הי צ....ח....י...ק.... .
אני אספר לך מה היה שם מנקודת ראותי
הגעתי לשדה הנחיתה כשעה אחרי שארנון פגש את החניכים שלו והם כמובן כבר לא היו שם פרט למ' יפה של מכוניות.
הגעתי לעמדה בשעה 10 בבוקר, בדיוק אז ארנון החל להוציא חניכים, כמובן בהנפה ישרה, היתה רוח חלשה והם יצאו אחד אחד, וסימנו לנו מידי פעם טרמיקות קטנטנות מאוד שיצאו אומנם ישר מהתנור, אך עדין לא הספיקו להתחממם מספיק, אז מה שנותר לנו לעשות זה הרבה פטפטת על רחיפה, לשתות קפה טוב ובעיקר להתבשל בשמש היוקדת.
אני חיכיתי כך 3 שעות.בנתיים הגיעו הרבה חברה, אדרי, יוגב ,ארואסטי, טשולר, אבי ,יעלי , זיו, דניאל והיה הבחור ממצפה רמון ששכחתי את שמו, הכין קפה מ ע ו ל ה.
מידי פעם הטרמיקות התחזקו במיוחד בחלק הדרומי של העמדה, אך היה ברור שצריך לחקות עוד , אך כעבור 3 שעות של בישול מוח, תרתי משמע, כבר לא היה לי סבלנות לחכות יותר והחלטתי לצאת, וכמובן שזו היתה טעות "אם רק הייתי מחכה עוד 20 דקות...,
אז זהו, הייתי באוויר נכנסתי ישר לטרמיקות די יפות אך לא סתם אמרתי שבישלתי לעצמי את המוח,ממש התחלתי להרגיש לא טוב, מן הסתם התיבשתי, ותוך 10 דקות , לא יותר כבר הייתי למטה ואז התחיל הסיוט האמיתי של החום האיום ביותר ועוד לקפל את המצנח בכזואת לאות, ובנוסף, לראות שני מצנחים וגלשן סונקים למעלה מעל גובהה העמדה ועושים חיים...
איזה ספורט זה תגיד לי?, מי הולך בחום מטורף לרחף במבוא חמה?!
אבל מה הנשר שהשויץ וטס לנו מול העניים לאורך העמדה, ממש קרוב אלינו פשוט היה שווה הכול
וכמובן החברה הם על הכיפאק...
סיימנו את היום בכפר קמא.
איך אומרים החברה: לא נוראה ,יש תמיד שבוע חדש.
דרך אגב, אדרי מאוד רצה לנחות למעלה, ולא ממש הצליח לא , אז הבטחתי בשמך תנאים מעולים בארוע הקרוב. אז קח את זה לתשומת ליבך...
זהו תודה לכולם על שיתוף הפעולה...ענת