יעקוב וערן,
אני חולק עליכם בשתי נקודות שונות.
יעקוב,
אני נגד הצבת מטרה "ריאלית".
המטרה היא להנות מהטיסה, לטוס בביטחה ולהגיע רחוק ככל האפשר ולא להסתפק בצומת יזרעאל.
אני חושב שחייבים לטוס עם גמישות מחשבתית ולא נעול מטרה.
בטיסה תחרותית הסיפור כמובן שונה לחלוטין.
ערן,
ספק שחלק מטיסה ארוכה יותר הוא גם הנכונות של הטייס "לסחוט" את התנאים. אנחנו לא מדברים על זה הרבה אבל המון המון טיסות מסתיימות כי הטייס רצה לטוס קרוב לכביש או להמנע מנחיתה באמצע שומקום.
הנכונות לקחת סיכון (לאו דווקא סיכון פיזי. בהרבה פעמים זה "סיכון" למסע ארוך ביום קיץ חם), היא זו שבהרבה מקרים עושה את ההבדל בין סתם טיסה לטיסה מצויינת
הערתי לך בתחילת הדרך (כמו לרבים אחרים) ואני עדין רואה זאת קורה הרבה, המון המון טיסות מסתיימות במזל ללא תאונה קשה בגלל הרצון והניסיון לסחוט את התנאים.
הקלאסי:
אנשים גולשים במורדות יבניאל ובמורדות אלומות בגובה נמוך עם רוח גב העיקר להגיע לכנרת.
אנשים ממריאים ברוח צד וברוח חזקה העיקר לטוס כי הם כבר הגיעו לתבור.
אני חושב שההזמנה שלך לקחת סיכון היא יותר ממסוכנת והיא לא באמת הזמנה רק לאתגר פיזי של הליכה בחום באמצע שום מקום.
לסחוט את התנאים כדאי ורצוי לעשות עם הרבה מחשבה ולא בפזיזות.
יותר ויותר אנשים מנסים לעלות מגובה 0 ושוכחים מה קרה לנועם בצומת נבות ומה קרה לויקטור באשדות יעקוב.
אני מעדיף טייסים פחות מסתכנים שיכולים לטוס גם מחר מטייסים אמיצים בכסאות גלגלים ובתי קברות.
תאונה בודדת מרסקות לפעמים משפחות שלמות בגלל רצון לעוד קצת.
