כתב נושא: כל ההתחלות...  (נקרא 1512 פעמים)

0 משתמשים ו- 1 אורח נמצאים בנושא זה.

מנותק גולדי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1906
  • מין: בת
  • Gin Bollero III
    • דוא
כל ההתחלות...
« ב- : June 23, 2009, 12:22:20 pm »
"כשאני מביט למעלה, משתלט עלי כישוף, והרוח מספרת שאני יכול לעוף..."

12 שנים עברו מאז התרסק לי החלום.  שנה וחצי מאז הגשמתי אותו שוב.

מאז ומעולם חלמתי והזיתי שאני עפה. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, צועדת בדרך הביתה מבית הספר עם הראש בעננים: מדמיינת את עצמי רוכבת על ענן כמו דובון אכפת לי או רוכבת על האווז "מולי" כמו נילס הולגרסון.
זיכרון נוסף הוא מהפעם הראשונה שיצאתי עם אבא להעיף עפיפון... חזרתי הביתה עם תחושת החמצה: למה אני לא יכולה להיות גמד קטן שיכול לעוף ביחד עם העפיפון?

ביום שהשתחררתי מהצבא, והיה ברשותי סכום הכסף הדרוש, תלשתי מארון הבגדים את הפרסומת המצהיבה של מועדון "עגור". קיבלתי את הכתובת וכבר למחרת התייצבתי במועדון בבת ים. קיבל את פני זאב אינגבר.
"אני רוצה ללמוד לטוס על גלשן אוויר!" אמרתי לו.  כשהייתי בת 9 ראיתי לראשונה גלשן אוויר בסדרת הטלוויזיה "מקגייוור". זה היה מבחינתי הכי קרוב לאוויר שיש.
"אין בעיה חמודה", אמר לי זאב. "אם תצליחי להרים את הגלשן ההוא", אמר והצביע על אחד הגלשנים אשר נחו ארוזים בפינה, "ולהזיז אותו מהפינה הזו של החדר, לפינה ההיא של החדר – את מקבלת את הקורס במתנה".
לא הצלחתי.
"יותר מתאים לך מצנחי רחיפה" אמר לי, והושיב אותי לצפות בסרט אקרו. נדלקתי. הרי זה בדיוק להיות הגמד הקטן שעף ביחד עם העפיפון!

בלי היסוס הנחתי על שולחנו את התשלום הנדרש לקורס בסיסי-גובה-רכס, בידיעה שאם אני מחליטה לפרוש באמצע: אין אפשרות לקבלת החזר כספי: "אין סיכוי שאני פורשת באמצע... פשוט אין סיכוי!!!"

הטיסה הראשונה בקורס הבסיסי בגבעה, הייתה הפעם הראשונה שלי באוויר, על כלי טיס כלשהו.

יום שישי 19/9/97 . נוסעת עם אבא למבוא חמה.
עולים למבוא. לא זוכרת את ההתרגשות של הטיסה, רק זוכרת שהטיסות הראשונות מטולטלות ומפחידות. 2 טיסות ראשונות ביום שישי. 

יום שבת (יום אחרי), ואני עולה שוב למבוא חמה. הפעם עם אמא, אבא וגם עם סבתא וישקה. טיול משפחתי שכזה. אבא מצלם הכל במצלמת הוידאו.

החבר (שיהיה לימים בעלי) צופה בסרט המתעד את כל ההתרחשויות ("את בסינק לכיוון המתח הגבוה, תחליטי לבד אם יש לך מספיק גובה בשביל לעבור אותם, או לנחות לפניהם...") - וביום המחרת, מכריז אהוב ליבי: "או אני או המצנחים!"

אהבה גדולה היתה לנו אז. לא יכולתי לדמיין את חיי בלעדיו, והוא היה שם קודם. לא ממש האמנתי שהוא מדבר ברצינות. לא האמנתי לו שהוא באמת יעזוב אם אמשיך.

