היום החל בסדרה של תקלות מעצבנות. קבעתי עם חשמלאי רכב להביא לו את האופנוע שלי (כן, כן, הגיע הגולד ווינג, מי שלא יודע מה זה, שיתבייש לו). מכיוון שהחשמלאי נמצא בדרך לתבור, ביקשתי מחבר/נהג/רוכב אופניים שהתנדב להצטרף אלי (זה האח הבוגר של אילן וצלר ז"ל שנפטר בתאונת גלישה בשרונה לפני כעשרים שנה). כשכבר כמעט הגעתי לחשמלאי, התברר ששכחתי את הטל. הנייד בבית. החבר הגיע ויצא לכיוון התבור באופניו, הוא רק ציין שהאוטו (המכונה כידוע ביגי) לא סוחב. החלטתי לחזור הביתה, אך נסיעה שאורכת בדר"כ 10 דקות, ארכה כחצי שעה, כי הכל עליה והאוטו בקושי סוחב בראשון... מכאן למוסך של הקיבוץ שעזרו ופתרו את הבעיה במהירות, עכשיו שוב לחשמלאי, לראות אם הוא מסתדר עם האופנוע ולתבור.
בדרך התחלתי להסס, אם זה בכלל היום שלי ואולי אפילו הייתי מוותר, אילולא המתנה הזאת שקיבלתי בדמות נהג איסוף שגם הצהיר שיש לו זמן ושאטוס כאוות נפשי. הגעתי לעמדה בשעה 10.30, מליון צנחנים (טוב, קצת פחות, אבל הם מתרבים) ואף גלשן...חברה, מה קרה לכם, אתם הולכים ומתמעטים, ואלה שעדיין טסים קצת ישנים נדמה לי. משבים קלילים שהולכים ומצפינים ואף מצנח לא ממריא. בשעה 11.15 אני מוכן להמראה ומבחין פה ושם במשבים קצרים בכיוון הנכון, אבל המצנחים לא ממריאים. לבסוף, לאחר מספר הנפות כושלות וביטולי המראה מוזרים, שנים שלושה מצנחים באוויר ולאחר שאני ממש מתחנן שיתנו לי סוף שוף להמריא, אני תופס משבון קצר וממריא עליו מאוזן וישר. בינתיים מצטרפים לג'עג'ועים בגובה העמדה עוד כ-7 מצנחים. צפוף וכל טרמיקה מתמלאת בהם. קשה ואני נלחם כרבע שעה כ200 מ' מתחת לעמדה. כל המצנחים מעלי אבל בסוף אני מצליח איכשהו להתמרכז ועולה לאט לאט ל 1250. המצנחים פונים כדרכם לכיוון הכנרת ואני מחליט לנצל את הצפונית ולטוס דרומה. מגיע לאחוזת דברת בגובה 200 ומתכנן פיינל ליד בית הקברות של יוסי ז"ל ואז מתעורר לו האוויר ומשחרר בועות לא ברורות.(תודה יוסי יקירי, חשבתי עליך באוויר וזה עבד !!!) אני מתעקש עליהן ולאחר חצי שעה אני שוב ב 1100 מ' אבל להפתעתי הסחיפה היא צפון מזרחה. שינוי תכנית, בתחילה חשבתי על צומת מגידו "ואחר"כ נראה..." עכשיו הבנתי שאין לי סיכוי כי הרוח הלכה והתחזקה. מכאן האוויר מתעורר ובכל פעם שאני מבקש באה טרמיקה ונותנת בראש. כלא שאטה, בית השיטה, בית שאן ומבית שאן אני ממשיך על כביש נווא איתן עד למעבר הגבול לירדן. עובר את תחנת הגבול בגובה 1000 מ' וחוזר מערבה לנווה איתן. למרות שהתנאים אפשרו המשך טיסה צפונה, עייפתי לאחר יותר משעה וחצי באוויר ונחתתי בשדה אפור וחם ליד הכביש. נהג האיסוף הגיע עוד בטרם הספקתי לסיים קיפול, פלאפל זריז בעפולה, אוסוף הגולד ווינג בגניגר ורכיבה מאושרת הביתה לסיאסטה. ישנתי שעתיים כמו תינוק עם חיוך שלא נמחק עד עכשיו. מתי תעבור המחלה הזאת?






??
מחר שוב בתבור. קיבלתי חשק והאשה לא באזור. (משפט מוזר, תחשבו עליו...)