הדיון בעניין המצבי חירום במבוא העלה לי כמה שאלות בעניין שיטות לאיבוד גובה.
אני מחפש להבין באילו מצבים להשתמש במה וכמובן להבין את המגבלות והסיכונים. שלב הבא הוא ללמוד להתמודד עם מצבי חירום שעלולים להתפתח מהם.
אני מכיר 3 שיטות:
1.
big ears - נחשבת כנראה לשיטה הבטוחה ביותר. כנראה הפגיעה ביציבות היא הנמוכה ביותר והיא גם מאפשרת שמירה על מהירות התקדמות סבירה וניהוג. בשילוב עם ספיד סיסטם אפשר לנסות להתמודד עם מצבים כמו התחזקות תנאים ברכס למשל. דגשים מוכרים לי הם קודם אוזניים אחכ ספיד, גם בכניסה וגם ביציאה. וגם שימוש בניהוג גוף כפיצוי על אובדן שליטה חלקי בברקסים. אוזניים אחרי ספיד עלולים לחשוף אותי לפרונטל. וגם עם אוזניים הגרר גדול יותר וההיגוי מוגבל יותר. עם אוזניים לבד הכנף שומרת על יציבות די טובה לדעתי.
מה קצב איבוד הגובה? (נדמה לי שבאיזור המטרים הבודדים לשניה). מה המגבלות ומה הסיכונים?
2.
צלילה ספירלית - תמרון די תובעני בגלל הג'י שמתפתח והאנרגיה הרבה. אפשר להגיע מעל 20מ/ש ירידה, אבל לא ליותר מדי זמן. דורשת טכניקה טובה לשליטה תוך כדי וליציאה. הסכנות שאני מכיר הן השפעה פזיולוגית (מסחרחורת ומעלה) תוך כדי, וסיבוכים ביציאה לא טובה (יש אנרגיה רבה שצריך לרסן). אין מהירות אופקית.
באילו מצבים נדרש לבצע? אילו סיכונים נוספים יש ומה המגבלות?
3.
B-stall - קצב ירידה בערך 8מ/ש. התקדמות אופקית איטית מאוד. קצת נידנוד בכניסה וביציאה. רגישות גבוהה לתנאים לא יציבים. מתאים לתנאים יציבים וגובה מספיק (מהו גובה מספיק? 200 מטר נחשב מספיק).
לי זה הרגיש מאוד סולידי בתנאים של גירזון מוקדם יחסית ביום, אבל כנראה שרבים חושבים שזה לא כל כך סולידי.
לאילו מצבים זה נדרש בכלל? אילו סיכונים נוספים יש?
יצאה שאלה ארוכה, אבל אני מנסה לעשות סדר בראש ולהכניס תרחישים נוספים לתירגולים המנטליים (לפחות).
אשמח מאוד לשמוע תובנות שיוסיפו גם לענין "למה זה טוב בכלל?"

וגם סיכונים והגבלות ספציפים.
תודה!