לפני הטיסה החמישית, תדריך שדה נחיתה למרגלות הגלבוע, הוא מתקשר לטלפון הנייד ואומר לי משפטים שלא מאפשרים לי לעלות יחד עם כולם. אני מתקפלת הביתה. ריב גדול... מיליון דמעות - אבל בסופו של דבר אני פורשת מהספורט, עוד לפני שממש נכנסתי אליו.


השנים חולפות. עבודה. חתונה. אימהות לשני ילדים מקסימים. מידי פעם אני מגניבה מבט לספר ההדרכה של זאב במדף הספרים. מידי פעם אני רואה אותם מכביש החוף, והלב נחמץ.

אח"כ בא המשבר בחיי הנישואין. ממש לא קשור לרחיפה. החיידק הרדום שהמשיך לקנן בי כל השנים - קם לתחייה מחדש.

שלושה חודשים אחרי שהתנפצה אהבתי הראשונה - גיליתי אהבה ראשונה אחרת:
"ארנון הי. אתה אולי זוכר אותי? עשיתי קורס בעגור בשנת 97..."

ארנון קצת מוותר לי: אחרי שמונה טיסות בגבעה (במקום 12), אני מגיעה שוב לקורס גובה.
הדרך למבוא לא השתנתה הרבה. בראשי מתרוצץ משפט אחד שיכול לתאר את ההרגשה הזו בבטן, בזמן שגלגלי הרכב שלי נחבטים באדמת הבזלת: באתי הביתה.
« עריכה אחרונה: June 23, 2009, 12:24:46 pm על ידי גולדי »
"...השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות..."

הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מה שיש כאן
מי אני ש-א-מ-ה-ר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו

מנותק יוגב ברנדט

  • מנהל פורום
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *****
  • הודעות: 1420
  • מין: בן
  • תענוג בפיתה
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #1 ב- : June 23, 2009, 12:56:44 pm »

במילה אחת - מקסים !!

מנותק יניב

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 661
  • מין: בן
  • ליפעמים האור בקצה המנהרה זה סתם אידיוט עם מצית
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #2 ב- : June 23, 2009, 01:19:56 pm »
מרגש עד דמעות תיראי איזה דרך עברת
כל הכבוד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! hug hug hug

מנותק sefidori

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1874
  • מין: בן
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #3 ב- : June 23, 2009, 01:50:57 pm »
גולדי.
חפשי לך ממלכה.
כתר כבר יש לך :)
הכי כיף זה לרחף witch
God Is a Paraglider

מנותק אדרי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 4308
  • מין: בן
  • נשיא "החרב המעופפת"
    • http://www.druper.co.il/d/preview/3232/3233
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #4 ב- : June 23, 2009, 02:10:21 pm »
בזכות אנשים כמותך
אנחנו משמרים את הרוח החייה של רוח הקודש
אוהב אותך (מייד אחרי יניב  lugh )
אדרי
טוס גוזל חתוך את השמיים רק אל תשכח יש נשר בשמיים
http://www.youtube.com/my_videos?feature=mhum
http://www.druper.co.il/d/preview/3232/3233

מנותק משה טייב

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מפעיל בובקט מתקדם
  • *******
  • הודעות: 173
  • מין: בן
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #5 ב- : June 23, 2009, 02:23:57 pm »
דווקא הפוסט הזה העציב אותי. :'( אחרי 12 שנה ושני ילדים מקסימים משבר בחיי הנישואין. אותי זה העציב.
משה  (בתחילת הדרך הזוגית / המשפחתית)

מנותק sefidori

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1874
  • מין: בן
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #6 ב- : June 23, 2009, 03:06:53 pm »
משה, תחילת הדרך הזוגית היא גם תחילת המשבר הזוגי.
ככה זה בחיים.
קבל את זה באהבה :)
הכי כיף זה לרחף witch
God Is a Paraglider

מנותק יוגב ברנדט

  • מנהל פורום
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *****
  • הודעות: 1420
  • מין: בן
  • תענוג בפיתה
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #7 ב- : June 23, 2009, 03:41:33 pm »
ספי...

