תודה אסי,
את סיפור היום המלא כתבתי בשרשור אחר אז לא אחזור עליו.
בגדול, טיסה ראשונה מהתבור למ״ח.
זו הטיסה השניה עליה המראתי רק כדי לנחות כמה שיותר מהר למטה ליד אסי שהציע לי טרמפ הביתה.
כיוון שהייתה מצלמה ניסיתי לנחות ממש ליד אסי, השיפוט ההתחלתי היה מצויין אבל הפתיעה אותי בועה חמה בשדה שפשוט הרימה אותי כמה מטרים (רואים בסרט מרחוק) ומשם הצלחתי לעשות את כל הדברים הלא נכונים.
אין שום נזק לי או לגלשן (שפשופון עדין בשפת התקפה ימין).
להלן התחקיר שלי:
1) לקחת ספייר, לתכנן נחיתה מספיק רחוק מהעצים, בתכנון המקורי לא השארתי מרווח להפתעות כגון זו שחוויתי. תכנון נחיתה לקוי.
2) הטרמיקונת שהרימה אותי גרמה לי לגלגול ימינה, ניצלתי את זה כדי לעשות s קטן אבל מימין יש קו מתח לכן הייתי חייב לתקן חזרה. בדיעבד הייתי צריך להלחם איתה ולא לתת לה להכתיב לי את הכיוון, בנקודה הזו דווקא פניה שמאלה דרומה הייתה נותנת לי מרחק נחיתה יותר גדול (כשהתישרתי מערבה חשבתי על זה אבל בגלל הגובה הנמוך ויתרתי על המשך הפניה).
3) ממש לפני העץ ניתן לראות שאני מנסה לדחוף ולהקטין את המהירות (גורם לי גם לטפס מעט). הפעולות נעשו מתוך אינסטינקט והן טעות. צריך לשמור אנרגיה מספיקה כדי לבצע פלייר חזק לפני העץ (גם אם מטפסים קצת בגובה). בפועל אני מגיע לעץ כמעט מזוקר ולכן הדחיפה שלי לא מצליחה להרים את האף מספיק לבלימת ההתקדמות.
בסופו של דבר אני מצליח להגיע לעץ עם אנרגיה יחסית נמוכה וכיוון שהפגיעה היא בצד ימין נוצר סבסוב ימינה שלדעתי הציל את הגלשן מנזק ע״י ספיגת חלק ניכר מהאנרגיה.
לסיכום, מי שחמור אוכל קש... פאדיחה רצינית.
לדעתי אני זוכה בתואר המפוקפק של נחיתה הכי קרובה לרכב (מאחורי העץ).
לגבי מצנח, מיקי אתה צודק לגמרי,
הכי עצוב הוא שאני טס עם מצנח עצירה כבר שלוש שנים ועדין לא העזתי לבדוק אותו (למרות שזה כמובן לא תרוץ לנחיתה המביכה).
חוץ מזה היה אחלה יום!