אלי,
איש לא עשה ולא יעשה דבר משום של"בתי הספר" (שהעניקו לעצמם את התואר המכובד), ולחניכים אין כל חשק לשמוע על ההיסטוריה שנכתבה בדם ובטח לא מוכנים לקבל ביקורת.
רשימת "הדברים" שאני מכיר רק מהשנתיים האחרונות רצוי שלא תחשף בפומבי.
אני בטוח במאה אחוז שזה בכלל לא משנה באיזה מקום צחי למד, באיזה בית ספר הוא נבחן ומי נתן לו אישור כלשהו להטיס טנדם - אף אחד לא לימד אותו לטוס לתוך חוטי החשמל באופן יזום (על פי עדי ראיה).
אז אולי תסביר (או תסבירו) לי מה ניתן ללמוד או ללמד מאירוע שכזה? ומה אתם חושבים שניתן לעשות בנידון.
קח דוגמא מעולם הגלישה האוירית:
פעמיים בשנה מתתקיים ערב בטיחות במבוא חמה.
מלבד אוכל, הווי וחברה טובה, יש גם הרצאות בנושאי בטיחות.
תתפלא אולי לדעת, שרוב האנשים מעוניינים לחזור הביתה שלמים ולא להפצע \ להיהרג בספורט החביב עליהם. לכן, רבים מגיעים לערב הבטיחות ונוכחים בהרצאות מרצון טוב, ולא כי מכריחים אותם. אין פה עניין של אגו, כי אף אחד לא מטיף. לא מעלים בי"ס לגלישה על המוקד ולא מצביעים על אף אחד. פשוט נותנים דגשים בטיחותיים ומרעננים לאנשים את הזיכרון בהקשר הבטיחותי ונהלי הבטיחות.
אתן שתי דוגמאות.
1. טייס ראשי (חגי זיו) חוזר ומספר בכל ערב בטיחות על המצנח החדש שהוא קיבל במתנה, ואיך בבית הוא ניסה לשלוף את המצנח הישן בשביל להחליף ביניהם, וגילה שהפינים של המצנח הישן הוכנסו הפוך ולא ניתן היה לשלוף אותו במצב חירום. הסיפור מהווה תזכורת וסיבה למה יש צורך ברענון מצנח פעם בשנה.
המצנח שלי מתקרב לשנה מאז שקניתי אותו. אין לי שום חשק לרענן אותו, אבל את הסיפור של חגי אני זוכר היטב, ואת החיים שלי אני אוהב.
2. מזכירים לטייסים שציוד חדש הוא גורם מסיח דעת. לכן, יש הנחיה בטיחותית (לא חוק, אלא המלצה) לא לטוס עם שני מכשירים חדשים בטיסה אחת. כך, אם קניתי PTT חדש ומצלמה חדשה אני לא אשתמש בשניהם בפעם הראשונה יחד, כדי שלא יהיו לי יותר מדי גורמים מסיחי דעת בטיסה. יתר על כן, בגלל שאני טס עם ציוד חדש (נגיד PTT), אני זוכר שאני נמצא בטיסה עם רמת סיכון יותר גבוהה. אני זוכר שלא מעט תאונות התרחשו על רקע של טיסה עם ציוד חדש בפעם הראשונה, ואני שומר יותר מרווחי ביטחון.
אלו שתי דוגמאות קטנות להרצאות נעימות באוירה טובה שמחדדות לכולנו את הצורך בבטיחות ובמודעות לבטיחות. צריך לזכור שלא כל המרחפים נכנסים לפורום, ולא כולנו שולטים בהבנת הנקרא היטב. לפעמים כשאומרים לנו משהו בעל-פה, אנחנו מבינים יותר טוב, או שיכולים לפחות לשאול שאלות. חוץ מזה, התזכורת שווה המון, גם לוותיקים שביננו.
אני מבטיח לך שאף טייס, כולל אלו שעברו תאונות, לא רצה ולא חשב שהוא יעבור תאונה. כולם רוצים לחזור הביתה בשלום.
כשזוכרים את המורכבות ורמת הריכוז הנדרשים לטיסה, כשזוכרים כמה הסיכון גדול ומהם הדברים שיש להזהר מהם, מתחילים לשנות התנהגות. אני, אישתי וחברים אחרים מהקורס שלי ביטלנו טיסות על רקע של עייפות או חוסר ריכוז מספיק פעמים. גם אם לפעמים יצא שהגענו לעמדה ולא טסנו כי היינו עייפים מדי. כולנו זוכרים את מקרה צרפתי, ואת הסיכון שבלעלות לטיסה כשאתה לא מרוכז.
לעוף זה אתגר מורכב ומסוכן, למרות כל ההנאה שמפיקים מזה.
קל להתמכר לתחושת ההיי, וקל גם לשכוח את הסכנות שבטיסה.
גורמי סיכון הם לא רק המראה במסגרת מגבלות מזג האויר. יש דברים רבים אחרים שניתן לחדד. לפי מה שקורה אצלכם, סיפורים על אירועי בטיחות והלקחים שניתן להפיק מהם לא חסר.
תעשו ערבי בטיחות, אף אחד לא יתבע אתכם על זה שחידדתם נוהלי בטיחות או דיברתם על גורמי סיכון בטיסה. תהיו בוגרים, גלו אחריות, שתפו בניסיון שלכם. אתם תגלו שרוב האנשים צמאים לידע שיוכלו להשלים מבעלי הניסיון.
אין לזה קשר לבתי הספר המלמדים. אנשים עוזבים את בית הספר ומתחילים לטוס באופן עצמאי. הם עדיין צריכים רענון מדי פעם.
בברכת המראות בטוחות ונחיתות רכות,
יוסי.