קצת אופטימיות...אני מבקש.


תן לבחור להבין את זה לבד

מנותק אילן

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1379
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #8 ב- : June 23, 2009, 07:09:54 pm »
הצלחת להוציא לי דמעה קטנה בקצה העיין - אין מילים !

מנותק avivh

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מצאתי פסיפס
  • *******
  • הודעות: 408
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #9 ב- : June 23, 2009, 07:15:07 pm »
יעל -  מקסים   (סליחה יוגי על העתקה)
אביב

מנותק ערן-ש

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מצאתי פסיפס
  • *******
  • הודעות: 290
  • Ozone Rush-3
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #10 ב- : June 23, 2009, 07:26:09 pm »
יעלי חמודה,
עם כל מה שאנחנו אוהבים לחשוב על עצמינו, אף אחד אפילו לא מתקרב לחצי מרמת התשוקה שיש לך לספורט הזה.

מחכה לפרק הבא
ערן

מנותק רונן גורדון

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 807
  • מין: בן
  • Captain Fantastic
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #11 ב- : June 23, 2009, 07:32:06 pm »
גולדי.
לא יפה ככה פתאום לגרום לנו לבכות.
ריגשת אותי!!!
תמשיכי כמו שאת.
בידידות - גורדון

מנותק gavriel

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 686
  • מין: בן
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #12 ב- : June 23, 2009, 08:08:04 pm »
גולדי, בהחלט מזדהה !  גם לי היו חלומות חוזרים ונשנים, בגרסאות שונות על ריחוף באויר. רק שאצלי ירד האסימון לאחר משבר הזוגיות וסיום פרק הנישואין, כך שלי לא היה מי שיגיד ; "אני או המיצנחים".    לדעתי, וזו דעתי בלבד, מי שאומר משפט כנ"ל לאדם אחר שהוא אמור לאהוב, לא זו בלבד שהוא שם עצמו מעל לדברים היקרים לזולתו, אלא גם מקטין ומצמצם אותו.

  לכן, אני בהחלט שמח בשבילך.  מאחל לך המון טיסות נפלאות ובטוחות.

מנותק שוקי ציוני

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 827
  • מין: בן
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #13 ב- : June 23, 2009, 08:15:37 pm »
משה....אתה מבין שאתה נכנס עכשיו גם לסטטיסטיקה?
דרך צלחה חבר.

יעלי,,,מה יהיה איתך? מתי תתחילי לטוס?

מנותק idomohar

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1428
  • מין: בן
  • KARMA S
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #14 ב- : June 23, 2009, 08:33:52 pm »
יעל את אוצר!

מנותק שלמה ניסן

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 652
  • מין: בן
  • אני פצוע מיום 18.10.06 אני אתגבר אלחם ואנצח
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #15 ב- : June 23, 2009, 09:31:47 pm »
רק מי שיבין לליבך-יבין?

אני:רוצה קורס מצנחים
אשה:למה?למה זה טוב בגילך
אני:לא הייתי בחיל הצנחים,אני מעדיף ללמוד לטוס
אשה:אם כל כך בא לך!לך תעשה
אני:קונה מצנח ועובר את הקורס==שמים איתי,שי,אילן ארז.
אני:מאושר נהנה עוזב את הבית-שישי -שבת
אשה:כך יהיה כל שבת
אני:כן
אשה:או אני או מצנחים
אני:מצנחים
אני:ממשיך בהעדרויות מהבית
אני:נפצע,מאושפז ,מטופל,מחלים כ-80% ומרחף מעט
אשה:תפסיק עם זה,לא רוצה שתמשיך או אני או המצנחים
אני:מצנחים,מאושפז והציוד החדש מגיע מברזיל חוזר לרחף מעט
אשה: אין לי ברירה תהיה זהיר יותר
אני:אמן
הכפרי פצוע מיום 18.10.06 ועדיין ובקרוב חוזר לאישפוז עקב התאונה
                 5.7.09 לביה"ח רמב"ם לשני ניתוחים נוספים
רק אני יבין לליבך אחרי יניב ולפני אדרי ידידי

