"נחיתת באדיקוב"
סיפור
"בואו ננתח מצב לקראת נחיתה", אני אומר בקול פסאודו אוטוריטטיבי,
מנסה להתעלות מעל המולת הדיון של הקבוצה מאחור.
"אני באוויר, בתבור, והאדמה הפכה כבר להיות יחידת נ"מ אפגאנית…"
"אתה לא היית צריך להיות שם!!!" יורה "חץ" לעברי.
איפה היית 10 דקות לפני זה!!! חושף מולי "גררו" את שיניו.
"לטוס, זה לדעת לקרוא את הטבע, דון קרלוס...", אומר לי "חוואג' ג'ו" בקול רך, מלא אהבה ורחמים.
אני מתאפק לא לבכות. בשפתיים רועדות אני מצליח למלמל " אבל, אבל…"
"אין אבל!" יורה "יוקש" לעברי, אתה לא היית צריך להיות באוויר מעבר למגבלות שלך!!!"
דמעות כבר זולגות בלחיי, ובקול תחינה אני פונה אל הקהילה,
"אבל אני מתאר מצב היפוטטי…"
נועם, נותן מבט לחברים. תנו לחבר להתבטא. הוא כל כך משתדל…
שקט נעים נוצר.
"אז בקיצור", אני ממשיך, "למטה מלחמת עולם.
אני רוצה לדעת מה השיטה שתביא אותי בבטחה לקרקע."
"ריאד" מהנהן. שאלה טובה...
עדיין אף אחד לא מרים את הכפפה.
"נגיד שיש לי 500 מטר גובה, וכל הזמן שבעולם לחשוב מה לעשות. מהם הבנצ'מרקים בהליך נחיתה…?"
"יש לך 500 מטר?...טוס לצמח…" זורק גרישה וכולם מתפוצצים.
בעוד החבר'ה צוחקים, באדיקוב עושה לי טורנדו עם האצבע.
"אני רוצה להגיע לנחיתה עם הכי הרבה מהירות, נכון?", אני חותך אל תוך הדי הצחוק האחרונים.
הסכמה כללית בקהילה.
"באדיקוב, איך היית ניגש לנחיתה?…"
באדיקוב קודח עם האצבע לתוך הרצפה.
"בוא נבהיר את המצב… אתה 100 מטר מעל הקרקע… אתה עוקב בדריכות אחר נחיתה של גלשן… ופתאום כנף ימין שלו נזרקת מעלה בחריפות…אין לך לאן לברוח …מה אתה עושה?"
"יורד 360 חדוק, פותח, גב לרוח, 3מ' מקרקע 180 חדוק אל תוך חרוח."
"רגע, אבל מה קרה לטייס הגלשן?", נזעק נועם.
"היפוטטי, היפוטטי…" מרגיע אותו חוואג' ג'ו.
"לא פשוט…" אני מפתיר, מהנהן את הקושי בראשי.
"דונט דו דה קרוס איף יו קנט דו דה סוף. חפי לנדינגס"
***