אמנם יוס כתב כבר על שרונה, אבל לפני כן הינו ביום רביעי בגלבוע, שם היתה לי הזכות לטוס בפעם הראשונה סולו מההר (יחד עם שאול ולביא שגם להם היתה טיסה ראשונה באותו יום) ועוד שישה חניכים של ירון: יוס, אפי, רועי, תמיר, אוהד, יוסי אוחנה. אמנון מלך העולם עזר להוריד רכבים למטה, ופאפא לוין הנחית אותנו באלגנטיות בשדה למטה ונתן עצות, טיפים וסיפורי מורשת קרב.
השמים היו בהירים להפליא עם כמעט אפס רוח בעמדת ההמראה, ומעט מאד רוח דרומית-מזרחית בשדה הנחיתה.
אז איך היתה הטיסה הראשונה מההר??
זה מתחיל בפרפרים בבטן קצת לפני ההמראה, אז הלכתי לעשות עוד סימלוץ מלא (עם תנועות מלאות כאילו אני עפה) ליתר בטחון. תוך כדי המראה הבנתי על איזה סלעים יוס וירון דיברו, וזה היה פחות או יותר החלק הכי מפחיד והכי מלחיץ בטיסה - לרוץ לתוך הסלעים האלה, לראות אותם מתקרבים, ולהמשיך לרוץ בכל הכח קדימה...אין ספק שהתמונה הזו היא יופי של גורם מדרבן בשבילי לנעול את המבט רחוק וקדימה על האופק בכל ההמראות שבאו מאז.
ואז פתאום אני באוויר, מנסה לספור עד שלוש כדי להעביר ידיים ורגליים אבל נשברת ב-2 כדי לקבל יותר תחושה של שליטה בגלשן. מבט ראשון למטה ואני קולטת שהפרספקטיבה החדשה הזו מבלבלת מאד ועדיף להתרכז בדברים אחרים כרגע, כמו איפה שדה הנחיתה שלי ומאיזה כיוון אני מרגישה את הרוח.
כל העניין של פניות ברתמת השכיבה בפעם הראשונה קצת מוזר, לקח לי כמה נסיונות לא מלאים להצליח לעשות פניה עם כל הגוף, ובנתיים אני כבר מעל השדות, ואפשר להסתכל למטה (לפרספקטיבה של שדה שטוח רחוק מתחתי כבר התרגלתי באימונים של הכבל, שימו לב לחיוך ב1:30 פחות או יותר....)
מגיעים לשדה הנחיתה - DBF מסודר עד כמה שאני מצליחה עם פניות כמעט מתואמות. בכניסה לפיינל, בזמן העברת הידיים, חוזרת על עצמה בעיה שכבר חשבתי שנפטרתי ממנה באימוני הגבעה - אני שוכחת להוריד אף ולאבטח את האחיזה של הידיים בזמן המעבר והאף בורח למעלה וכל הגלשן מתחיל לרקוד לאן שבא לו, לא כיף בכלל ודופק לי את כל הגישה בצורה כזו שאני צריכה לקפץ מעל השיחים שלא תכננתי בכלל לעבור מעליהם ולפספס את השביל שעליו רציתי לנחות. אין פלייר נורמלי אבל יש משהו שמנסה לרמוז על כוונה לפלייר וזהו. נגמרה הטיסה הראשונה.
הדבר הראשון שחשבתי עליו כשהתנתקתי היה "כמה שזה היה מסובך עכשיו, עוד מעט זה יראה לי ממש טריויאלי...איזה כיף לי". ואז בא יוס לחבק ולנשק (ולעזור לסחוב את הגלשן בזמן שאני רצתי לספר לחבר'ה), ואפילו הזליפו עלי קצת מים לפני החיבוקים והנשיקות...
שוב, תודה לירון על ההערות, הצעקות, ההסברים, ההדגמות, המצגות, העזרה וההשקעה העצומה של תשומת לב, עצבי ברזל וסבלנות שהביאוני עד הלום, and beyond ...

קרנהשעפה
KerenaShefa first solo - Gilboa 28-12-2011