כל הכבוד לך יעלי,ושנינו מבטיחים להיות יותר זהירים בטיסות
ובהצלחה בכל










עשו את הספורט מהנה=ותהנו
הטו אוזן קשבת לסובבים אתכם
וחזרו הביתה בשלום

מנותק אבישי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 783
  • מין: בן
  • אל תדביקו את הילדים שלכם -מספיק חולה אחד בבית...
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #16 ב- : June 23, 2009, 09:37:51 pm »
סיפור מקסים
קבלי בקארמה..
« עריכה אחרונה: June 23, 2009, 09:39:31 pm על ידי אבישי »
שמע ישראל

מנותק גולדי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • הגעתי לאוסטרליה
  • *******
  • הודעות: 1906
  • מין: בת
  • Gin Bollero III
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #17 ב- : June 23, 2009, 11:35:21 pm »
טוב תקשיבו...
אני ממש נרגשת מהתגובות אבל...

הרעיון שלי היה לפתוח שרשור "כל ההתחלות"... ושעוד אנשים יספרו כאן סיפור נרגש על מה שהביא אותם לספורט... ;D

אז קדימה.
"...השחף המגביה עוף הוא זה המרחיק ראות..."

הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מה שיש כאן
מי אני ש-א-מ-ה-ר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו

מנותק צביקה וילנאי

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • מפעיל בובקט מתקדם
  • *******
  • הודעות: 123
    • דוא
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #18 ב- : June 24, 2009, 01:33:53 am »
ברוכה הבאה הביתה

מנותק hanoch

  • מורשה רוח הקודש - הפורום הסגור
  • משחק בארגז החול
  • *******
  • הודעות: 47
בעניין: כל ההתחלות...
« Reply #19 ב- : June 24, 2009, 08:22:45 am »
טוב, הסיפור שלי קצת שונה ואולי קצת לא קשור ככה שאני מתנצל על האוף-טופיק, אבל אשמח לשמוע את דעתכם עליו.

תמיד רציתי לעוף. כבר בגיל 16 בגדנ"ע אויר הייתי בקורס דאיה, וקורס דאיה מתקדם. מאז שאני ילד אני מטיס טיסנים. את הטיסנים שלי בניתי בעצמי בהשקעה של חודשים ואלפי שקלים שלא היו לא לי ולא להורים שלי. עכשיו הקטע אם טיסנים, הוא שהם מתרסקים, ולפעמים מתרסקים בצורה אלימה. יותר מפעם ראיתי כיצד חצי שנה של עבודה ואלפיים שקל (הון עתק לילד בן 15) המגולמים בתוך כלי טייס יפהפה מתנפצים על הרצפה ומתרסקים לרסיסים. לאט לאט וכבר בתור ילד אתה לומד שכל מה שיכול להשתבש באויר - ישתבש, ואתה כל הזמן מחפש את זה. זו תכונה שאחר כך מלווה אותך לכל מקום בחיים. אני לא חושב שזו פחדנות (למרות שככה זה נראה כלפי חוץ), אבל זו כן התעסקות...

