צחי, לשאלתך, לא. אם כבר ההפך.
הרגישות לגלגול (נעזוב לרגע את הסבסוב כי זה פחות העניין פה) גבוהה ככל שטסים מהר יותר.
למעשה לא כולם יכולים לשמור על צלילה ישרה, וזה בגלל רגישות הגלשן לגלגול במהירות גבוהה.
טייסים פחות מנוסים, המנסים לבצע טיסה מהירה ע"י צלילה, חוווים הרבה פעמים מה שאנו מכנים Yawning . זהו מצב הולך ומחריף של גלגול לצד אחד ולצד שני בחריפות, הנובע בגלל תיקון יתר מצד הטייס.
לגבי זריקת המנצח בתוך ענן.. מסכים שזו אולי לא ההחלטה הנכונה. הרי הענן יכול "לשאוב" בקצב גבוה מזה שהמצנח מוריד אותנו.
אבל, כמו שחגי כתב, הטייס כנראה לא ממש תפקדו בשיקול דעת.
הנקודה היותר חשובה בכל הסרטון הזה, היא להבין כמה טיפשי היה להיכנס מראש לכל המצב הזה עם כל הסימנים שהיו לו לפני הכניסה לענן.
אני באופן עקרוני מאד מעדיף להתרכז במניעה של מצבים, מאשר "איך לצאת עכשיו מהחרא הזה".
לגבי מה שבאבי כתב.. צריך להבין שאנו שומרים על איזון הכנפיים ע"י ראיית האופק בלבד(!).
ברגע שאין לנו אופק (או קרקע, או כל נקודת יחוס אחרת לאופק), קשה לנו לדעת מה "הלמטה" ביחס אלינו. לא ניתן לסמוך על תחושת התאוצה שלנו כי אם אנו בפנייה, עקב הורדת כנף הדרגתית ולא מורגשת, התאוצה שנרגיש כבר אינה תאוצת כדה"א, אלא תאוצה אנכית לגלשן בהשפעת הכוח הצנטרפיטלי בסיבוב.
נובע מכך, שבמצב של חוסר התמצאות אפקית, אנו עלולים להמשיך להפיל כנף מבלי שנהיה מודעים לזה.
מקווה שעזרתי להבין
