שלום לכולם,
שלא במקרה,הגענו אתמול גיא ואנוכי להר הארי,למטרת הנאה מהשלג בלבד.
לשם שינוי,הגענו מצוידים באמא+אבא+אח של גיא.
רק שתבינו,זה מחזה נדיר,גיא בספורט היפה הזה 4 שנים וזו פעם ראשונה שאבא ואמא שלו צפו (ולא בסרטונים/תמונות)
במרחפים בLIVE.
רק החודש גיא ואביו נסעו לשרונה ותבור,אך לא התפתחו תנאי רחיפה,כך שהם נהנו רק מפריחת הרקפות,שזה לא פחות חשוב.
ודווקא אתמול,שנסענו לראות קצת שלג ואולי מרחפים,דווקא אז,קיבלנו לפנים את התמונה,שאפילו גיא ואנוכי,לא ראינו עד היום
(לא בספורט,אבל כן בתמונות)של חילוץ של ינשוף +669.
האמת,ממש הצטערתי שזה המחזה שייחרט אצלם בזיכרון.
אני והם,בתור בני משפחה של מרחף חובב,מתמודדים כל יום מחדש וזו לא קלישאה,עם החששות והפחדים.
אנחנו סומכים על בן הזוג/הבן/האח שלנו,שיעשה הכל למען בטיחותו האישית בטיסה,לפניה ואחריה.
הכי חשוב לנו,וזה לא משנה ,כמה אנחנו מעורבים בפועל,שהמרחף/ת,יחזרו אלינו בשלום הביתה.
לא תמיד,יש מי שדואג/מודע לסכנות.
אני מבחירה,תמיד מעדיפה להיות מעורבת,כבר מהיום הראשון שגיא בספורט הזה.
חשוב לי,להגיע ולהכיר מקרוב,את הנפשות הפועלות ביניכם,ללמוד את הסכנות את הסיכונים ולא פחות חשוב,את ההנאות אך גם כיצד
כל מרחף יכול לשמור על עצמו וגם אם הוא טועה,ללמוד מטעויות שלו ושל אחרים.
לא תמיד,כולכם,גם אלו שיש להם בני/בנות זוג/ילדים/משפחה/חברים,מודעים לכמה שאנחנו מהצד חוששים.
החשש הוא טבעי והוא צריך להיות בלב של כולנו,כי מי שלא חושש ולא יודע גבול מהו,לא ירחף בשבוע הבא.
אולי אני נשמעת קצת מחנכת וקצת קשוחה.
תאמינו לי,ששווה להיות תמיד עם היד על הדופק וגם להעיר/להאיר כשצריך.
קראתי מקצת התגובות כאן.
לומר משהו כמו :
"מי שלא טועם קצת מהמוות גם לא טועם חיים" וזהו ציטוט,לא משקף לדעתי נכונה,את שאירע אתמול ובכלל את המהות הספורט שלנו.
ריגושים זה אחלה,ספורט אתגרי,אכן נותן מענה לריגושים,אך תכליתו איננה "לטעום" מהמוות,לא בבית ספרי,בכל מקרה.
זכותו של כל איש לחיות כראות עינייו.
אנא,חישבו גם על מי שמחכה לכם באהבה בבית ורוצה שתחוו את הריגוש,גם בפעם המיליון.
שבוע טוב לכולכם.
נ.ב. לדוד פרנק מאחלת החלמה מהירה.
אגב,רק בשישי הכנו ביחד קפה בארסוף,לראשונה התוודעתי פנים מול פנים אל האיש וכיניתי אותו בשם "עטלף" - (ישן ביום-מרחף בלילה).
צחקנו וקישקשנו,מקווה שתזכור גם רגעים יפים יותר מהסופ"ש האחרון ושתשמור על עצמך.
