והנה תיאור הארוע ע"י עמית עצמו מתוך פורום "סיתוונית":
תיאור אירוע בכמון, קורס תרמיקות 13/12/2008
להלן תיאור אירוע בטיסה בכמון. מאמין שכולנו עשויים ללמוד ולהחכים.
נעניתי להזמנתו של שימי למפגש תרמיקות בהר האר"י ב – 08:30 בבוקר. נפגשנו בשדה הנחיתה כמתוכנן – שימי, יניב, ערן ואנוכי. הרוחות בפסגת האר"י נראו חזקות ושימי הוביל אותנו לשדה הנחיתה בעמדת כמון. זוהי עמדה חדשה לכולנו. שימי קיים תדריך שדה נחיתה. אחד האלמנטים המייחדים עמדה זו, כפי ששימי הסביר, הוא שלא ניתן לראות את שדה הנחיתה מעמדת ההמראה, כך שבשלב מסויים בטיסה יאבד קשר העין של שימי איתנו ואנו נהיה "ברשות עצמנו". הבעתי חשש מסוים בפני שימי כשציינתי שטרם "תפסתי תרמיקות" עד עתה - בסה"כ התחלתי את הקורס בעונה החלשה, לפני כחודשיים, וערן ויניב שהיו איתי, היו מנוסים ממני.
הגענו לעמדת ההמראה והאזנו לתדריך-לפני-המראה. נאמן לנוהגי לא לקפוץ בראש, הנחתי לערן ויניב להמריא לפני וניסיתי ללמוד מהערותיו של שימי להם. יניב יצא מטווח ראייתו של שימי והגיע תורי להמריא. לאחר שהשלמתי ההכנות להמראה, מקבל דגשים אחרונים משימי. שימי מוודא כמה פעמים שאני מזהה את מיקומו של המצנח הרזרבי ואף מוצא את ידית המשיכה ללא הפניית מבט. דגש זה, בדיעבד, יש בו משום ראיית הנולד.
ממריא בהשגחת שימי ונשמע להוראותיו עד שמאבד איתי קשר עין כצפוי. אני טס לאורך ההר, ורואה מעל שדה הנחיתה את יניב מבצע שמיניות לקראת נחיתה. ערן כבר על הקרקע. לפתע כנף ימין קורסת (יניב מתאר כקריסה של 60%) ואני חש שבלם ימין רופף לגמרי. ניסיון "לפמפם" בו לא מניב שום תגובה – אין לחץ בבלם כלל. הכנף מתחילה לחתחת ואני מושך בשני הבלמים כדי לנסות להרגיעה. בשלב זה הכנף מתחילה בצלילה ספיראלית שרק מתגברת כשאני מושך בבלמים. הכנף ואני באותו גובה ואני מתחיל לחוש בכוחות צנטריפוגליים הפועלים עלי ("כוחות G"), תוך שאני מאבד גובה במהירות.
יכול להעיד על עצמי שלא הייתי בפאניקה. הייתי קר-רוח, אך באותו רגע חשתי חסר אונים, וזאת אע"פ שדיברנו לא אחת על הדרך לצאת מקריסה. הידע כמו לא היה זמין לשימוש בעת הצורך.
להצלתי נחלץ כוח עליון ("נס גלוי" בשפתו של שימי), וכשם שהקריסה והצלילה הספיראלית החלו, מבחינתי, בהפתעה, כך הן הסתיימו ומצאתי עצמי טס ישר לעבר צלע ההר, במרחק של כ – 10 מ´ ממנו. התכוננתי לפגיעה, ליפוף אחד בבלמים ופלייר מלא ברגע הפגיעה, כשהרגליים מקופלות כדי לאפשר לספוג המגן ברתמה לספוג המכה.
לאחר כמה שניות התאוששות והכרה בכך שאני על הקרקע, ובסה"כ ללא פגע, מושיט היד למכשיר הקשר ומעדכן את שימי. ערן כבר בדרך אלי ושני תושבים מקומיים שחזו בי מבתיהם ומיהרו לעזור לא מאמינים שאני בריא ושלם.
תובנות שלי:
טיסה בתרמיקות כששימי לא בקשר עין איתי – מוקדם מדי עבורי. חייב לצבור ניסיון נוסף בהשגחה צמודה של שימי.
בלמים לכתפיים כמצב מוצא הם הכרח קריטי בטיסה תרמלית. שימי הדגיש זאת בתדריך שלפני ההמראה ואף והנחה אותנו מפורשות לנהוג כך, אך כנראה שעד עתה לא הכרתי בחשיבות העניין להקטנת האפשרות לקריסה. איני מצליח להיזכר אם (ממש כך, אין זה ניסוח דיפלומטי ל"אני בטוח שלא") הייתי עם בלמים משוכים לכתפיים בטרם הקריסה.
מצבי חרום חייבים להיות מתורגלים כחלק מקורס תרמיקות, בסביבה מבוקרת ומפוקחת ככל האפשר. אין לי ספק שאם לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הייתי מתנסה בצלילה ספיראלית הייתי מצליח לצאת ממנה, או לכל הפחות לבצע הדרוש כדי להגדיל הסיכוי לכך. הידע התיאורטי וההסברים (שהיו מקיפים ומדויקים) לבדם, לא גרמו אצלי להפנמה כזאת שיהיו כלים זמינים לשימוש באירוע-אמת. הדבר נכון גם לגבי זריקת מצנח רזרבי. אע"פ שהיה זה, בדיעבד, מתבקש לזרוק מצנח רזרבי, מוכרח להודות שאפשרות זו לא חלפה במוחי בעת האירוע. בדומה ליציאה מצלילה ספיראלית – הידע התיאורטי (ואף "תרגול יבש", במקרה זה) היה קיים, אך לא היה בו די כדי להפוך אותו לזמין עבורי, כלומר כדי לגרום לי ליזום הפעולה בעצמי, על דעת עצמי.
תרגול מנטאלי משופר לפני ההמראה – חייב להפנים כל אחד ממצבי החרום האפשריים ולדמות את עצמי בתוכו, איך הוא קורה ומה אני עושה כדי להתמודד איתו. חייב להפנים שהתמודדות עם מצבי חרום הם כלי הכרחי בטיסה בתרמיקות, ושקיים סיכוי טוב שאתקל בהם בטיסה, גם אם אנו מקפידים על כל הכללים. יש דרכים להקטין הסיכוי להתרחשותם של מצבי חרום, אך אין דרך למנוע אותם לגמרי.
החלטתי לקרקע עצמי לחודש (תודה למודל שלי - יובל), במהלכו אפנים את האירוע ואת משמעותו עבורי. אנצל חודש זה להעמקת הידע בתחום, קריאת מאמרים ו"עבודה מנטאלית" לקראת שובי לטיסה בטוחה ע"פ הנחיות שימי.
תודה,
עמית