בשבת האחרונה יצאתי לחנוך סופסוף את עמדה 307.
נראה שלאחרונה החבר'ה חזרו לטוס שם וגם אני רציתי להכיר את העמדה
הרוח הייתה חזקה בשישי וגם בשבת. ברגיל אלו לא ימים שאני אוהב לטוס בהם, אבל החורף היה רטוב והטיסות היו יבשות ולוקחים את מה שיש...
הגענו לעמדה עם המון רוח, הרבה הרבה מעבר למגבלות. בכל זאת התחלנו להרכיב כדי שתהיה אפשרות להמריא כשהרוח תרד. הרוח ירדה. גולש ראשון יוצא לאויר, מטייל קצת הלוך חזור, מטרמל ונעלם לנחיתה אחרי זמן קצר. הרוח כבר במגבלות ואני לא חושש להמריא, אבל כפי שכתבה קרנהשפע בפוסט אחר, המצב בחוץ היה שונה לחלוטין.
באויר למעלה הרוח מאוד חזקה, הרבה יותר מאשר בעמדה. ה GPS מראה 33 קמ"ש. היו כמה טרמיקאות רחבות וכיפיות לטרמל עליהן, אבל בכללי, רוח חזקה מאוד עם סחיפה לא כיפית. אחרי זמן מה אני יוצא בגובה 700 מעפ"י לשדה ממול לשרונה לנחות ליד הגולש הראשון.
טרק הטיסה בליאונרדוהדמיית הטיסהבקשר אני מקבל חיווי לגבי כיוון הרוח - מזרחית עם רכיב צפוני, רוח חזקה, כולל אזהרה שיהיה קשה לחדור את הרוח ולכן שאסור לי לעבור את בסיס השדה עם כיוון הרוח מפני שלא אצליח לחזור פנימה.
השדה תחום מצידו המערבי והדרומי במטעים, וזו גם הפינה ממנה אני מתכוון לבוא לגישה (הדרום-מערבית לצפון-מזרחית).
את האזהרה אני לא לוקח ברצינות מספקת, כן עובר את בסיס השדה (עם המון גובה) ומסתובב חזרה לנחיתה עם 260 מעפ"ש.
הדבר הראשון שאני מגלה זה שאני כמעט לא חודר. משיכה אגרסיבית מאוד ואני מוצא שאני מתקדם במהירות של כ- 20קמ"ש.
כל הזמן אני מוודא בעין שיש לי נתיב בריחה למקרה שלא אצליח להגיע לשדה (אולי לנחות דרומית למטע הדרומי? - אבל העצים ייצרו רוטור, אפילו שהם נמוכים
), אבל מהר מאוד אני מבין שאני לא באנדר-שוט ושאצליח להגיע בקצב הנוכחי. מרגע שאני מוודא שאני בתוך גבולות השדה אני בוחן את הגובה שאני נמצא בו. כ-20 מטרים מעפ"ש אני מחליט להעביר ידיים (עניין של שניות). זה נראה לי זמן נכון שיאפשר לי פיינל טוב. ההחלטה לעשות זאת בגובה הזה מצילה לי את הנחיתה...
ברגע שאני משחרר ידיים מהבייס-בר, הגלשן מתחיל לתרגם את המהירות לעליה חדה של האף. גם צובר כמובן גובה מחדש. אובדן המהירות האוירית גורם לי לשינוי כיוון משמעותי, ואני נמצא בערך ב-90° לרוח. בלי לאבד עשתונות אני נדבק לצלע וממתין לגלשן שיתיישר, אחרי כמה שניות הוא משנה כיוון ואז כיוון יתר ואני מוצא את עצמי נמוך שוב בזוית לרוח, ועכשיו אני נדבק לצלע השניה בשביל להחזיר את האף לרוח מחדש. האדמה קרובה מאוד ואני נוגע בקרקע כשאני דיי מיושר לרוח, אבל בלי הרבה שליטה על הגלשן. את המטרים האחרונים אני מעביר בריצה ונעצר. הכל עבר בשלום, אבל מבחינתי זה היה אירוע בטיחותי. בקלות הייתי עלול להנעל עם הגב לרוח וחזרה לכיוון המטע אם האינפוטים שנתתי לגלשן לא היו מהירים מספיק ולא היו מתורגמים לשינויי כיוון מספיק מהר.
ההערה שקיבלתי מהגולש שהדריך אותי בקשר הייתה שלפני מעבר לצלעות הייתי צריך לשחרר את המהירות בהדרגתיות עד למהירות טרים, ורק אז להעביר את הידיים. אני מקבל את ההערה באופן עקרוני. בד"כ בטיסות רגועות בתנאים רגילים אני נוהג כך לפני העברת הידיים. הפעם אני לא בטוח שהיה לי מספיק גובה ושטח לבצע את זה ולכן גם לא חשבתי לעשות כן. ייתכן שאני טועה בעניין, ולראיה, תוספת הגובה לה "זכיתי" כששיחררתי את המשיכה האגרסיבית.
המסקנה העיקרית שלי מהאירוע היא שלא הייתי צריך בכלל לצאת מהבית אתמול. בוודאי לא להמריא ביום שנראה מאוד סוער בעמדה שחדשה לי.
באמת שברגיל אני לא טס בימים כאלו כי זה לא כיף. אני צריך ללמוד שלמרות חרמנות הטיסה הקשה מהחורף הדל בטיסות, צריך הייתי לדעת לתרגם את התנאים ל-"לא מתאימים" לטיסה.
בתבור, שזה אתר שאני מכיר היטב ויודע לשפוט את התנאים בו בצורה טובה יותר זה היה יכול להיות בסדר. ב-307, עמדה שאני כלל לא מכיר זו הייתה טעות להמריא ביום כזה חזק.
לסיכום, סופ"ש דיי סוער ומלא באירועים:
גולש אחד שבר צלע בנחיתה (בירידה \ עליה. לא יודע כי לא הייתי לראות, רק שמעתי ממקור שני).
גולש אחד שתל בנחיתה ושבר את הקיל עם הקסדה.
גולש אחד (אני) כמעט נחת בגבית לרוח ולתוך עצי מטע.
גולש אחד נחת על עץ זית (אנדר-שוט) ואח"כ נזף בגולש אחר על שבחר לא להמריא כי נראה היה לו שזה יום חזק מדי.
אני תוהה אם העמדה מסוכנת מכפי שאנו חושבים אותה, או שרופפנו את המודעות שלנו לבטיחות.
אני לא יודע אם אילו כל האירועים שהיו בסופ"ש...
שיהיו טיסות בטוחות לכולם ושבוע טוב.
יוסי.
