כרגיל הייתי כלכך עסוק בלהסתכל מסביבי ששכחתי לצלם.
התחיל ביום אביך בתבור עם רוח מאוד חלשה, כשהאובך כל הזמן נעשה כבד יותר והרוח 0 עם מדי פעם משבונים קלים.
באיזה שלב יצא צוק ועלה יפה אבל לאט ולאט לאט התחילו לטפטף המראות על משבונים קטנים ובחוץ נראה תרמלי.
כשהמראתי כבר בקושי ראו מהעמדה את הר דבורה (ההר הקרוב ביותר ברכס נצרת). המראה טובה ומתחיל להלחם על פיפסים קצרים, סינק יפה הוריד אותי לגובה שחייב לצאת החוצה ואני רואה בצד הדרומי של ההר 4 מצנחים מתרמלים ועולים יפה ואני יורד לכיוון שדה הנחיתה כשכל הזמן אני אומר לעצמי "אין מצב שאני נוחת כאן ועכשיו". 100 מטר מעל שדה הנחיתה תרמיקה קטנה וחלשה ואני מתחיל לעבוד, 3 דקות עד שהגעתי לגובה העמדה שם התרמיקה מתחזקת טיפה ונצמדת להר עד שהיא מתיצבת מעל המנזר ובאזור ה2+.
ב1000 מטר התרמיקה מתעוררת ל5+ ומעיפה אותי ל1600 כשאני עולה למעל האבק, מעלי כחול בהיר ונקי ומתחתי מרק לבן שהדבר היחיד שאני רואה זה את הפסגה של התבור (גם בקושי), איזה יופי של נוף לסגור איתו את השנה

משם גלייד לאלומות שחלקו הראשון בטיסת מכשירים כי את הקרקע בקושי ראיתי. שמתי את הGPS בgoto למבוא חמה ככה שאני יודע שכלעוד זה מצביע לי שמבוא חמה מזרחה אני עוד בארץ. מזרחה יותר האובך נעשה סמיך יותר אז העדפתי לא לנסות לעלות על פיפסים קטנים שהיו ולשמור על קשר עין עם הקרקע שיצרתי מרכס יבניאל.
מזל שהחברים של תםתם לא באו לבקר.
איזה כיף שהספורט הזה עדיין מפתיע אחרי כלכך הרבה שנים.
שנה טובה לכולם.
הרבה טיסות בטוחות כיפיות ויפות והרבה בריאות לכולכם ולבני משפחותיכם.
