עוד הבדל קטן שלא נגענו בו. מצב עמדות. ההבדל בין דשה/ חומר גומי/ או מעל האבנים של חצי קילו מפוזרים (שלפחות פעם אחת טס איתי עד מבוא.) מהתבור.
הר קפיצה... לא מזמן פרחים ושיחים גובה מטר..... מי יכול להיות בטוח שלא ניקח כמה שורשים לטיול?. ואי אפשר ליראות קשרים בזמן פריסה.
הר הארי, הורס חופות אומנם לא מפריע לנו להמריא. לא נדבר על זיכרון , כמה פעמים נתפס לנו רגליים בחריצים?
אין חוץ מנתניה, מקום שאפשר לשוות לעמדות אירופאיות (ואפילו ארגנטינאיות). ובשש שנים שאני מרחף, חוץ מהתנדבויות אישיות, לא היה החזקה או שיפור של עמדה כל שהיא. כי אנחנו לא שייכים לשום גוף שמטפל בנו. גם לא בנושה החשוב הזה.
ולדוגמה לסטטיסטיקה האישי. וכמה חשוב לנהל לוג בוק. 750 המראות , 5 עם קשרים. 4 נפתרו תוך כדי טיסה. אחת לא נפתח ואיתו הלכתי לנחיתה. 4 קשרים הראשונים ב3 שנים הראשונים. הקשר אחרון ב5/9/14 עם מרגריטה.
רונן. כל אחד מתעורר מתי שהוא. וכל אחד שכותב "מכבד את ההחלטה שלך".... אפשר לגיד למישהו שחייב להמשיך לטוס ולא מכבדים את ההחלטה שלו? באותה מידה, מכבדים גם את ההחלטה להמשיך. ולגבי השקר, כל אחד חייב לדעת שיש רמת סיכון בספורט. ומי שלא יודע יבין את זה מתי שהוא בפגישה כואבת שלו או של חבר. אני אישית תמיד חושש. תמיד פרפרים הבטן. לא אוכל כלום לפני המראה, יובש נוראי בפה בעמדות. צורך של רצף טיסות (הייתי מציין בשנים האחרונות, פחות השנה הזאת).. והכל באה מאהבה לספורט, ולחברה שיש בו.
כתבתי כבר בפרטי כמה פעמים. אנחנו קהילה קטנה, ובנוסף לכאב של אובדן חיים של בן אדם קרוב (כי כולנו קרובים פחות או יותר), יש פגיע בקבוצה עם גל של הפסקות או עזיבות.
שתהנה בעיסוקים החדשים שלך.
רולי