח, יש רוח, אין רוח, יש רוח..."
אני מסתכל על שתי ביצי העין בצלחת של סבסטיאן ולא יודע אם לצחוק או לבכות.
סבסטיאן תופס את ראשו בשתי ידיו, נשען מעל הצלחת, ואחרי מספר רגעים מישיר אליי מבט.
"לליבה יש התנגדות גדולה יותר לרוח. הרוח הודפת את שאר התרמיקה יותר מאשר את הליבה, אז כאשר יש רוח, הליבה תימצא יותר במעלה הרוח, כי שאר התרמיקה נהדפה לאחור, במורד הרוח, מבין?"
אני מסתכל על הצלחת של סבסטיאן, מעביר את המבט מביצה אחת לשנייה. "הבנתי."
"אני יכול לאכול עכשיו, מסייה קרלוס?"
"כן, בטח, בטח..." אני עונה, שקוע במחשבה.
סבסטיאן עומד לרדת על הצלחת ללא רחמים.
"...אבל תתחיל עם הביצה ללא הרוח, בבקשה."
חצי תרמיקה נעלמת יחד עם חתיכת בייקון.
"...אז נניח שיש לנו תרמיקה מסוג צינור, ושהרוח לא מספיק חזקה כדי לשבור את הצינור לבועות, אבל כן מספיק חזקה כדי...", אני מצביע על הלבן של הביצה,"...ואם במקום אוויר ניקח נוזלים, אז זה כאילו שהתרמיקה היא מים והליבה היא דבש, יותר צמיגית מהמים, ואז נהדפת פחות על ידי הרוח..."
"וורררי גוד, מון אמי, מייטנאון..." סבסטיאן מוריד עוד ביס מהתרמיקה.
" ...איפה היינו?"
"בספירה עד שלוש, מאה ואחד, מאה ו..."
"כן, כן, אז הרעיון הוא שאתה לא מסתובב לפני שלוש שניות," סבסטיאן מרים את הפנים מהצלחת, "כי?..."
"כי אז התרמיקה קטנה מדי ואין טעם, ואז אני מאבד אותה במורד הרוח, ומאבד עוד יותר גובה עד שאני חוזר פנימה."
"דוז פואן, אלור...אתה רוצה להתקדם עם התרמיקה כמה שיותר במעלה הרוח..."
"...ואיך אני יודע כמה?"
"אפשרות אחת היא עד שאתה נזרק החוצה, לוקח נקודת ייחוס בקרקע, ובסיבוב הבא, מסתובב לפני. לא השיטה העדיפה, אבל ממילא זה יקרה לך, אז כדאי לדעת מה לעשות. כאשר זה קורה, אתה בתוך הסינק, הכנף תרוץ קדימה, תן הטיית גוף חזקה, תוסיף ברקס פנימי ותעשה סיבוב 180 מעלות חזרה לתוך התרמיקה...תשתמש במהירות של הסינק כדי לחזור לתוך התרמיקה"
"רגע, אני לא רוצה קודם כל לרסן את הכנף?... כאשר היא טסה קדימה?... לפני שאני מבצע סיבוב???"
"למה?"
"כדי לא לחטוף קריסה קדמית???"
"בתנאים שאתה טס, עם הכנף שאתה טס, לרוב יהיה בסדר..."
"לרוב?!"
"...אם הכנף הייתה ממשיכה לרוץ קדימה, אז יכולת לקבל קריסה קדמית, אבל אתה מכניס את הכנף לסיבוב, ומגביר את המהירות של הכנף החיצונית. אם כבר, תחטוף קריסה אסימטרית, שאם לא תרסן תיכנס לספין!"
"תודה רבה, זה ממש מרגיע אותי!"
"תראה קרלוס, אתה צריך להחליט איזה טייס אתה רוצה להיות. אתה רוצה להיות טייס של סוף שבוע, או אתה רוצה להיות הטייס הטוב ביותר שאתה יכול להיות? אתה מדבר איתי על טיסה עם נשרים, אתה מדבר איתי על קרוס לאוורסט, אתה מדבר איתי על לטפס את המצאפוצרה, מה שאף אחד לא עשה, ומצד שני אתה נותן לפחד לשלוט בך. אם אתה רוצה להתקדם לרמות הטיסה שאתה מדבר עליהן, אתה צריך לפתח דיאלוג עם הפחד. אם יש לך תשובה לפחד, תבצע, אם אין לך תשובה, אז תחפש עד שתמצא, בקרקע..." הוא פותח עלי זוג עיניים של דיר באלאק לא לעשות שטויות. "אל תבצע אם אין לך תשובה ואל תפסיק לחפש תשובות."
