אולי זה בגלל שבקורסים אין מספיק תרגול של המראה באפס רוח?
אנחנו לא תרגלנו המראה קידמית בכלל.
עשינו פעמיים המראה קידמית רק כאשר הגענו לגלבוע.
התוצאה (לגבי) היא שאני לא מרגיש בטוח בהמראה מסוג כזה.
עוד נקודה למחשבה עבור צוות המדריכים...
אני לא לגמרי הצלחתי לפתח שליטה במצב החופה בתאום עם מהירות הריצה.
הדבר גורם לנדנוד החופה בזמן ריצת ההמראה. יותר מידי ברקס והחופה בולמת, פחות מידי ברקס והחופה עוקפת...
פעם זה נגמר לי בנפילה מקצה המדרון במבוא חמה לגובה של מטר וחצי. יצאתי "נקי".
פעם שנייה זה כמעט נגמר בנפילה מהצוק בארסוף. איכשהו הצלחתי לבטל בזמן והתיישבתי שני מטר לפני הקצה.
מסכים 100% אדריאן - גם עם מה שצוק כתב.
לא העלתי תחקיר בנושא, אך אני אחרי המראה שלישית באותו יום (לפני חודש) התיישבתי על הסלעים בגלבוע - ה-A נשארו אצלי ביד.
במזל יצאתי רק עם כמה תפרים ומכות יבשות.
יש מספר בעיות שאני רואה בדיעבד, על סמך כמובן המקרה האישי שלי:
* הנפה קידמית ראשונה בכלל, בוצעה בהמראה בקורס בגובהה.
* הפוקוס היה לכל אורך הקורס על תרגול, שיפור והנפה אחורית - לא היה שום דגש על תרגול ואפילו עצמאי של הנפות קידמיות.
* אפס רוח או קרוב לזה, זה לחלוטין מקרה קצה, בהתאם למגבלות המהירות שבקצה הסקלה 0-30 קמ"ש.
* כיוון שהנפה קידמית מאפשרת אינדיקציה קצרה יותר על מצב המצנח מעל הראש (או שזה רק אצלי), היא מסוכנת הרבה יותר לדעתי.
- שורה תחתונה : מדריך לא מאפשר המראה של אף חניך לפני שהוא ווידא ב-100%, על הקרקע , בתנאי דשא, שהחניך מניף קידמית בצורה טובה ורץ ישר עם מצנח מעל הראש.
ככה פשוט