לגבי הנחיתות בשדות - לאלו מכם שלא מעודכנים קיים שרשור מקביל בפורום של הסמרטוטים ושם נתתי תגובה שעיקרה הוא: "לא מכוון לשדה אף פעם". לפעמים מפספס ונוחת בשדה כשמתרגל דברים שמסתיימים בקרקע וצריך לנקז אנרגיה כדי לנחות טוב - לפעמים זה אומר להאריך או לקצר את הפניה האחרונה לפני הנגיעה והאנרגיה מכתיבה את הטון, לא כיוון הנחיתה - פה זה השלב שאם טעית בחישוב (קשה לחשב ודורש אימון) אתה צריך לנקז ולנחות ולא מעניין אותך איפה ולאיזה כיוון.
לכן לא אתייחס לזה יותר (כי אין מה לשכנע - אני יודע שזה לא בסדר וחשוב להבין שזה לא בכוונה).
לגבי סגנון הטיסה המסוכן - זה דווקא נושא שבו יש לי דעה מאוד ברורה והנה המקום להביע אותה (זה לא קשור לאיזה כלי אתה מטיס או מסיע או גולש או כל דבר אחר).
שיפוצניק אני מאמין שכדי להיות טייס טוב יותר יש למתוח את המגבלות שלך בצורה מבוקרת ובטוחה תוך שימוש בידע שקיים בעולם (בארץ מעט מאוד כי מעט מאוד עושים את זה פה, בינתיים).
אני לא מנסה לעשות לופים מסוכנים, אני מבצע שני תרגילים מוגדרים שרכשתי בהם מספיק נסיון ואימונים בגובה גבוה מאוד כדי לדעת את המגבלות שלהם ולשכלל את היכולות שלי בהם. רוב הטיסות שלי הן מצב חירום מתמשך ונשלט, המון הזדקרויות, קיפולים, טיסה רוורס, ספינים, ותרגילים שהם שילוב של הנ"ל.
אני לומד אותם ולומד איך להשתמש בכל טווח היכולות של המצנח, ועל הדרך נהנה מאוד מאוד גם מהעוצמות וגם מגרף השיפור שלי שעליו אני עובד קשה כדי לשמור.
עכשיו בוא נשים בצד את האקרובטיקה, לא כולם נהנים ממנה ואנשים מתייחסים אליה כטיסה מסוכנת (צודקים בעקרון) - לדוגמא, ספירלת קרקע לא תעזור לך באף מצב חירום שאני מצליח לחשוב עליו והיא נטו תרגיל אקרו שאני רוצה להשתפר בו. אבל ספינים והזדקרויות הם תרגילים שיעזרו לך המון בחיים האמיתיים של קרוסים או מה שלא יהיה.
בוא ניקח מצב היפותטי שבו אני באויר ונתקלתי במצב חירום.
בוא ניקח טייס שלא מתאמן על מצבי חירום על בסיס יומי שנתקל במצב חירום.
מי אתה מעדיף להיות ברגע האמת שכבר קרה משהו וצריך לתפעל אותו?
קורס מצבי חירום ותרגול מצבי חירום הוא בסיס לחיים ארוכים בכל פעילות שדורשת יכולות תפעולמי שטס רגוע וסבבה כל טיסותיו, סביר שיבהל או יטעה ברגע האמת.
זה כמו להכנס לבית בושת בלי קונדומים ולקוות שלא תדבק... יכול להיות שתצליח, אולי לצאת מזה סבבה. אבל האם אתה מוכן לקחת את הסיכון?
