A copy of an article I found from 2002 by SHIMI
עמודי תווך באגודה
שימי הנגבי
--------------------------------------------------------------------------------
אחד הדברים החשובים ביותר בהתנהלות האגודה, שנעלם מעינינו ואין אנו מייחסים לו חשיבות במשקל הראוי, הוא נושא בתי הספר.
עגור ושמיים, שני בתי הספר לרחיפה בארץ, שניהם מהווים את עמודי התווך בהתנהלות וקיום האגודה, ותוואי הדרך לחניכים צעירים ומרחפים חדשים שבפוטנציאל רוצים ועושים כדי להצטרף אלינו כחברים.
בסדרת המאמרים הבאה, אשאף להתוות את משנתי בראיית הדרך בה יש לנקוט כדי להוביל את האגודה לימים טובים יותר..
תרומתם של בתי הספר היא הרבה יותר מאשר להכשיר חניכים, למכור ציוד, או להוות אבן שואבת לסוגיות וקושיות מקצועיות המתעוררות מידי פעם.
הבא ניקח לדוגמא, מדריך בבית ספר שמיים. יהיה זה איתי לנואל, שי לנואל, אילן ארז או אפילו איתי אלמוג... פעמים רבות יוצא לי להיות במבוא חמה או בגלבוע... בית ספר שמיים, מוציא חניכים בקורס גובה... עומדים מוכנים להמראה חניכי בית הספר החדשים, פיק ברכיים מפחד וחוסר וודאות, זו לא הגזמה בתיאור את אשר עובר עליהם. המתח ניכר באוויר. גדולתו של מדריך המוציא כזה חניך לטיסת גובה, היא ביכולת להשרות בחניך שלו תחושת בטחון. ואכן, הלחץ ניכר אף במדריך, אבל החניך יוצא לטיסת גובה, מקבל הוראות בקשר ונמסר למדריך המקבל אותו בעמדת הנחיתה...
מסביב בעמדה פרושים מצנחים רבים.. בין היתר, חברים שכבר הוסמכו לא מכבר, וגם מרחפים ותיקים שהגיעו לרענון גובה עצמי, ללא קשר לבית הספר... העמדה רוחשת פעילות. המדריך המוציא, הוא הסמכות המקצועית "היחידה"... באתר ההמראה. סוג האנשים המצויים במבוא חמה או בגלבוע, הוא בדרך כלל מאותם שעדיין לא דרגה 3, ועליהם להיות מספיק בטוחים בעצמם לטוס לבד, להמריא ולנחות בשלום... ואולם, חוסר הוודאות של כאלה, הוא החוליה החסרה שבה הייה נכנס מישהו סמכותי מבחינה מקצועית, ומקנה להם את הביטחון העצמי הדרוש כדי לבצע טיסת גובה באופן עצמאי...
לא אחת, נוטש איתי לנואל את חניכיו הוא , ומתוך ראיית המצב הקיים, ניגש לעזור בהנפה למישהו מהצד, שולח הערה מקצועית או אפילו מעניק מכשיר קשר...ככה סתם לא במסגרת הקורס, לאותו אחד שרואים שהוא עומד על סף פיק ברכיים... איתי עושה זאת בלי שום תמורה.... וזה המשקל של הסמכות המקצועית שעילה אני מדבר...
האגודה צריכה, וחייבת לתת לבתי הספר חסות חמה ואוהדת,יותר... בתי ספר, עגור ושמיים הם התנאי לקיום האגודה...הם התנאי לקידום הספורט בארץ...וחוץ מזה, מי עוד באמת מקדם את הספורט הזה בפועל בגיוס והכשרת חברים יותר מאשר עגור ושמיים.......?
הייתי רוצה... והייתי פועל במסגרת רשמית כדי להביא לשיתוף בפועל בין שני גופים אלה.... חורה לי מאוד לראות ולשמוע את ההתנצחויות המקצועיות והמסחריות בינהם... יש לנו הערכה רבה ביותר ל- 25 שנות ניסיון שמביא איתו ארנון הר לב... בין החלוצים הראשונים של התעופה הספורטיבית בארץ, ובטח אחד המדריכים הכריזמטיים והמנוסים שיש לנו...
אל לנו להיגרר לתחרות, לא איתי, ולא ארנון... טובת שניכם היא בשיתוף הפעולה ההדדי, וזה אפשרי... כיעד האגודה, או כיו"ר הייתי ממליץ לפעול כדי למצוא דרכים לקרב בין שני הגופים הללו... לגרום להם באילוץ לשתף פעולה, ולו רק במפעלים ציבוריים משותפים, כגון, ימי טנדם לילדים מוכי גורל, ועוד כהנה וכהנה..
לסיכום, גם שמיים וגם עגור הם גופים שהאגודה צריכה לתמוך בהם, לתת להם את מרב הסיוע ולטפח את קיומם. הגופים הללו מתפרנסים מענף שהוא עונתי ברובו...השוק הזעום של ספורט הרחיפה בארץ, לא מותיר להם הרבה מירווח מחייה לפרנסה בטוחה.. על אף הקשיים הרבים שיש להם באופן אובייקטיבי, אין צורך להערים עליהם עוד ועוד קשיים של בירוקרטיות וועד וטייס ראש... חובה לעזור להם, הם ראויים לזה...
והשורה התחתונה... לשנות את התפיסה בהתנהלות, זה לעזור לקדם את הספורט.... לעזור להרבות חברים, ולהתייחס לבעיות אנושיות המתעוררות, אם מבחינת רישוי והסמכה ואם מבחינות המגע האישי עם חברים, באופן של ליטוף ואהדה.. ולא ריחוק וניכור... כפי שזה היום...
י' בניסן תשס"ב
שימי הנגבי
© כל הזכויות שמורות 2002
..
