וואלה, מזמן לא נהנתי ככה משרשור בפורום
אבל בכל זאת, אם לחזור לנושא הראשון בשרשור הזה, אז איזה כלי בטוח יותר?
אני עובד בחברה שמטיסה לקוחות על שני הכלים. חלק מהטייסים שלנו מטיסים טנדם על שני הכלים, לפי דרישה.
אין יום שלקוחות לא שואלים איזה כלי יותר בטוח.
אין פה טייס טנדם שמטיס גלשנים ומצנחים, שלא יענה בפה מלא שהמצנח בטוח מהגלשן.
ישנם יתרונות וחסרונות (וכרגע אני מדבר על בטיחות, לא ביצועים) לשני הכלים, אבל בסיכום ושקלול כל הגורמים המצנח לוקח בגדול.
כדי להשאר אובייקטיבי אנסה להשוות עובדות בלבד:
לפני הכל, מכיוון שמדובר בכלים עם מעטפת ביצועים שונה, בואו נגדיר שבחינת הבטיחות כאן היא במסגרת מעטפת מז"א של הכלי.
יציאה ממעטפת מז"א אוטומטית מגדירה את הכשל ככשל טייס.
לשם נוחות, אפרט בנפרד 3 רמות סיכון המובנות בכל טיסה: המראה (סיכון גבוה), טיסה (סיכון נמוך) ונחיתה (סיכון בינוני).
להלן העובדות:
המראה:
במצנח- הכנף נמצאת כ 7 מטר מעל הטייס ושוקלת פחות מ 10 ק"ג. עם הנפת המצנח, החופה נושאת את משקלה ומושכת להתרחק מהטייס.
בגלשן- הכנף נמצאת כחצי מטר מעל הטייס ושוקלת כ 30 ק"ג. הטייס נושא את משקל הכנף במהלך הריצה עד להשגת מהירות אויר מינימלית של כ 10 קמ"ש, בה הכנף תתחיל לשאת את משקלה.
השלכות על נסיון לעצור המראה (מכל סיבה שהיא):0 רוח או רוח חלשה:במצנח- על הטייס לעצור רק את המאסה של עצמו. עם אובדן מהירות תאבד החופה את תכונותיה האוירודינמיות ותיפול ארצה. ידיו של הטייס פנויות להגן על עצמו. רתמה מודרנית מספקת הגנה יעילה לגב, אגן וצד.
בגלשן- על הטייס לעצור את המאסה של הגלשן בנוסף על זו שלו. אם מדובר במדרון סביר להמראה, האינרציה המעורבת לרוב תמנע עצירת המראה יעילה והסיכון לנזק לציוד או לגוף גבוה.
* יתרון ברור למצנח במקרה של עצירת המראה.
* יתרון נוסף: במצנח ניתן להמריא בבטחה ברוח גב קלה.
רוח אופטימלית:במצנח- ניתן להניף מצנח ולהחזיקו מעל הראש (KITING). עצירת המראה תדרוש לרוב התקרבות לחופה עם הפלתה כדי להוריד עומס ולהמנע מגרירה. בשל משקלה הנמוך של החופה, טייס סביר יוכל לגרום לחופה ליפול עם הרוח, ולנוע בעליה. תמרון יחסית קל ופשוט.
בגלשן- קשה מאוד לעצור המראה לאחר תחילת ריצה. הכוחות האוירודינמיים על הכנף מבוססים, ודחיפה תביא לניתוק. האינרציה על הגלשן תקשה על עצירת הריצה במדרון. הסיכון לנזק לציוד או לגוף גבוה.
* יתרון ברור למצנח במקרה של עצירת המראה.
* יתרון נוסף: במצנח ניתן להמריא ברוח מקבילה לרכס.
רוח חזקה:במצנח- בעית חדירות כל עוד הטייס במגע עם הקרקע. החופה הופכת למפרש עם הפלתה. נדרשת תנועה מהירה של הטייס אל החופה כדי למנוע גרירה. סיכון גבוה לניתוק לא רצוני ולנפילה מואצת (מטוטלת).
בגלשן- שליטה טובה לטייס על רגע הניתוק באמצעות הבר. הגלשן נושא את משקלו העצמי ללא מהירות קרקעית. עצירת המראה פשוט ע"י הטסת הכנף בעמידה על הקרקע.
