הי גולדי,
אם אדרי מספר 2 אני רוצה את מספר 3
גרמת לי לכתוב מה שלא עשיתי הרבה זמן, אז הנה הסיפור שלי
זוכרים את אצבעוני, ירחון לילדים,
זה התחיל בגיל 6 כיתה א' האהבה לניתוק מהקרקע,
לאחר שהמגזין אצבעוני יצא במבצע לכל הרוכש מנוי מקבל טיסה בשמי הארץ,
שכנעתי את ההורים שלי לעשות מנוי וכך זכיתי להתנתקות הראשונה שלי מעל הקרקע.
מאז, החלום לטוס לעוף ולרחף כמו ציפור לא עזב אותי.
החלום לטוס נשבר בגיוס לצבא, כשלא התקבלתי לקורס טיס,.
אבל שרתתי בחיל האויר בבסיס רמון שם היתה לי הזדמנות קצת לחוש בצורה וירטואלית את חויית הטיסה מיד שניה.
כבר בהתחלה ידעתי שאת החלום הזה אני חייב לממש, ולכן עם קבלת משכורת הקבע הראשונה התחלתי בלימודים לקראת קבלת רישיון טייס פרטי.
באותה השנה, פתחו בבסיס חנות ספרים, ולמרבה הפלא את הספר הראשון והיחיד שקניתי שם היה הספר של זאב אינגבר על מצנחי רחיפה.
שנים רבות היה לספר מקום של כבוד בספריה המצומצמת שהכילה חומר בעיקר על תעופה, ומדי פעם הייתי מדפדף וחולם על הדבר הבא, לרחף כמו ציפור.
קבלתי רשיון טיס פרטי , השתחררתי מהצבא והזמן עובר חולף,
לימודים, תאונת דרכים, חתונה, לימודים, ילדים ,בית לבנות וכן גם עבודה,
וכך לאחר כ 15 שנה בגיל 40 עם ספר ביד של זאב ועם הרבה שעות צפיה במרחפים בנתניה ( אשתי מנתניה) התקשרתי לטלפון של בי"ס "שמיים" ( אז היו בעמדות עדיין חולצות עם הלוגו של שמיים) , זה היה בתחילת החורף והבחורה שדברתי איתה אמרה לי שכרגע לא כדאי להתחיל וכדאי לי להגיע באביב.
עם בוא האביב ניסיתי להתקשר שוב לשמיים אבל אז כבר לא ענו.
וכך הגעתי לארנון מ"עגור" שבעזרתו ממשתי חלום של 15 שנה , תודה ארנון.
וההמשך ידוע...
יוסי
