טוב ברור שצריך לצאת מוקדם מהריתמה, בהרים זה בערך בגובה 15-10 מטר וברכס תוך כדי הכניסה פנימה (לפני הסיבוב לפיינל).
גונן אתה צודק לגמרי הרגליים יכולות לספוג פגיעה חזקה בהרבה מהתחת/גב מבלי להפצע גם אם מדובר ברתמה עם אייר-בג.
רק לא לנעול את הברכיים כל עוד שומרים על קיפוף קטן בברכיים הרגליים יספגו טוב יותר. הרגליים בנויות לספוג את זה והאבולוציה של הרגליים ארוכה בהרבה מהאבולוציה של הריתמה לכן אני סומך עליהן יותר.
ופציעה ברגליים תהיה חמורה פחות מבגב, ותחשבו לדוגמה על הפציעה של הכפרי שהיא יחסית חמורה מאוד לפציעה ברגל אבל אם זה היה בגב זה היה חמור פי כמה ואולי אפילו קטלני.
עוד בעייה ביציאה מאוחרת היא שאם הריתמה לא מכוונת פיקס צריך להעזר בידיים לצאת ממנה (בחלק מהרתמות גם אם היא מכוונת פיקס), ביציאה מוקדמת אין בעייה להעזר בוי-ליין ואז לכוון את עצמך לנחיתה. ביציאה מאוחרת או שאתה נעזר בוי-ליין ואז יש לך חור שאתה לא מנהג את המצנח (וקרוב לקרקע) או שאני רואה הרבה שנשענים על הברקסים ואז עלולים לגרום או לזיקור של הכנף או במקרה של רוח חזקה (מעל 25) שמשיכת היתר של הברקס תביא לטיסה אחורה ואיבוד שיווי משקל ומריחה בנגיעה בקרקע.
רוב המרחפים שאני רואה ברכס שנופלים אחורה ולא משתלטים על המצנח בנחיתה זה בגלל יציאה מאוחרת מהרתמה, בעצם הם עסוקים בלצאת מהרתמה בדיוק בזמן שהם אמורים לשלוט במצנח במעבר מטיסה לשליטה קרקעית.
כן, יש גם שלב של שליטה קרקעית אחרי הנחיתה. עדיף ליצב את המצנח מעל הראש ולעמוד יציב ואז לחרב אותו בתנאים שלך מאשר מייד למשוך ברקסים כמו שנגעת בקרקע ולפני שאתה עומד יציב, ככה גם אפשר להסתובב אם הפנים למצנח שמחרבים אותו. (מדובר על נחיתה ברכס כמובן)
