משהו קצת מוזר לי בכל התיאורים מאותו היום. אני לא לגמרי מהבין למה כל מי שניסה להתמודד עם הרוח החזקה בחר לטוס מצפון להר ולא מדרום לו.
את המקרה של גונן אני מצליח להבין - כנראה היה גבוה מספיק והתכוון לעבור בואדי מעל הונטורי.
בני (איזה בני?) כנראה רצה לעשות את אותו הדבר, או לנצל את הונטורי של הואדי ע"מ לברוח מזרחה מעט יותר מהר.
את רולי אני מבין לחלוטין - אם אי אפשר לחזור להר, בורחים ממנו (אחרת נוחתים בשיבלי).
לא הצלחתי להבין אם צוק היה באוויר או לא.
מצנחי ה-A (ויטלי ומי עוד?) - אני לא מצליח להבין למה כאשר טייס מעל ההר והרוח מתחזקת ללכת צפונה ולא דרומה או מזרחה.
בצפון יש: איזור מיושב גדול (שיבלי-דבוריה, אין שדות נחיתה), בתוך ואדי (ונטורי, שרק מקטין את הסיכוי לחזור מערבה, ורוטורים, שיזרקו את המצנח והטייס למטה). בנוסף, התבור מתוח על קו דמיוני הנע מצפון מערב לדרום מזרח, כך שבטיסה צפונה ההר בעצם "בורח" מהטייס וצריך לרדוף אחריו (לטוס יותר רחוק מערבה) ע"מ להגיע אליו ולעבור אותו (זאת בתוך הונטורי והרוטורים).
בדרום יש: שדות נחיתה בכל מקום, השטח שמדרום לתבור פתוח, כל שמלבד הונטורי שהתבור מייצר כמעט ואין בו מערבולות של האויר (רוטורים, למעט אלו שנוצרים ע"י מכשולים על הקרקע), ואם נזכור את העובדה שהתבור הולך מצפון-מערב לדרום-מזרח, בטיסה דרומה ההר "מתרחק" מהטייס, מה שמגדיל את מרחב הפעולה שלו ואת טווח הביטחון מההר.
לי נשמע שההחלטה לטוס צפונה היא האפשרות הכי פחות טובה. עדיף לברוח דרומה (לשטחים הפתוחים) או מזרחה (לעבור קצת ברוטור של התבור ולנחות באיזור כפר תבור).