היום התחיל טוב והסתיים עוד יותר טוב
יצאתי לעבוד כמו בכל יום עבודה ללא ציפיות מיוחדות .
כאשר בשעה 10:11 (השעה מדויקת) ארנון מתקשר אלי ואומר שיכול להיות מצב לרכס
אני כמובן הייתי פסימי (כבר שלוש פעמיים שהיינו בארסוף ולא טסתי בגלל התנאים )
ולא יחסתי לשיחה חשיבות והמשכתי ביומי הרגיל בעבודה
בשעה 14:17 (השעה המדויקת) קיבלתי שוב טלפון מארנון כאשר או מאשר לי סופית שהוא יוצא לארסוף
ושואל אם אני יכול להגיע
פתאום כל סדר היום שלי נראה אפשרי מבחינת הלו"ז להגיע לארסוף (סליחה ללקוחות שתואמו ובסוף הטכנאי לא הגיע)
מיהרתי הביתה כדי לקחת את המצנח שלא נארז מראש

חטפתי שטיפה מאשתי כאשר הבינה שבשביל לטוס יש לי אפשרות לסיים את העבודה מוקדם ובשבילה לא

הסברתי לעובד שלי בדרך לארסוף את תורת הנרקוטיות שיש לכל המרחפים כולם ולימדתי אותו לקפל תיק עצלן
הגענו לארסוף ב-16:20 וראיתי את סליבן וארנון מחכים באוטו שהרוח תיחלש
לאחר חצי שעה כאשר גונן היה באוויר וירד . ארנון אומר לי שאפשר לטוס
ההמראות שלי לא היו משהו בגלל תגובות מאוחרות
אבל בסוף שיצאתי לאוויר הרגשתי תחושה שרק מרחפים יכולים להרגיש חופש אדיר מעורב באדרנלין משובח
(צחקו צחקו אבל אני חניך)
סליבן פעם ראשונה שאני שמח שיש עלי כמה קילו עודפים בזכות זה טסתי היום (רוח קצת חזקה )
מקווה לטוס איתך בפעם הבאה
נ.ב.
משה זו רק תחילת הזרעת המלח שמחכה לך ביום שישי