* יתרון ברור לגלשן במקרה של עצירת המראה.
השלכות על רמת הסיכון בהמראה (אחרי נקודת אל חזור):במצנח- מרחק החופה מעל הקרקע מאפשר יציאה בזוויות הטיה של עד 45 מעלות (טייס עדיין על הקרקע, לרוב נגרר) ועדיין להוציא המראה ללא נזק. עומס הכנף הנמוך (ביחס לגלשן) מכתיב מהירות ניתוק נמוכה ולכן אנרגיה קינטית נמוכה (שוב, ביחס לגלשן) עמה יש להתמודד במקרה של פגיעה לא מתוכננת בקרקע. רתמה מודרנית מספקת הגנה טובה לגב,אגן וצידי הטייס.
שליטה לקויה של הטייס יכולה לאפשר לחופה להגיע לזווית התקפה שלילית בזמן המראה, דבר שיגרור קריסת שפת ההתקפה.
גזירת רוח בזמן המראה יכולה לגרום לתופעה דומה.
* מיומנות הטסה בסיסית דורשת מהטייס את היכולת להטיס את המצנח לכיוון הרצוי לו גם כשהוא קרוס חלקית.
* טכנית, כל מצנח רחיפה בעל תקינה כלשהי ניתן לשליטה כיוונית מלאה כאשר הוא קרוס חלקית, עד 50%. חופות מתחילים ורמת ביניים ניתנות לשליטה כיוונית מלאה גם כשהן קרוסות 60%, וקצב השקיעה בזמן קריסה שכזו יהיה נמוך מירידה על רזרבי, אם הטייס מונע פנייה של החופה.
בגלשן- קרבת הכנף לקרקע עלולה לגרום לפגיעת קצה הכנף בקרקע\עצמים צמודי קרקע במקרה של הטיה בהמראה. עומס הכנף הגבוה (ביחס למצנח) כתיב מהירות ניתוק גבוהה ולכן אנרגיה קינטית גבוהה (שוב, ביחס למצנח) עמה יש להתמודד במקרה של פגיעה לא מתוכננת בקרקע. בזוויות פגיעה מסויימות גוף הגלשן יספוג אנרגיה רבה ויגן על הטייס. במקרים אחרים הטייס עלול לספוג פגיעות נוספות משברי הגלשן.
אין סכנת קריסה (למעט כשל מבני). גזירת רוח תגרום להטיה לא רצונית.
סיכום סיכונים בהמראה:
* יתרון שרידות לטייס המצנח במקרה של פגיעה בקרקע לאחר המראה.
* יתרון למצנח בהמראות ברוח 0\חלשה\גב קלה בשל מהירות מינימום נדרשת נמוכה. יתרון למצנח במקרה של צורך בעצירת המראה.
* יתרון למצנח מבחינת שדה ראיה.
* יתרון לגלשן ברוח חזקה (היעדר צורך להתמודד עם מפרש, יתרון מהירות\חדירות), ובמקרה של צורך בעצירת המראה.
* יתרון לגלשן בהתרחקות מהירה מההר.
טיסה:תקלות כשל מבני:במצנח- 99% ממבנה המצנח מבוסס על חיבור בד לבד\מיתר. למעט מדגמים תחרותיים מסויימים, יתירות המיתרים מאפשרת קריעה של מספר מיתרים ללא אובדן שליטה (תלוי כמובן במיקום המיתר הקרוע). טייס יכול במקרים מסוימים להנחית מצנח שנקרע ופוצל ל2 חלקים
incredible collision in grappa mountainהיעדר חלקי מתכת וברגים (חלקם נסתרים) ופשטות המבנה מפחית באופן משמעותי את הסיכון לכשל מבני.
מצנח ניתן לשליטה והנחתה בקלות גם אם 50% מהחופה קרוס.
לטייס ששכח לרכוס אבזמי רתמה במצנח יש סיכוי לעשות זאת לאחר ההמראה (קיימת תרגולת שנלמדת בקורס).
בגלשן- כשל מבני משמעותו ברוב המקרים אובדן שליטה.