לפני פחות משנה נרשמתי לקורס והתחלתי לרחף. בהתאם למה שכתבתי צפיתי בכל סרטון תאונה שיכלתי למצוא, מנסה להבין מה גרם לתאונה, קראתי מאמרים, והתעסקתי בנושא. הטיסות עצמן היו מדהימות. הרבה יותר מדהימות מהטיסה בדאון, אין בכלל מה להשוות. אבל כל הסיפור הרגיש לי מסוכן. מה שיכול להשתבש באויר - ישתבש, וכאן כ"כ הרבה יכול להשתבש... בחלק גדול מהסירטונים לא הבנתי מה גרם לתאונה. גם אחרי שהסבירו לי לא האמנתי שאני הייתי יכול לנהוג אחרת. בחלק מהסרטונים הציוד שלי לא היה יותר בטיחותי משל הטייס המתרסק. ברוב הסרטונים לי לא היה יותר נסיון משל הטייס המתרסק. ויותר מפעם אחת נקלעתי בעצמי למצבים שבהם פשוט הגבתי לא נכון (לפי המדריך) והכנסתי את עצמי למצבים שעלולים היו להוביל לתאונה. בחלק מהמקרים ידעתי גם שאם אקלע למצב הזה שוב, לא אדע לפעול נכון. בחלק אחר מהמקרים פשוט לא ידעתי מה הפעולה הנכונה, ואם בכלל אדע לזהות את המצב (דוגמא - קצת אחרי המראה במבוא חמה הרגשתי שאין עומס על הברקסים, בכלל. ולא, הם לא היו משוכים ככה שלא הייתה סיבה לחשוב שאני לפני הזדקרות. אז הנחתי שהמצנח רץ לי קדימה מעל הראש ומשכתי בברקסים כדי לבלום אותו. כמה? כמה שצריך. בדיעבד הייתי קרוב מאוד לפול סטול, ועד היום אני לא יודע למה ואיך הגעתי למצב הזה. אני לא יודע גם אם זה היה בראש שלי, או שאם לא הייתי מושך בברקסים הייתי מקבל קיפול קידמי 10 מטר מעמדת ההמראה.) בכל מקרה המשכתי, ונהניתי בטירוף מכל רגע. אבל בלב ידעתי שאני מחכה להחליט - עד כמה תאונות הן בשליטתי, ועד כמה אני אני משחק כאן בקוביות עם הרוח והקרקע הנוקשה (מידי).

הסיפור נגמר בטורקיה. הצטרפתי לקורס מיני SIV אולי קצת מוקדם מידי (הפעם הראשונה שקפצתי בלי המדריך לידי היתה שם) ובאחת הטיסות הראשונות נכנסה חזית כשהייתי באויר. מתחילת הטיסה הרגשתי שהאויר פעיל מאוד. סינקים חזקים, המצנח מטלטל, ועילוי חזק במעבר מעל הים. הרגשתי שהמצנח לא רגוע גם מעל המים והחלטתי שאני לא מבצע תרגילים. רק אחרי שהמדריך הורה לי להמשיך עצמאית ולנחות על החוף הבנתי שאני בבעיה. פניתי מול הרוח וכשהסתכלתי למטה במקום שהים ילך אחורה, הוא הלך קדימה... חשבתי על התחקיר תאונה של גולדי וניסיתי ליישם את המסקנות שלו. בהוראת המדריך בקשר הפעלתי ספיד סיסטם (בפעם הראשונה) וקיפלתי טיפים. אני לא יודע אם כך זה אמור להיות אבל היה ממש קשה לדחוף את המוט. אחרי שניות הרגליים התחילו לרעוד מהמאמץ. ניסיתי להשכב בתוך הריטמה עד כמה שיכלתי ע"מ להקטין את הגרר ולחדור את הרוח. וכך מצאתי את עצמי בגובה כמה מאות מטרים עם רגליים רועדות וכואבות בטירוף, טס ברברס, חושב על גולדי ועל חוטי החשמל שמתחתי ולא יודע אם יהיה בסדר. בסוף נחתתי בבטחה בלגונה ליד הפאב, עם חיוך עצום, מאושר שאני למטה ולא למעלה. לצופה מהצד אני משער שכל הסיפור לא נראה נורא בכלל, גם למי שמבין במצנחים כנראה שהסיפור לא נראה מפחיד באמת, אבל אני החלטתי. הספיק לי.

מאז הייתי באויר עוד פעמיים, אבל לפחות לעכשיו ההחלטה התקבלה. מה שיכול להשבש באויר ישתבש. לטייס מנוסה יש הרבה שליטה בגורמים הללו (למרות שלא מוחלטת) אבל לי ממש אין...

אז כרגע כל שנותר לי הוא לקנא בכם(בטירוף), לחלום על טיסה עם ציפורים, ומי יודע אולי יום אחד אולי אצטרף אליכם שוב...