תחשוב על הלוגיקה מאחורי הפעולה.
אזניים מגדילות גרר,מתלילות את זווית הגלישה (מבלי לשנות את זווית החופה אל האופק) ולכן מעלות את זווית ההתקפה = מקרבות את החופה להזדקרות.
ס"ס מנמיכה את שפת ההתקפה = מורידה זווית התקפה = מרחיקה את החופה מהזדקרות (ומקרבת את נקודת הקריסה).
אם מה אתה מעדיף להתמודד? קריסה או הזדקרות?
בונוס להתחלה עם ס"ס: קל יותר לקפל אזניים 
שורה תחתונה (לדעתי), עד היום טעית.
איתי
כל התרגיל הזה נועד לתת לי לחץ חופה = עמידות בקריסות, נכון?
העניין הוא שהמבנה הut פחות אווירודינאמי , הוא גם הרבה יותר איטי, מה שנותן לי תחושה של sitting Duck
בטיסה שלי בתרמיקות אני היום משתמש היום הרבה יותר במהירות הכנף לכלי להתמזגות. תרמיקות שאני עובר דרך מינוס רציני אני נכנס עם ספיד סיסטם. (עד 50%)
נראה לי הרבה יותר אלגנטי להגיע עם מהירות ופלייר נמוך.
למה המהירות נפסלת כדרך לחדור אוויר מחותחת?
