לקח לתמיד,
חורף אביבי, שנה בעניני רחיפה, מרחף מצויין, שליטה בחופה הרבה מתחת למיומנות הרצויה.
אני ושאול שני לבד בעמדת יבניאל.
שמיים נקיים, ריח האויר המשגע קורא לנו אליו.
על הפרש בין משבים אף אחד לא שמע
מוציאים את הציוד,
שאול כהרגלו חשדן לגבי התנאים ומתעקב.
אני מלא מרץ מניף בראשונה במשב של כ 15 קמ"ש , והמצנח לא תופס אויר (שליטה קרקעית? לא בטוח שכך הייתם קוראים לזה).
מניף בשנית, המצנח עולה לאיטו אל .... ואז נכנס המשב....ועוד איזה משב.
אני נגרר במהירות שלא תבייש כדור באולינג במעופו, ו"מפיל" (נחבט) בדרך כמה סלעים.
נעצר בסלע גדול במיוחד ומרגיש שהחמצן אזל בכדוה"א .
שאול מגיע בריצה, עוזר לי להשתחרר מהציוד.
מנסה להסביר מה עובר עלי ולא מצליח להוציא הגה.
אגן הירכיים, הגב במצב מצויין שהרי קניתי רתמה עם כל ההגנות.
הידיים, שרוטות ופגועות.
החזה (שם אין הגנות) חטף מכה חזקה במיוחד.
הרתמה נפגעה.
השעון עף מהיד.
הואריו נקרע מאחיזתו ברתמה.
מריץ את הסצינה של המפגש עם אשתי,
איך מסבירים שהספורט שהגדרתי אותו בפניהה כבטוח בעט בי ככה.
למזלי,
אין שברים,
שריטות לא עמוקות מעטרות את המותן והזרוע.
והגוף מתאושש די במהירות מהפגיעה.
בדרך הבייתה מדברים על נושא השליטה הקרקעית.
ואז אני מבין שהדרך בה שאול שני הלך בה היא הדרך הנכונה.
שליטה קרקעית ו זהירות מירבית
הדרך היחידה להנות מהספורט הנהדר הזה
[/b]
