תחקור קצר ותובנה בצידו:
ביום שישי, 11.5.2012 יום בהיר ומעולה לטיסה, צפיפות בעמדה, לחץ להמריא, בד"ח שלם פרט לבדיקת מצנח פתוח לחלוטין (לא היה מקום לפרוס לפני ההמראה, ובעמדת ההמראה לחץ), הנפתי וכבר עם פנים החוצה, מזהה חזיה משמאל וגם נועם צועק "חזיה". אני מביט מעלה, להוריד? לא להוריד? "לא נעים להוריד, אני אעכב את התור" משוכנע שזה יפתח באויר ויוצא. חזיה על 2 תאים, לא היתה שום בעיה לטוס ישר ואופקית, לא התכוונתי לנחות אלא לנסות לפתוח באויר, כמו שעשיתי כמה פעמים עם חזיות קטנות שכאלה.
התרחקתי, טיפסתי ובאיזור מרוחק וגבוה התחלתי מאמצים לשחרר: סתבי, ברקסים, פרונט – כלום. החזיה עיקשת. שוב ושוב, כלום. החזיה לא זזה מילימטר.
השלב הבא היה פול סטול, בקורס SIV למדתי שזה מפרק כל חזיה. ניסיתי פעמיים, אבל החזיה היתה שם וכלום לא עזר. אגב פול סטול: לא לישום על ידי מי שלא עבר קורס SIV!
אז נחתתי וחוויג' בטובו בא לאסוף אותי
בדיעבד הסתבר שהמיתר שיצר את החזיה, ליפף אחד מהשחיפים המאוד גמישים בשפת ההתקפה של הנובה ואחז בזה חזק, וכל תרגיל שכתוב בספר לא שיחרר אותו.
מסקנה לבעלי המצנחים המתקדמים: יש אלמנט חדש במצנחים החדישים – השחיפים הגמישים, שביחד עם חזיה גורמים להתנהגות שונה של המצנח ממצנחים ללא שחיפים, והרגלים ישנים (כמו שלי, לפתוח חזיות באויר) לא עושים רושם עליהם. הנכון היה להוריד את המצנח בעת הגילוי לפני ההמראה, לפתוח חזיה ולהמריא שוב בבטיחות, למרות הלחץ בעמדה ולמרות שמאבדים את התור בהמראה.
למזלי, לא "שרפתי" את היום כי חוויג' בא מהר ואסף אותי ויכולתי לצאת שוב. תודה לחוויג'.