חלקי מתכת רבים, כבלים, ברגים וגלגלות. נושא של עייפות החומר הרבה יותר בעייתי למדידה (לרוב במתכת אין סימן ויזואלי)
נקודת התליה של הגלשן נמצאת בגב הטייס, קל בהרבה לשכוח להתחבר. כמעט בלתי אפשרי לעשות זאת לאחר המראה.
* יתרון בולט למצנח בהתמודדות עם כשל מבני.
בטיחות אקטיבית:במצנח- טייס מצנח יכול ליזום שקיעה נשלטת של יותר מ 20 מ\ש (ואם נעזר במצנחן ANTI G גם להחזיק זאת לאורך זמן).
בגלשן- טייס גלשן יכול ליזום שקיעה נשלטת של כ 4.5 מ\ש.
*יתרון בולט למצנח בבטיחות אקטיבית.
מצנחי חירום:במצנח-קיימות חופות רזרביות ניתנות לניהוג.
הירידה תחת רזרבי במצנחים היא בתנוחה המאפשרת נחיתה על הרגלים. הרתמות המודרניות מספקות הגנה טובה בפני פגיעות גוף.
בגלשן- חיבור המצנח הוא לרוב בגב הטייס. הגלשן פוגע בקרקע לפני הטייס, שברי מתכת עלולים לפגוע בטייס.
התוצאה באם הגלשן הגן על הטייס מפגיעה או החמיר אותה היא אקראית.
* יתרון בולט למצנח בירידה על רזרבי.
נחיתה:ברוח 0\חלשה\גב:במצנח- קלי קלות. פלייר מוקדם\מאוחר\חלש - המצנח סלחן מאוד לכל אלה. טייס בכושר סביר יפצה בקלות עם רגליו על טעויות הנחתה.
שינויי רוח בפיינל לא יגרמו לקצה הכנף לפגוע בקרקע.
מהירות נמוכה ויח"ג תלול מאפשר לטייס מיומן הנחתה טובה באי תנועה מוקף חוטי חשמל.
יכול להסתפק בפינל של 10מ, לא מושפע מאפקט קרקע.
בגלשן- לא סולח. דורש פיינל ארוך שעלול להתארך עוד בשל אפקט קרקע. מהירות אוויר גבוהה דורשת תזמון פלייר מדויק. שינוי רוח בפינל עלול לחרב את הנחיתה. סיכון של נגיעת קצה כנף בקרקע.
לא מאפשר נחיתות חירום מוצלחות בשטחים מצומצמים.
* יתרון בולט למצנח בנחיתות ברוח 0\חלשה\גב
ברוח אופטימלית:במצנח- קלי קלות.
בגלשן- פחות נורא מאשר בלי רוח.
* יתרון למצנח.
ברוח חזקה:במצנח- על הטייס לרוץ אל החופה כדי לנטרל את כוח הרוח.
בגלשן- על הטייס להטיס את הגלשן לאחר נחיתה כדי למנוע התהפכות.
* יתרון למצנח.
לסיכום, במבט על העובדות בלבד, ללא תוספת רגש, המצנח הינו כלי בטוח יותר בהנחה שהטייס שולט במיומנות הטסה בסיסית.
לראיה, המצב בארץ כיום בו אחוז ניכר מהאנשים שלומדים לטוס על מצנחים לא עוברים דרך מסלול מתאים, ועדיין לא נדרשים לכסא גלגלים.
במצב הקיים, של לימוד בשיטת הברירה הטבעית, למצנחים יש סיכוי מהותי לשרוד לאחר הכחדות הגלשנים, גם אם לא לזמן רב.
הערה לגבי קריסות במצנחים:
it's not a bug, it's a feature!
האפשרות לקריסת המצנח מובנית בעצם תכנונו.
המצנחים מתוכננים לקרוס ולהתאושש. נסיונות בעבר ליצור מצנח שאינו קורס (שפת התקפה מוקשחת, שחיפים ושאר פטנטים) הביאו מצנחים ש
כמעט לא קורסים, ו
כמעט אף פעם לא מתאוששים.
האפשרות לקריסת המצנח באופן יזום, וקלות השליטה בו כשהוא קרוס, הביאה את היצרנים להתקין מערכות עזר לקריסה מבוקרת (BIG EARS).
אפשר להאשים את היצרנים בחבלה מכוונת בבטיחות אבל לא תשיגו הרשעה.