אני מרוקן את הקפה, ולוקח מהקנקן שלו כוס חדשה. בשקט שנוצר נראה שסיים את הנאום, אבל מסתבר לי שהוא רק התחיל להתחמם. פעם ראשונה שהוא נכנס למוד של נביא זעם על הבוקר. סבסטיאן נכנס לטראנס ואין איך לעצור אותו.
"בטח שמעת כבר את זה שאם אלוהים היה רוצה שנטוס, היה נותן לנו כנפיים. אז לא רק כנפיים לא נתן. אנו מגיעים לאוויר ללא אינטואיציה, ללא אינסטינקט וללא רפלקסים לתנועה בתלת מימד. בתחילת דרכינו באוויר, אלה עדיין מגיעים מעולם חוקים וחוויות בדו מימד. המצאות בתלת מימד, המצאות מעל לפני הקרקע, משדרת סכנה. אם אני נופל, האינסטינקט הוא לעצור את הנפילה. שים לב להתנהלות של טייס חדש. הוא מושך ברקסים הרבה יותר ממה שצריך. במקרים רבים, מפעיל ברקסים כאשר צריך לתת לכנף לטוס. הרבה תאונות קורות בדיוק כך."
סבסטיאן פותח זוג עיניים מפוחדות, ידיים בגובה אוזניים. "נזרקתי מתרמיקה? אני מושך ברקסים. אני עוצר את הנפילה...." תוך שהוא מושך ידיים עד התחת, ועוקב במבטו מתחת לכיסאו את קורות התלמיד השבוי ברפלקס משיכת הברקסים.
"אתה מדבר איתי מתוך אינסטינקט של התנהלות בדו מימד. אתה צריך לחנך את עצמך להתנהלות בתלת מימד, אתה צריך לחשוב תלת מימד, אתה צריך להרגיש תלת מימד!"
אני בוהה בסבסטיאן. יודע שהוא צודק, אבל לא יודע מה לעשות עם זה.
הטנדר מגיע וחונה מעבר לכביש.
"קרלוס, תשאיר פה את כל הציוד האלקטרוני, תוציא את האיירבג, טוס מעל האגם, ותתרגל pitch control. תתחיל סיבוב באופן רגיל, כאשר הכנף מעלייך, אתה נותן הטיית גוף ומוסיף ברקס. תספור מתחילת הפניה ועד השלמת הסיבוב. אחרי זה, תביא את הכנף מולך ל45 מעלות, ואז תבצע סיבוב, הטיית גוף קודם, ותוסיף הגה פנימי. תספור, תשווה, אבל בעיקר, תרגיש את ההבדל."
פאקור, הנהג, מצפצף ועושה לסבסטיאן סימן על השעון.
סבסטיאן לוקח לגימה אחרונה מהקפה, מוריד את המיץ בשלוק אחד וקם ללכת.
"ניפגש במאיה דווי אחרי הטיסה. צ'או."
סבסטיאן חוצה את הכביש, מעמיס את הציוד על גג הטנדר, נעצר לרגע ואומר:
"תזכיר לי לדבר איתך על הטיית כנף אופטימאלית לפי המיקום שלך בתוך התרמיקה..."
אני מחייך אליו, זורק לו נשיקה באוויר, מנפנף לו לשלום, ומלמל לעצמי, "תן לי קודם לעכל את הביצים..."
***
טוני מגיע כעבור מספר דקות, ומזמין ארוחת בוקר מלאה. אני מספר לו על השיחה עם סבסטיאן. הוא מסתכל עליי כל העת, לחי שעונה על אגרוף. אני לא יודע אם עדיין לא התעורר או שאני מרדים אותו. אני מזדרז לסיים את תאור הדבש בקדמת המים. "ידעת את זה?"
"פואש קלרו, אומברה!...ברור..." הוא שולף מהתיק את הספר של בורקהרד מארטנס, המקביל לברית החדשה. התנ"ך הוא של דניס פייגן. על כך אנו מסכימים. הוא מראה לי את הדיאגראמה ומוסיף את עניין הרוחות החזקות יותר ברום. "המיקום של הליבה בתרמיקה משתנה כל העת! גם אל תשכח שיש לך עוד תרמיקות שמתנגשות בשלך, מתחברות לליבה, פעמים מפצלות אותה..." הוא מראה תמונה של ענן עם שתי "ארובות". "זה נכון שאתה צריך לטוס כמה שיותר במעלה הרוח, ובאותה מידה אתה רוצה לטוס כמה שיותר במורד הרוח, ולו כדי שיהיה לך לג יותר ארוך בטיסה חזרה במעלה הרוח..."
