היי יוגב.
ראשית, אהבתי לגמרי את העניין מהקומה הרביעית. הזכרת לי את ילדותי באילת. אז גם גרנו בקומה רביעית, ובכל סופ"ש הייתי מוריד כך את גלשן הרוח, והולך לגלוש בים..
אני לא לגמרי מסכים עם הערותיו של אדריאן (לפחות עם חלקן).
לגבי הטיסה המשוכה שלך: לדעתי קשה לקבוע חד משמעית מזווית הצילום הזו האם משוך או לא. לי זה בכלל נראה כאילו אתה תלוי בזווית גבוהה מידי. זה מאלץ את הזרועות שלך להיות קצת מיושרות, ונותן הרגשה כאילו שהגוף שלך מעל הבייס. נסה לבדוק בבית (חפש מקום לתלות את הריתמה גבוה) מה זווית התלייה. אתה צריך לשאוף להיות מקביל לקרקע. העזר במישהו נוסף שיוכל להביט מהצד. למד את הזווית הנכונה, כך שבטיסה הבאה תהייה לך תחושה נכונה לגבי הזווית הנכונה. נסה לשחרר ידיים לכמה שניות בזמן טיסה, כך תדע בוודאות שאתה משוחרר לגמרי. ולמד את מיקום הבייס בייחס אליך. זה ייתן לך עוד סממן למצב טיסה משוחרר.
לגבי הקירבה לרכס: אתה היית בסדר גמור!! אני לא חושב (למעשה אסור לך) שאתה צריך להתקרב יותר בהתחשב בדרגתך וברמתך. רק אם היית עולה משמעותית מעל לגובה העמדה היית יכול להתקרב יותר (בדקה ה- 2:43 אתה אמנם מעל העמדה, אבל לא מספיק גבוה).
אתה שומר על מרווחי ביטחון טובים. ואני מאריך אותך על זה מאוד. המשך כך. זה ישמור עליך בספורט לעוד הרבה זמן.
והערה משלי (זו יותר הארה מהערה): אתה נוטה לשכוח את עקרונות ניהוג הגוף.. שים לב, לדוגמא, בדקה ה- 3:53. אתה שואף להפנות טיפה את הגלשן שמאלה על מנת לשמור על קו טיסה, אבל לא ממש מצליח (או מצליח במאמץ רב). שים לב שחלק הגוף העליון שלך מתקן לכיוון הרצוי, ואילו הרגליים "מתקנות" לכיוון השני... דבר מעניין: כאשר זו פנייה ברורה, לדוגמא השמיניות לאיבוד גובה, או פניות ה- 180 שלך, אתה מבצע אותן (את הפניות) כהלכה

מכך, אני מבין שאתה יודע איך, אבל כשאתה לא שם לב, זה "בורח" לך..
לסיכום, מסכים עם שי.. "יאאלה, התחל לבוא הרבה"..

דוד מיקלס
David Miqueles
(חתימה עבור משתמשי הטאפטוק

)