רוחות מזרחיות רמזו לי על הגלבוע. בעפולה פתאום רוח דרומית ששלחה אותי לתבור. למדתי שביום של רוחות חלשות מכיוונים שונים, כדאי להמר על התבור שבדר"כ מספק את הסחורה.
איתי באוטו שלושה חברים. הגענו ראשונים לעמדה כשהסרטים (עליון ותחתון) מתווכחים ביניהם אודות כיוון הרוח. בכל זאת הרכבתי את הגלשן ואז החלו לטפטף טייסי המצנחים ב"אלפיהם". בסביבות השעה 12 שני מצנחים ממריאים, אם מותר לכנות גירזון כהמראה. מתחיל להיות לי לא נעים מהאורחים שלי וב 12.30 אני מבטיח להם שעד השעה 1.00 אני או ממריא או מקפל. נרתמתי לגלשן ויצאתי מול משב שבכל כוחו לא הצליח להרים את סרט הסימון, אלא לנפנפו נפנוף רשלני בלבד. מיד לאחר ההמראה האוויר מראה סימני חיים ואני רוכב עליו כ -20 דקות שמעלות אותי לאחר מלחמת הישרדות קשה ל-200 מ' מעל לעמדה. בשלב זה החלטתי להמר על עשן בעמק, כ-2 ק"מ דרומית לשדה הנחיתה. הגעתי אל העשן והוא גרם לואריו שלי לציץ רק כמה ציוצי לגלוג. מכאן חזרה לכיוון ההר ונחיתה רכה ליד הדרך. גרד שהמריא כרבע שעה לאחר שנחתתי גירזן ונחת לידי. כמובן ש 10 דקות מאוחר יותר הרמנו את הראש לשמים (ניסיתי להימנע, אבל חוסר אופי מהול בסקרנות הכניעו אותי) ושם ראינו מספר מצנחים בבסיס ענן. אמר כבר מישהו לפני שהסבלנות משתלמת? אילו ידעתי בצעירותי שהספורט הזה בנוי על סבלנות, הייתי אולי בוחר בספורט אחר...
ותעשו לי טובה, אל תספרו כאן בפורים מה המצנחים עשו היום. בסדר?
