ההמראה - ברוח קלילה של אולי 5 קמ"ש.
הנחיתה -
את עניין המעבר לעמידה מוקדם מדי אני לא מצליח להבין עדיין.
בעיקרון אני מעדיף להיות מוכן בעמידה כשעוד יש לי גובה ספייר (למקרה של שינוי כיוון הגלשן עקב תנועות לא חלקות שלי). מעבר לעמידה בגובה יחסית נמוך מפחיד אותי.
יכול להיות (זו הערה חוזרת, אז כנראה) שאני מפספס משהו בהבנה שלי את העניין. אני לא הרגשתי בעיה עם הפיינל.
מצד שני, נחיתה ברוח 0 באויר יציב, לא היה פה משהו שיכול להצביע לי על טעויות...
לגבי הצפה בגובה הנעליים, שוב בעיית פחדים.
פחות מרווח לטעויות, נעל יכולה להתפס לי במשהו (אני מתאר לעצמי שזה סתם סרט אבל אצלי בראש הוא עדיין מוקרן), תזמון פלייר עוד יותר קריטי ופחדים בלי שם. בסופו של דבר אני מעריך שאני אעשה הצפה בגובה הקרקע ככל שיעלה הביטחון. אותו דבר לגבי מעבר לעמידה בשלב מאוחר יותר.
בגדול הטיסות האחרונות עזרו לי להתחבר לגלשן, והשתדלתי לעשות כמה שאפשר המראות ונחיתות עם הגלשן גם בחורף.
אני מרגיש יותר נינוח בטיסה ולוקח "סיכונים" יותר גדולים.
סיכונים

- עדיין אני שומר מרווחי ביטחון של משאית, אבל זה בגלל שאני מרגיש לא חד מספיק על הכלי וחסר וודאות לגבי ההתנהגות שלו. כל טיסה נוספת עוזרת לי לחדד ולהבין את היכולות וההתנהגות.
כרגע נראה לי הכי חשוב ללמוד להדק סיבובים בטרמיקות (כמובן אחרי העדיפות הראשונה של בטיחות בהמראות ונחיתות). אני עושה סיבובים של טריילר ולא מצליח להשאר בטרמיקות צרות

בשביל לתרגל את זה אני צריך גובה, ובשביל זה אני צריך תנאים יותר טובים ממה שהיו לי החורף...
ושאלות:
1. בסיבוב בטרמיקה עדיף לי לשחרר VG?
- זה יאפשר לי לטוס יותר לאט, אבל האם זה לא יקשה עלי להשאר בטרמיקה? (טיסה איטית - כלומר פחות היגוי, נכון?)
2. עמ"נ לחדד את הפניה אני מבין שאני צריך להוסיף פיצ' (ולאו דווקא להוסיף הטיה - גלגול). העניין הוא שאז הגלשן מזדקר לי קצת והכנף הפנימית נוטה ליפול. בשביל לחזור לתחושת טיסה "נורמאלית" אני חייב להוסיף מהירות. כבר עשיתי היי-סייד גם בגלשן הזה, אבל לא נראה לי שזה המקרה. נראה לי שהוספת פיץ' לא בהכרח נכונה בכל מצב שאני רוצה לחדד פניה.
אשמח אם המנוסים ישפכו עוד אור על העניין. טכניקת התרמול שלי על הטי2 חייבת להשתפר!
תודה,
יוסי.