"אז מתי אני אמור להתברג לתוך הליבה?" אני ממלמל, אבל דבריי נבלעים בכיבוש הרומי.
"צ'יאו, קומה אסטיי" טוטי בנה?" אנדריאה מתיישב לידי. טוני מנפנף לשלום וממשיך.
"...אבל אתה רוצה להיזהר בטיסה במורד הרוח. אם אתה מאבד את התרמיקה ב"ליסייד" שלה, אתה מאבד הרבה יותר גובה מאשר אם אתה מאבד אותה במעלה הרוח. בואנוס דיאס אנדריאה, טודו ביאן?"
"טוטי בנה, מה אוכלים? על מה אתם מדברים?"
המלצר מגיע עם ארוחת הבוקר של טוני. שתי ביצים מחוברות, החלמונים בצד ימין, אחד יותר ימינה מהשני.
"איכפת לך?" אני אומר לו, ומסובב את הצלחת חצי סיבוב. כעת החלמונים מצד שמאל שלו. אני ממשיך את השיחה עם סבסטיאן. אני מניח את הסכין מצד שמאל. "נניח שזאת הרוח..." אני לוקח כפית ונכנס איתה לתרמיקה מצד ימין. "זאת הכנף. אם החלמון הקיצוני היא ליבה חזקה יותר, אני לא מגיע אליה... מה עושים?"
טוני מסתכל על אנדריאה, מחזיר מבט אליי ואומר, "אוכלים לפני שמתקרר!... אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים... " הוא מרים את העיניים מהצלחת, "ת'שמעו...טעים!" ונעלם שוב לתוכה.
אנדריאה שם ידו על הכתף שלי. "קרליטוס, אתה מנתח יותר מדי. טיסה זה ריקוד ג'אז בשמיים. אתה מחפש כוריאוגרפיה שלא קיימת. תראה אותך! אתה נראה מודאג כאילו המניה שלך בנסד"ק ירדה ב10 נקודות. מול מי אתה מתחרה?"
אני מסתכל עליו, השאלה מהדהדת בתוכי. "מול עצמי?"
"תטוס עם עצמך, לא מול עצמך"
אנדריאה לוחץ את הכתף, מנער אותי קלות. "המטרה היא לא למקסם, המטרה היא לשפר..."
טוני בולע ומקיש סכין במזלג. "יפה אמרת! אתמול טסתי טוב יותר מאשר שלשום. היום, סביר להניח שאטוס טוב יותר מאשר אתמול. זה כל מה שאני יכול לבקש." אנדריאה קיבל במה ולוקח אותה עד הסוף, מוריד את משקפיי השמש ומיישור אליי מבטו. "כל זה..." הוא אומר, מצביע על הספר ועל הצלחת של טוני, "נועד לתת לאינטואיציה שלך כלים כדי להרכיב פאזל שאף פעם לא יושלם."
"סבסטיאן בדיוק אמר שאנחנו מגיעים לשמיים ללא אינטואיציה, ללא אינסטינקטים וללא רפלקסים לטיסה, לתנועה בתלת מימד..." אני מהרהר בקול רם לתוך דבריו של אנדריאה.
"אקזקטאמנטה!!!, בדיוק!" אנדריאה קורן על הכדור שהבאתי לו לבעיטת מספריים.
"רפלקסים, אינסטינקטים ואינטואיציה נבנים במהלך טיסה, ועוד טיסה, אלפי שעות טיסה, שנות טיסה. הם מתפתחים, במהלך הטיסות, " הוא פותח ידיו, כאילו החזיק גוזל ומביט בו גדל, משחרר אותו, ומשלב אצבעותיו. " הקשרים נוצרים ברמה לא מודעת. מדי פעם אנחנו מתוודעים לחתיכה שנוספה לנו לפאזל. ימים בהם חתיכות בפאזל מתחברות, ומאפשרות לנו לראות חלק מהכלל, הם סיבה למסיבה. מסיבות אלה, לרוב, לא מתוכננות. הן בדרך כלל מסיבות הפתעה.
אם לא הייתם יכולים לחיות עם הפתעות, לא הייתם לוקחים לשמיים. נכון אנטוניו?
"מה שאני יודע, זה שאני גמרתי לאכול, כבר כמעט עשר, ואנחנו עוד פה. מה דעתכם שנעלה לטוס, ונשאיר דיבורים על טיסה, לזמן בו אי אפשר לטוס?!"
"אנדיאמו!" אנדריאה מתופף בקצות האצבעות על השולחן. טוני עושה סימן למלצר לרשום וארבעתנו עולים על מונית לסרנגקוט. טוני, אנדריאה, אני וסלט הניסואז שבראש שלי.
***
