בין זה ובין מה שכתבת בהודעה הקודמת יש הבדל אדיר.
אם הוא ימשוך ברקס לפני הקריסה , הוא עלול לגרום לקריסה בשביל מה למשוך ברקס אם עדיין אין קריסה וולקבל קריסה זה עניין של שניה שהמרחף
לא מספיק להגיב
אני דיברתי על למנוע את הקריסה
לפני שהיא קורת בכלל ואתה דיברת על כך שמשיכת ברקס יכולה לגרום לקריסה.
בקריסה של 60% כמו שהייתה לבחור אי אפשר לבצע הטיית גוף כי אתה תלוי רק מv line אחד, השני רפוי לגמרי, ולכן גם הטיית הגוף (התיאורטית) לא תגדיל את עומס הכנף כי גם ככה כל המשקל שלך תלוי רק על הצד הפתוח (הצד הסגור לא מיצר עילוי כרגע ולכן לא "מחזיק" משקל), כזכור כל המיתרים רפויים בצד הסגור.
פמפום יעזור לפתוח קריסה של פחות מ40% כשעוד יש תאים פתוחים שהברקס מחובר לשפת הזרימה שלהם, בקריסה גדולה מ40% כל התאים שהברקס באותו הצד מחובר לשפת הזרימה שלהם רפויים לגמרי ולכן גם הברקס עצמו יהיה רפוי לגמרי ומשיכה בו לא תעשה כלום עד שלפחות חלק מהתאים יפתחו חזרה.
לא יודע מאיפה לקחת ממה שכתבתי משהו שיכול לרמוז על משיכת יתר בזמן שמירת הכיוון אבל ברוב מצנחי ה LTF 1-2 אפשר לטוס ישר עם קריסה של 50%-60% בלי לזקר את הכנף, כמובן שצריך להיות עירני מאוד כי אתה קרוב לנקודת ההזדקרות ובמקרה הצורך אפשר לשחרר קצת אבל מראש לא לנסות לטוס ישר זו טעות (ובטח שבקיפולים קטנים יותר). בכל מקרה גם אם אתה מחליט לתת למצנח להמשיך להסתובב קצת אם תתן קצת ברקס אפילו לפחות קצב הסיבוב יהיה נשלט, "ידיים למעלה" ולסמוך על הבטיחות הפסיבית של המצנח טוב רק אם לא מבינים מה המצנח עושה.
שלא יהיה ספק "בטיחות פסיבית" זה חשוב וטוב אבל "בטיחות אקטיבית" עובדת טוב יותר ומהר יותר.
המילים פסיבי ואקטיבי שבאים אחרי המילה בטיחות מתיחסים לטייס עצמו:
בטיחות פסיבית היא היכולת של המצנח להתאושש כשהטייס פסיבי לחלוטין.
בטיחות אקטיבית היא היכולת של הטייס למנוע ולתפעל מצבי חרום.
ז"א הטייס יכול למנוע מצבים שלוקח למצנח 4 שניות לצאת מהם לבד!
