זה לא מישהו אישי וזה לא מקרה ספציפי פשוט הכל ביחד גדול עלי.
בהתחלה מאוד שמחתי לעזור לחברה ע"י דיווח של מה התנאים אצלי, המחשבה מאחורי זה הייתה שאנשים יראו וילמדו ויתחילו גם לעזור אחד לשני יותר.
התוצאה הייתה בדיוק ההפך אנשים בכלל לא מדווחים אחד לשני כי "גם ככה כולם מתקשרים לצחי", אנשים כבר לא מסתפקים בדיווח "מה הרוח אצלי כרגע" הם גם רוצים שאני יגיד להם באיזה שעה לצאת מהבית ולאיזה אתר להגיע, גם אנשים שבכלל לא מתכוונים לצאת לטוס מתקשרים ואחרי שיחה של כמה דקות אומרים לי "היום כל מקרה אני לא בא, אני אבוא מחר", אנשים מתקשרים כל חצי שעה לראות אם השתפרו התנאים, ומי שבמקרה מגיע לאיזה עמדה בחיים לא מתקשר אלי להגיד "יש תנאים בוא ל......", אנשים מצפים לצאת מתל-אביב בידיעה גמורה באיזה אתר לטוס, ראבק אני יוצא ממרחביה ומחליט רק בדרך הרבה פעמים.
היום אספתי את חומוס ובאבי מעפולה ב9:30 קבענו אם יורם ואמנון ונסענו, כל הדרך מעפולה עד הר הקפיצה למעלה לא הצלחתי להגיד להם משפט אחד בלי שצלצל הטלפון (ועוד ממתינה ברקע) וכרגיל השאלות הדביליות "שווה לבוא?", "לאן כדאי לי?", "יהיו תנאים?"(מה אני נביא?), "אם אני אצא מהבית ב11 לאן כדאי לי?" וכ' וכו' וכו'.
עלינו להר הקפיצה כשכל מי שמגיע יותר מאוחר אני אומר לו עם מי לקבוע כדי להשאיר רכבים למטה (אנשים לא מתקשרים אחד לשני ובכלל לא יודעים מי עוד מגיע לאותו אתר), כמובן שהדיווח שהתנאים בשרונה טובים הגיע אלי באיחור, הירידה מהר הקפיצה כל מי שצריך להוריד רכב מתקשר אלי למרות שאני עם רכב למעלה (שוב אנשים כבר לא מתקשרים אחד אל השני), התוצאה שאני כבר מגיע למקום ששוה לטוס בו אני כבר מתוסכל ועצבני וכבר לא רוצה לדבר עם אף אחד, כמובן שגם בקשה פשוטה כמו "תעזבו אותי בשקט" מתקבלת בתוצאה הפוכה וכולם באים "להרגיע אותי" (כעיקרון אין הרבה דברים יותר מעצבנים משאומרים לך "תרגע" כשאתה עצבני ובמיוחד אחרי שבקשת שיתנו לך שקט להרגע), פשוט הייתי חייב להמריא ולנחות בשדה הכי רחוק שהצלחתי להגיע אליו כדי לקבל את השקט המיוחל. כמובן שבאוויר לוקח זמן להרגע ובזמן הזה התגובות והשיקולים בטיסה מחורבנים כי רצות יותר מדי מחשבות בראש, ובסופו של דבר נחתתי בשדה הצפוני הרחוק שהגלשנים נוחתים אחרי הרכס התחתון שצפונית לעמדה, תוך כדי שאני מקפל בנחת ובשקט חומוס מתקשר לשאול אם אני צריך איסוף אבל לפני שאני מספיק להגיד לו איפה אני הסוללה של הטלפון נגמרת מכל הברבורים של הבוקר, חשבתי לי "טוב נו, ההליכה תעזור לי להרגע." ואכן תוך כדי הליכה נרגעתי.
ואז הגעתי למסכנה - אני לא יכול יותר עם הטלפונים האלה, אני מגיע לעמדה כבר עצבני ולכן לא נהנה מהטיסה ולזה בעצם יש שני פתרונות האחד לא לבוא לטוס (למה אם אני לא נהנה שאני כבר מגיע) שכמובן לא בא בחשבון והפתרון השני והיחיד מבחינתי הוא להפסיק את הטלפונים האלו (לא את כל הטלפונים עם החברה אלא את הטלפונים של "יש תנאים? שווה לי לבוא?").
מיום שבת (מחר) אני עונה לטלפונים של החברה הקבועים שנוסעים איתי או מי שבא לאתר ורוצה להשאיר רכב או למי שתכנן איתי לטוס, אבל עדכונים בסגנון "כדאי לי לבוא?" או "איך הרוח?" לא ינתנו יותר. (ז"א תתקשרו אחרי שכבר החלתתם לצאת לטוס וגם יצאתם) טלפונים לקבוע לצאת לטוס ביחד אפשר גם ערב קודם או בפורום.
מי שעובר את צומת מגידו יכול להסתכל על הרוח לבד, מי שעוד בבית יכול להסתכל בשבשבות באינטרנט (גם לבד). בין הבית וצומת מגידו תצטרכו לחיות בחוסר ודאות כלשהו.
אני מקווה שאף אחד לא נפגע מזה באופן אישי ושזה לא יפגע בחברות שלנו - אני פשוט לא יכול להגיע לטיסה ולא להנות ממנה זה יותר מדי בשבילי.
אני אשתדל להמשיך לכתוב בפורום בערב לאן אני מתכנן לצאת למחרת.
אני ממליץ לכל מי שיוצא לטוס לכתוב גם בפורום (בשביל זה הוא קיים) לאן הוא מתכנן שעוד אנשים ידעו מזה ויהיה אפשרי להשאיר רכבים וכו' (כמו שהיה תמיד).
