את הסופ"ש התחלנו עם אדריאן ביום חמישי. אדריאן הוציא אותי ואת שפע לטיסה קצרה ובטוחה, ראשונה ללא ירון. הוא יצא מייד אחרינו ונחת כמעט איתנו בשביל לוודא שעברנו את הסולו הראשון בבטחה ובלי בעיות מיותרות (וגם כי לא הייתה ממש רוח חזקה והתנאים לא הספיקו לטיסה ארוכה, אני חושב). השעה הייתה מאוחרת ולא היה לנו איסוף, אז חיכינו לצנחנים שיעלו אותנו ללמעלה (תודה לרומן והחניכים שלו אלכס ואלון) והתכוננו ללינה בעמדה. המדורה נמשכה עד חצות, ואח"כ התפננו לשינה. למחרת בבוקר לקחנו את הזמן באיזי. אוהד ואפי יצאו למבחן ועברו שניהם, אח"כ יצאנו שפע ואני לטיסת בוקר קצרצרה. הרוח הייתה בין 0 ל- 5 קמ"ש, ובחוץ עוד לא היו טרמיקות. הטיסה שלי הייתה הראשונה עם הואריו שלא מצא שום סיבה קטנטנה לצפצף. מבלי לבצע אפילו 360 אחד, סיימתי טיסה קצרצרה בנחיתה בטוחה למטה.
לאחר קיפול וחזרה לעמדה, יצאנו אוהד ואני לטיסת צהריים.
הרוח הייתה מערבית יציבה, בערך 15-20 קמ"ש.
ידעתי שהמתנה תביא להתחזקות התנאים, אך עם זאת, הרגשתי שגם התנאים האלו טובים מספיק, ושמהירות הרוח אידיאלית עבורי להמראה כגולש מתחיל.
לאחר ההמראה פניתי צפונה והתחלתי לחוש בעילוי. זו הייתה הטיסה השניה שלי עם ואריו, וכעת היה לי קל יותר לזהות את מיקום העילוי ושם לבצע את פניות ה-180, כפי שהדריך אותנו ירון. עם כל ביצוע פניה כזו, התחדד לי קצת הבטחון והתזמון. בהתחלה עברתי את העילוי עד שביצעתי את הפניות והן היו רחבות. לאט לאט תזמנתי טוב יותר את ה-180 וחידדתי אותן יותר, ובתוך זמן קצרצר מצאתי את עצמי לראשונה בגובה של כ 15מ' מעל לעמדה. היה מרגש מאוד
זמן קצר אחרי המריאה מרינה. ידעתי שהיא עומדת להמריא ולא הייתי מופתע לגלות אותה בשמיים. עם זאת, לאחר פניית 180 חזרה דרומה, מצאתי שאני עף אל הכיוון שממנו היא מגיעה. חלפנו במרחק שאותי, כגולש מתחיל, עדיין קצת מלחיץ. עוד לא יצא לי לטוס עם כלים אחרים בקרבה אלי, ושמחתי מאוד שרק אני ומרינה בשמיים ושהמצנחים כבר לא. השתדלתי לשמור מרחק, וממילא מרינה המנוסה יותר נמצאה גבוה ממני תוך זמן קצר מאוד, ושוב הרכס היה "כולו שלי". המשכתי לנסות לתפוס גובה, אך בעצם, בעיקר מה שהצלחתי היה לא לאבד. באחת מפניות ה-180 מצאתי את הרוח מסובבת אותי סיבוב יתר לכמעט 270, וראיתי את הרכס מולי. מייד משכתי ובצעתי פניה שתרחיק אותי מהרכס. זו הייתה הנקודה המפחידה ביותר בטיסה שלי. ירון הזהיר אותנו חזור והזהר מפני מצב כזה שבו אנו עלולים למצוא את עצמנו עם הגב לרוח והפנים לרכס. שמחתי ששמרתי את גבולות הבטחון שירון מנחיל לנו, שלא טסתי קרוב מדי לרכס (בהתאם לרמת השליטה שלי בגלשן) ושלא עלה על דעתי לרגע לבצע 360 במיקום שבו הייתי. ריכוס נראה קל כשאחרים עושים זאת, אבל עבורי הוא עדיין אתגר. לאחר כ 10 דקות של ריכוס בקרבת העמדה מצפון ומדרום , מצאתי שאני כבר בגובה דיי נמוך ומתקרב למדרגה. החלטתי שזה זמן טוב לצאת להמשך הטיסה, גם בגלל שאני כבר לא מנצל היטב את הרכס (ההתרגשות הורידה אט אט את רמת הביצועים שלי) וגם כי זכרתי את הזהרותיו של ירון שלא להאריך את הטיסות הראשונות מדי, כך שאשאר מפוקס ועירני לנחיתה. מעל הגבעות ניסיתי קצת לתפוס תרמיקות, בעזרת ההקשבה לואריו. ביצעתי המון (במונחים שלי) 360, כשאני מנסה להרגיש מאיפה בא העילוי. בשלב הזה לא הסתכלתי כלל על הואריו ורק הקשבתי והתרכזתי בטיסה. לאט לאט הבחנתי שלמרות שאני מאבד גובה בקצב איטי מאשר בטיסות הקודמות, אני לא ממש מטפס. הבחנתי שהגובה שלי יאפשר לי רק להגיע בבטחה לשדה הנחיתה, ומיד יצאתי לכיוונו. עם ההגעה לשדה הנחיתה, פתיחת הרתמה (סגורה רק עד לברכיים בשלב הזה) ואומדן שהגובה לא יספיק לי להקפה רחבה. ביצעתי הקפה צנועה ויצאתי לפיינל מסודר ונחיתה רכה.
מעט אחרי נחת אוהד עם תזמון פלייר מושלם. עבור אוהד הייתה זו הטיסה הראשונה בלי ירון. מה שאני מכנה, הסולו האמיתי הראשון.
אוהד זכה למקלחת מים קלה כיאה לסולו ראשון
חיבוקים מלאי התרגשות של טיסות ראשונות בלי "אבא", וחוויות מהטיסה רצו תוך כדי הקיפול.
איזה כיף להיות גולשים מוסמכים
תודה לכולכם על היותכם משפחה כיפית ואוהבת כל כך.
ומז"ט גם לאלכס מהמצנחים על טיסה ראשונה בלי המדריך בתקופת החניכה שלו. היה מרגש להיות שם ולראות אחים לשמיים עושים גם הם את צעדיהם הראשונים.
יוסי.
